It’s brought down in Halacha that you can not use someone’s seforim without permission. Does that apply to seforim nowadays?

 

Some Poskim are lenient. However, only when it is assumed that people would not mind if someone used their Sefer, such as using a siddur for davening, or briefly looking into a sefer, where it is unlikely to get ruined.

See here:

Is it Halachicaly acceptable to inform someone in advance that you will charge them for using an item of yours without permission?

 

Sources:

כתב הנמוק״י הלכות ציצית יב, א בדפי הרי״ף שרק בטלית מותר ללבוש שלא מדעתו דליכא חששכילוי קרנא משא״כ בספרים שמא יקרעו מרוב שמשתמש בהם. והב״ד בב״י או״ח סי״דס״ד וברמ״א שם. וכן בש״ך חו״מ סע״ב סק״ח. וכ״כ שוע”ר או”ח סי’ יד ס”ט שמותר להתעטף בטלית של חבירו באקראי שלא מדעתו דניחא לי’ לאינש שיעשה מצוה בממונו במקום שאין שם חסרון כיס. ובסי”ב, דה”ה להתלבש באקראי בתפילין של חבירו שלא מדעתו. אבל בספרים כתב שם בסי”ג כתב אסור ללמוד בהן שלא מדעתו שלא חבירו אפילו באקראי בעלמא, (ומקורו ממג״א שם סק״י), משום דבעל הספרים חושש שמא יקרא בהן הרבה עד שיקרעו מרוב משמושם. והוסיף בשוע״ר שבשביל כך לא ניחא לי’ שילמוד בהן כלום. (וראה עד״ז בשו״ת תרוה״ד סי׳ ק,הובא במשנ״ב סתרמ״ט בדעה״צ סק״ל שאין שיעור בלימוד ואין בשה גבול). וכ”כ המשנ”ב שם סקט”ז והוא מהפמ”ג במ״ז שם סק״ג, שאפילו באקראי בעלמא אסור, דחיישינן שמא יקרא בהן הרבה עד שיתקרעו מרוב המשמוש, ושוהעולם נוהגין כשמוצאים סידור תפלה או מחזור בבהכ”נ שלוקחין אותו כדי להתפלל בו וא”י היתר לזה דמ”ש סידור מספרים. וראה גם חסל״א שם ס״ה והב״ד בכה״ח שם סקל״א שה׳ הטוב יכפר בעדם כי שגגה היא.

אבל ראה ערוה”ש (חו”מ סי’ עב ס״א) דרובא דעלמא אין מקפידים בזה, ושעכשיו שהספרים נדפסים ומצויים נ”ל שיכול ליטול ללמוד בו שעה קלה שלא מדעתו ולא גרע מטלית ותפילין, אם לא שיודע שהבעלים מקפידים בזה. וראה גם בחסל״א שם ובכף החיים שם דמאחר דנהוג עלמא ליקח סידור לתפילה מן הבא בידו סתמו כפירושו, דהמניחו שם אינו מקפיד וניחא ליה דלעביד מצוה בממוניה כל שיחזור ויניחנו במקום שהיה, ומעיקרא נמי לא יוציאנו ממקום למקום בלי ידיעת בעלים, דמשכחת לה שבאותו הפרק יבקשנו בעליו לצרכו ולא ימצאנו ויכעוס על הנוטלו. ובשו”ת להורות נתן (ח”ו סי’ קכז וסי’ קכח) נוטה להחמיר בדבר ובפרט בספרים ששייכים לבחורי ישיבה, אף שהביא שם סברא להקל, ומטעם שהספרים אינם יקרי המציאות, ואיכא ספרים טובא, והוא הפסד מועט, (ראה גם ליקוטי מהריז״ח סדר ברכות השחר ד״ה הנה קודם – בסופו, שבזמננו שלוקחים סידור בעד כמה פרועות לית מרן דקפיד) ועוד שכשמשאירם בבית המדרש גלי דעתיה דניחא ליה שישתמשו בהם אחרים (ויסוד הענין מצינו בביהגר״א חו״מ סקס״ג סקק״ה דאדעתא דהכי מביאים), ועוד שכיון שנתפשט המנהג שהאוסרים כותבים כן בספריהם, ולכן שפיר יש להניח שמי שאינו כותב כן לא איכפת ליה שישתמשו. וכן מצינו שהורו אחרוני הסמן להקל – ראה משמם בכנסת עזרא ע׳ קג. דברי חכמים ע׳ רלו. ממון ישראל ע׳ יג ושם ע׳ 65. דעת נוטה ח״ב סי׳ תקה. וע”ע בקובץ בית אהרן וישראל קובץ עז עמ’ עו.

ומצינו כבר במקו״ח להחו״י סוסי׳ יד שהאיסור רק בספרים ולא בסידורים. וגם בערוה״ש סי״ד סי״ג נחת לחלק שבספרים מותר בעיון לחוד ובסידורים ומחזורים מותר בכלל. והחילוק בין עיון ללימוד, ראה גם בשד״חמ מערכת ס כלל ו, שהביא לחלק בין ספרים העשויים ללימוד לספרים שהוא רק לבקש בקיאות בדברי הפוסקים. אלא שדחה דלא פלוג רבנן). אלא שהוסיף (בחו״מ שם) שבזמננו גם בספרים מותר.

ובתנאי שאינו מוציאו למקום אחר, ומחזירו אח״כ. ורק בספרים רגילים ולא בספר יקר הערך או שנקרע בקלות.

 

 

#32757