If, when putting on tefillin shel yad, I touched high up on my arm, close to my armpit, would I have to wash my hand?

It is best to be careful and avoid touching. If touched, there is room for leniency to daven without washing.

Sources:

ראה דעת נוטה ח״ג (תפילין) תשובה קמג מהרח״ק שהצריך נט״י. אבל ראה כה״ח סי׳ ד ס״ק צט מהבן איש חי תולדות יז. שו״ת שלמת חיים סי׳ לו-לז; שו״ת מנח״י ח״א סי׳ קיד; הליכות שלמה פ״ד אות ג.

ובמש״כ בבא״ח שהוא בכלל מקומות המגולים, וכ״כ באר״ח ספינקא צב, ו בשם מאורי אור – יל״ע משו״ע אדה״ז כז, ח, שהקבורת מקום שדרכו להיות מכוסה. ויש ליישב. אבל במור וקציעה סוסי׳ צב כתב מחמת שאין זיעה מצוי׳.

וראיתי למי שכתב להביא ראי׳ מאחיזת ערות קטן בעת המילה דליכא חשש משום נגיעה במקומות המכוסים כיון שהוא לצורך מצותו. וכן סברת שלמת חיים שם. וראה הנסמן במנחת גדעון ח, ג.

אמנם, בשו״ע אדה״ז עה, ז הביא יש מי שאומר שלא לאחוז ערות הקטן בעת המילה (ולא ראיתי נוהגים כן בשום מקום, וגם אצלנו. ואולי מחמת שהוא רק בשם יש מי שאומר. ומש״כ במחה״ש עה, ח משום הפסק – צ״ע, ראה שו״ע אדה״ז רו, ג. וכ״ה במש״כ ביפ״ל שם יח. וכבר העירו על המנהג בהגהות רעק״א בשם א״ר. ובפמ״ג בא״א ח. ובכ״מ. וכן כתבו רוב האחרונים לחלוק על המג״א. והמנהג כהחולקים. ואולי מה״ט הובא רק בשם יש מי שאומר. אבל להעיר מדרך פקודיך מצוה ב חלק המעשה טו. שו״ת אדרת אליהו פז. ובביהגר״א רסה, לח כתב דאיסורא איכא שלא לאחוז. אבל בדברי כל הפוסקים מוכח דלא שמיעא להו הכי. והרבה חשו לסכנה. ובסו״ד כתב הפמ״ג שיש אוחזים בצבת וא״ש. וכנראה כוונתו שאינו נוגע בערוה. אבל ראה בשמן המאור ד״ה במג״א משה״ק שבמציאות כם בצבת צריך לאחוז הערלה. אמנם, ראה בב״י עד, והובא בשמן המאור ד״ה במג״א, שהרלה לא מיקרי ערוה רק הכיס. ושם, שאף שמחובר כל העומד ליקצץ כקצוץ. והב״ד ביפ״ל על אתר ה, וכן בכה״ח לא. וכ״כ מד״ע באות ברית רסה, י. אלא שבדרך כלל תופס גם בגיד. ועוד שלדבריהם לישתרי לאחוז גם בגדול, ול״מ כך בפוסקים. וגם צ״ע לומר שהערלה אינה ערוה מחמת שעומד ליקצץ. וקשיא טפי במש״כ ביפ״ל ליישב עפ״ז המנהג שבמקומו שהמוהל מחזיר פניו, שהרי לדבריו אינה ערוה. ודוחק לומר שמחזירים פניהם מחמת הגיד. וראה עוד משה״ק בנחל הברית ב לב, ח – ע׳ קצב). וגם למקילים היינו מחמת שערות קטן אינה ערוה. ולאידך, טעם המחמירים לא משום נגיעה במקומות מכוסים שצריך נטילה אלא משום הרהור, דחמירא מראיית ערוה – ראה מג״א עד, ט. אדה״ז שם ו. אלא שסו״ס למקילים, הרי איכא משום נוגע במקומות מכוסים.

ולסברתו, לישתרי שלא ליטול בנוגע בשערות ראשו בעת הנחת תפלין. ומפורש בפמ״ג קסב בא״א יד, לחייב נטילה. וראה גם שם צא בא״א ג. והב״ד בפתח הדביר צב, ד.

וכבר הקדימו והקשה על הפמ״ג באות חיים ממונקאטש כז, ט. וראה הערת המהדיר לשם. והרבה הקילו מטעם אחר דליכא חיכוך.

וראה מה שדחה בס׳ באהלי יוסף הלכות שבת להרב מפאפא ע׳ שנז, דהתם שאני שבקטן ליכא מלמולי זיעה. ובס׳ הזכרונות להגרח״ק כא, שבתינוק בן ח׳ ימים בכלל א״צ נטילה בנוגע במקומות מכוסים, והביא ראי׳ משם.

ועוד יש לדחות שבמילה הנגיעה מגוף המצוה – ראה שו״ת צי״א יב, ו. אבל תפלין המצוה אינה בנגיעה.

ועוד יש לדחות שבד״כ רוחצים קודם המילה – כ״כ שו״ת דברי אור א, ב, ב. וראה גם ברוח חיים הובא בכה״ח ד, פה ברחץ גופו. ועצ״ע להדעות שהוא משום רו״ר ולא משום נקיות (וראה עצי היער ד, יח, נז. ושם, גם בדעת אדה״ז. קצוה״ש ב, יא. ועוד. ושקו״ט מזה בקובץ הערות הת׳ מונטריאל בא תשמ״ב).

ובאות חיים גופא מפורש שהוא רק לימוד זכות.

ז״ע העירני ח״א שליט״א משבועת אליעזר עבד אברהם ואחז בחפץ של מילה. (וכן בויחי מז, כט. אמנם, שם לא נתפרש בפירש״י שאחז במילה. ואיכא לפרושי כשאר הפירושים. אבל ראה פרדר״א לט בסופו. בעה״ט שם. הנסמן בתו״ש שם). ובפשטות הזכיר ש״ש בשבועה. אמנם, י״ל שהיו מכנסיים מפסיקים (וכבר כ״כ בשופרי׳ דיעקב להרי״ח זריהן פ׳ בראשית ד״ה נחזור בסופו, מטעם אחר). או שידיו היו כרוכים במטפחת או סודר. ויתיישב גם דליכא משום יד לאמה תיקצץ (אבל ראה טור, מושב זקנים, פענח רזא ור״ח פלטיאל מה שכתבו בזה. וראה ביאורי מהר״נ שפירא לפירש״י שם. מהרי״ל דיסקין. יעקב סלה פ׳ ויחי עה״פ שים נא. ובכ״מ בשיחות קודש שאף שהוא היפך הצניעות, הוכרח בזה שלא הי׳ חפץ אחר של מצוה. וראה לקו״ש ה ע׳ 79 הערה 23. שם ע׳ 317. טז ע׳ 213. סה״ש תנש״א ע׳ 587 הערה 50. שם ע׳ 604 הערה 59. ועוד). ועוי״ל שאברהם השביעו והוא ענה אמן. וראה עד״ז ועוד אופנים בשו״ת אהב משפט עלוש או״ח ג. ואכן בדעת נוטה בראשית ב׳ פ׳ חיי שרה קי – ע׳ ש – כתב ליישב שהותר לצורך מצוה כמו במילה. (אבל במילה אשכחן רק דליכא ערוה לענין והי׳ מחניך קדוש. ואין ראי׳ לדין נגיעה (לא מחמת הרהור, דחמור מראי׳, כנ״ל, אלא) שלא להצריכו נטילה. ומדין נגיעה, איכא למימר ככל אופנים הנ״ל). וראה קובץ ישמח לב ח ע׳ תפח מש״כ בזה.

#39087