Is there an obligation to kill a fish as soon as it’s caught?

This would prevent the fish from suffering for the minutes it takes until it stops breathing. Experiments have shown fish suffer when taken out of the water.

 

Answer:

There is no obligation.

 

Sources:

פוק חזי מאי עמא דבר. ומעולם לא שמענו להחמיר בדבר, לחתוך הראש, אחרי הצידה.

ובטעם הדבר, לפי שאינו מכוון לצער והוא צער הבא ממילא, וכיון שהותרה הצידה וההריגה, אינו חייב לטרוח בכך – ראה שו״ת חלקת יעקב חו״מ לה, ד. וראה נפש כל חי שטסמן א הע׳ יח ואילך. שם ב הע׳ לד. ונצטרך לחלק, דלא דמי לעיקר דין הצלת בע״ח מצער, וחיוב פריקה, שחייב לטרוח גם בשל הפקר ושל גוי. וראה אדה״ז צעב״ח ד. שם ח.

גם י״א דליכא דין ברור מיתה יפה בבע״ח – שו״ת עבודת הגרשוני לרבו של הש״ך יג. אבל להעיר מאשכול שחיטת חולין י. ויל״ד. (ויש שהעמיסו בדבריו איפכא). וכן החמיר בשו״ת שואל ומשיב ב, ג, סה. וראה הנסמן בנפש כל חי ה הע׳ יא. נפת צופים קוק ב״ק בקונטרס עזוב תעזוב ד, ה ואילך

ואדרבה, מעליותא איכא שלא להרוג בידים – ראה שו״ת אג״מ חו״מ ב, מז, א.

וגם י״א דליכא כלל צעב״ח בהריגה (אבל מעיקר הדין הריגה חמור מסתם צער. וראה אדה״ז הל׳ צעב״ח ד).

וחזי לאצטרופי הדעות דליכא צעב״ח בדגים. והארכנו במק״א.

ונתפשט להקל להמית בחומרי הדברה אף שגורם צער, וא״צ לעורפה בקופיץ, ודלא כשו״ת מהר״י אסאד יו״ד קסד. (ומש״כ בתוס׳ סנהדרין פ, א לגבי הכנסת שור לכיפה דליערפינהו בקופיץ, מסתבר שאינו משום איסור צעב״ח אלא מחמת טבע הרחמנות, ובפרט ממה שהוסיפו שמקלקל חצרו וכיפתו, ומאי סני לן באיסור דאורייתא דצעב״ח, שהוסיפו הפסד ממונו. וכן הבין בנוב״י – ראה שו״ת נוב״י קמא יו״ד פב ופג. ועוד, דהתם אין כאן פעולת הריגה אלא שמרעיבו, וחמור טפי. (ובעבודת הגרשוני הבין מתוס׳ דליכא כלל צעב״ח באופן ההריגה. וצ״ע). ובשו״ת תולדות יעקב יו״ד לג שהביא מהנהגת אביו משמע דמילתא דחסידותא היא. וראה נפש כל חי ח הע׳ יד ואילך.

ולהעיר מלשון הגמרא ע״ז ג, ב, שכיון שעולים ליבשה מיד מתים. וראה תורת שמואל תרל״ט ב ע׳ תעדר בדיוק ל׳ מיד. ובכ״מ שאינו יכולים לחיות רגע בלעדי המים – תורת חיים תולדות במהדו״ח קנח, ב. ועוד. אבל ראה לקו״ש ח ע׳ 363 בשוה״ג. ונראה, שנשימה מועטת כזו אינה בגדר חיות אא״כ חוזר אח״כ למים (ראה לקו״ש שם. ודוגמתו בנמשל לענין לימוד התורה. ובשיחת יום ב׳ דחגה״ש תשכ״ח – שהיא ע״ד עבודת התשובה), ובדומה להרגשת העצבים אחרי השחיטה. ובריקאנטי פ׳ ראה דנפקא חיותא לאלתר בשחיטה, ושבדגים שמיד כשיוצאים מהמים מתים מאליהם, הכשירן בלא כלום דכמאן דלית להו חיות דמיין.

 

 

#47293