האם מותר לבשל בבין השמשות של מוצאי יום טוב לצורך אותה שעה?

 

יש מחמירים. ומעיקר הדין יש להקל. וכן המנהג.

בכל אופן, בבין השמשות של מוצאי יו״ט שני שהוא דרבנן אין צריך להחמיר. וכן בכל דרבנן.

כמו כן מותר בדבר שההנאה מהמלאכה היא מיד. וכן אפשר להתיר בדבר מצוה.

ובכל אופן, נכון ליזהר שההנאה תהא כשעדיין הוא בגדר בין השמשות. אבל אם כוונתו תהא היא אחר כך, אפילו אם הוא לפני זמן הנקבע ליציאת השבת ויו״ט, אין להקל.

 

מקורות:

בהגהות רעק״א או״ח תצה, (וראה שם יו״ד טז, יג), וכן בתשובה שנדפסה בחידושיו נדרים סט, א, ובגנזי רעק״א כא, ותשובות החדשות ג בנספחים י, עלתה סברא להחמיר מחמת ספק שמא בשעת המלאכה יום ואח״כ כבר לילה, ול״ש להתיר משום ס״ס, שהוא דשיל״מ בדאוריתא. ולפ״ז בדרבנן ודאי אין להחמיר.

אלא שרעק״א בעצמו בתשובה כתב בזה״ל ומזה יש לי לדון דאסור לבשל ביו״ט בביה״ש וכו׳ ואם הדבר כן יהא הדין דאא״פ לדלוק נר בביה״ש  וכו׳ וחידוש כזה לא הוי שבקי הפוסקים מלהודיענו וצ״ע. עכ״ל. ונמצא שבאמת לא קיבל בעצמו הדבר. וראה גם חשב האפוד דלקמן שתמה איך שתקו גדולי הדורות בזה, שלכאורה ד״ז סברא גלוי׳ מאד, וגדולי הדורות עד רעק״א שתקו מזה, וגם הגדולים אחרי רעק״א שתקו מזה. (אלא שכבר כתבו בנוגע הדוגמא דהדלקת נר, דשאני התם שההנאה היא מיד). וכבר העירו שבמשנ״ב על אתר ג״כ השמיט דברי רעק״א.

ובאחרונים כתבו להתיר מכמה טעמים (ראה בהנסמן לקמן): שיש להתיר בס״ס בשיל״מ לצורך, שמחמירים רק בס״ס בתערובת ולא בגופו, של״ש דשיל״מ כיון שזמן זה אינו חוזר להיתר (וראה שו״ת רעק״א ג, נו ד״ה מילתא. אבל ראה שו״ת רעק״א א, סה ד״ה ואף למ״ש. חידושי רעק״א עירובין לח, א בא״ד והנה הי׳. בית מאיר או״ח תרפח ד״ה והשבתי. תורת חסד או״ח לח, ג.ואכ״מ יותר). ולדבר מצוה – כבר כתב רעק״א בעצמו בהגהות יו״ד רסו, ח שאיל״מ שיש להקדים המצוה. והיינו במצוה שיש בזה משום זריזין. אבל ראה דגו״מ שם. שו״ת נוב״י קמא או״ח ל. חת״ס יו״ד רנ). ויש שכתבו להקל מחמת הסברא דל״ש דשיל״מ באיסורי גברא. או״י דבספיקא דדינא יש להקל גם בדשיל״מ. אבל לכמה דעות ביה״ש ביה״ש  בגדר ספיקא דדינא.

ובשו״ת אבן ישראל ז, כד (וכעי״ז בלהורות נתן דלקמן), כתב להתיר מחמת תוספת יו״ט. [וצ״ע שאין  לו שיעור מה״ת, וקדושת יו״ט כבר חלפה. ועוד שדין תוס״ש הוא רק לגבי מלאכה, ולא לגבי קדושת היום, וכמו שמותר לאכול חמץ בנמשכה סעודתו באחש״פ. וראה מג״א תפט, ז. ט״ז סוסי׳ רסג. אדה״ז תצא, ג. ואף את״ל דשאני דין מלאכה ביו״ט, דלגבי זה דיינינן לה כיו״ט – אכתי תיקשי  דליכא מצות שמחה בתוספת יו״ט. ומיוט״ר ליוט״ש קשה יותר להתיר מדין תוספת יו״ט. ומדברי פמ״ג ובה״ל דלקמן משמע דלא אהני דין תוס״ש להתיר לעשות מלאכה אף בעוד היום גדול אם ההנאה היא אחר שקיעה״ח. אבל במנח״ש שם מפרש לה דמיירי כשבכוונה רוצה ליהנות באיחור. אבל ראה שם שבבה״ל אא״פ להעמיד כן. ועו״כ שם שזוהי חומרא בעלמא.

ואכן שקו״ט בכ״מ בהאי ענינא אם בכלל מותר לעשות מלאכה ביו״ט לצורך תוספת יו״ט. והכנה ודאי מותרת – שהרי מכינים בשבת לצורך תוס״ש. וראה מנח״ש דלקמן. וראה לקח טוב להגר״י ענגיל  יז, יא. ובפענוח שבתפארת יוסף פ׳ בא ע׳ קפא. כוכבי אור  מנדלבוים א מתלמידי יח״ל  ע׳ צח. תורת הכהנים ריזיקוב שכט. קובץ אליבא דהלכתא צא ע׳ טז. אבני המקום קולדצקי ביצה ב ע׳ תטז. וראה אצלנו 21540].

או כלך לדרך זה שמחמת הספק דינו כיו״ט לפי שנוהג בו כיו״ט וג״ז בכלל לצורך יו״ט שנחשב כיו״ט ודאי. ובסגנון אחר שכוונתו לצורך יו״ט, וכעין דשא״מ שאינו פס״ר. והאריכו בזה. ובאו״א, שמצדו רוצה ליהנות מיד אלא שאא״פ במציאות. וכה״ג אינו בגדר מלאכת עבודה. ולהעיר מהשקו״ט בגדר מלאכת או״נ, אם היא סימן או סיבה. וראה לקו״ש יא ע׳ 34 ואילך.

ויש שדנו שחוזר לאיסורו ביו״ט הבא.

ובדעת אדה״ז – מצינו בשו״ע תקיג, ד ובקו״א ב  שנקט להתיר בס״ס שבגופו בדשיל״מ לצורך, אפילו אין הפ״מ. והנה, התם מיירי בדרבנן. אבל בפשטות כ״ה גם בדאורייתא, וכדעת הש״ך קי בנקוה״כ לט״ז טז. ובש״ך שם נו דסתם יו״ט לצורך. וגם בס״ס בתערובת, כתב אדה״ז להחמיר כש״ך שם רק ביו״ט א. אבל לא צירף ספק יוט״ש לס״ס כבספק מוכן, ראה מג״א תצז, ד. אדה״ז שם ח. תצח, ז. תקטו, ד.  ולהעיר מאדה״ז תקטו, ג וטז, שמותר בס״ס בגופו. וכנראה הוא בצירוף עוד צדדי קולא, או שהוא לצורך.

ויש שה״ר מתוס׳ ביצה כב, א ד״ה אין מכבין, אם נפרש שהכוונה לביה״ש. אבל שם נהנה מיד. וגם אפשר שהכוונה סמוך לביה״ש. ועוד שאפשר דס״ל להתוס׳ להקל בס״ס בשיל״מ. (אלא שבכלל סתימת האחרונים היא להתיר להדליק נר בביה״ש לצורך ביה״ש. אבל ראה ספר יהושע דלקמן. ומפורש בא״ז תפח, ב). וראה בפמ״ג תקג במ״ז א, שדן במלאכה מיו״ט ראשון לשני ביה״ש. וראה בה״ל שם. אבל לא העלו צד לאסור לצורך ביה״ש עצמו. וכבר העירו ממהרי״ל הל׳ יו״ט להתיר לתקן כל אוכל נפש עד הלילה. והובא בכה״ח תקג, ה.

לאידך העירו שכבר נזכר בדא״ג בשו״ת שאג״א נז. וכ״ה ספר יהושע פסקים וכתבים שסט.

כן העירו מנו״כ השו״ע יו״ד טז, ד ובפמ״ג שם.

וראה שו״ת שו״מ מהדו״ב ב, י. מנח״ש תנינא מה. והאיש משה סולוביציק ב בשו״ת א ואילך – ע׳ צז ואילך. חשב האפוד ג, צ. להורות נתן ז, לג ואילך. משנ״ה יג, עג. (ובדבריו נראה שלא תפס עיקר השאלה. וגם בלבל בין סו״ד רעק״א בהגהות בסתצ״ה שהביא ממוצל מאש לענין אחר לתחילת דבריו בנוגע לנדו״ד). ברית הלוי מחפוד ב, עא. יו״ט שני כהלכתו א הע׳ כא. קנין תורה ו, כח. תשוה״נ ב, שכה. מגילת ספר או״ח כז. שארית אברהם ג או״ח יג ואילך. תורת המועד ווייל א  ע׳ שפג ואילך. קובץ ישורון כט ע׳ רנז. קול התורה עח ע׳  קס. מבקשי תורה תשנ״ז – יו״ט מב ע׳ קלה ואילך. קונטרס פניני תפלה ע׳ 88 ואילך.

 

 

#42585