Why isn’t putting a letter in Igros Kodesh/Ohel considered Doresh el Hameisim?

 

Question:

As a Chabad Chossid I write to the Rebbe often as a Chossid should, but I’ve seen the question asked by non-Chabad people and since Chazal tell us Da Ma Shetashiv, I want to know how to answer them Al Pi Halacha.

 

Answer:

Please see here:

There are those who would argue that it would be Assur to Daven by Kivrei Tzadikim. How would one answer them from a halachic perspective?

This is not at all similar to

איזהו דורש אל המתים, זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שתשרה עליו רוח טומאה, והוא שד של בית הקברות, ודורש שיהא שד זה אוהבו ומסייעו בכשפיו (פירש״י סנהדרין סה, ב).

Using a Sefer to receive an answer is standard מנהג ישראל (see below). In terms of Chassidim using this method, see the following interview, reprinted below.

ביאשיהו – ראה מלכים ב, כב, כח ובפירש״י ורד״ק. במרדכי – אסת״ר ז, יז. ובחולין צה, ב: שמואל בדיק בספרא. ובגמרא חולין צה ב: שמואל בדיק בספרא. והובא הנוהג בשו״ת הרמב״ם מהדורת בלאו קעב (רק שיזהר מלעשות לגוים. וראה גם שו״ת חיים שאל ב, לח, מא. וצ״ע מרמב״ם ע״ז יא, ה ובסמ״ג דלקמן חולק). סמ״ג ל״ת נא. ושם שחושבים זה כעין נבואה. והגי קייל״ן בב״י יו״ד קעט, וברמ״א שם, ד. ש״ך ה. ובשיו״ב לחיד״א קעט, ו, הביא בנוגע לזה ממהריק״ש ועוד, מה שארז״ל בילקוט שמעוני משלי רמז ריט,  אם ביקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל. וראה גם אצלו בשה״ג ערך נ, יד. ולהעיר גם משו״ת שבו״י ג, כד והובא במשנ״ב שכב, כד. ערוה”ש ח.

וראה סה״ש תשמ״ט ב ע׳ 489. שיחות קודש תשכ״ט ב ע׳ 7. שיחת ש״פ נח תשמ״ט – התוועדויות ע׳ 309. היכל מנחם ב ע׳ ריז. אגרת באנגלית כ״ד ניסן תשל״ח, תרגום בס׳ מורה לדור נבוך חלק ג’ עמוד 249.

ועוד הרבה נסמן בקובץ שערי ישיבה צפת ד (תשס”א) ע’ 617 ואילך.

Writing to the Rebbe and Receiving an Answer Through Igros Kodesh

 

מתוך ראוין בשבועון ‘בית משיח’:

שאלה: כרב קהילה – מהן השאלות הקשות ביותר שמגיעות אליך?

הרב ברוין: השאלות הקשות ביותר הן בתחום ה’אגרות-קודש’. כאשר אנשים מקבלים מענה לשאלתם באגרות הקודש, ומגיעים אלי כדי שאפענח עבורם את התשובה. אני אומר שאלו הן השאלות הקשות ביותר, משום שמעולם לא עשיתי בתחום הזה ‘שימוש’…

זכיתי לעשות ‘שימוש’ אצל סבי ורבנים נוספים, בתחומים שונים ומגוונים. אבל בתחום הזה אין כללים מדוייקים, אין “כללי אגרות-קודש”, ובמידה מסויימת זה תלוי ב’הרגש’.

אנשים נוטים להיתפס לסימנים, כמו התאריך של המכתב או שם הנמען. ומצד אחד, יש להם על מה שיסמכו, כי במידה מסויימת כל העניין של תשובות באמצעות אגרות הקודש, מבוסס על מנהג ישראל מן קדמת דנא (מנהג שנדרש לשבח ע”י הרבי) לפתוח חומש או ספר אחר ולדרוש בסימנים.

ומצד שני, אנחנו הרי לא מתייחסים לתשובה שמתקבלת באגרות קודש, כאל סימן בלבד, אלא כאל תשובה של הרבי. כותבים לרבי מכתב, ומצפים לקבל מכתב-תשובה. לכן, כשמגיעים עם שאלות באגרות קודש, יש לראות אם יש תשובה ברורה, עניינית, ואם אין –  הדעת נוטה לומר אשר, (אם כי אין ספק שהרבי תמיד עונה ומברך בפועל ממש, בשטח, הרי) לא תמיד זוכים לקבל את התשובה מהרבי “בכתב”.

שאלה: בכמה שיחות בתשמ”ח, הורה הרבי שכאשר מתעוררות שאלות בענייני רפואה יש לפנות לרופא ידיד, ובענייני פרנסה – לידידים מבינים. נוסף לכך, בשיחת ב’ אדר תשמ”ח הורה הרבי שכאשר מתעוררת שאלה של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם” יש לפנות בכל השאלות לשלושה רבנים חסידיים. האם זה עומד בסתירה לנהוג בשנים האחרונות להפנות שאלות לרבי באמצעות אגרות הקודש?

הרב ברוין: כאשר מדברים על כתיבה לרבי, צריכים להבדיל בין בקשות ברכה לבין שאלות בעניינים שונים:כאשר מדובר על בקשות ברכה, הבהיר הרבי שאפשר להמשיך להפנות אליו את בקשות הברכה. ברור, אם-כן, שבמצב היום כאשר אין אפשרות לפנות אל הרבי ישירות – יש להמשיך ולכתוב לרבי בקשות ברכה. כך גם לגבי דו”חות פעילות, שצריך להמשיך לשלוח לרבי.

בקשות הברכה באמצעות ספריו של הרבי, זהו מנהג חב”די מקדמת דנא. כידוע שחסידים היו מניחים את הפ”נ בין דפי התניא, וכפי שמופיע מפורש במכתבו של הרבי לקראת יו”ד שבט תשי”א, שלאחר קריאת הפ”נ יש “להניח הפ”נ אחר-כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו’ של תורת כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו”.

וכך היה מנהג חסידים שכאשר היו זקוקים לברכת הרבי באופן מיידי, ולא היה באפשרותם ליצור קשר מיידי עם מזכירות הרבי (שהרי בשנים ההן לא היו פקסים ואימיילים, וגם שירותי הטלפון היו יקרים מאוד ובלתי-זמינים) – היו כותבים את בקשת הברכה, ומניחים באחד מספריו של הרבי, מתוך ידיעה שברגע שהמכתב הונח בספרו של הרבי, קיבל הרבי את המכתב והעניק את ברכתו.

לעומת זאת, כאשר רוצים לשאול את הרבי, ולקבל מענה – הרי באותה שיחה של ב’ אדר תשמ”ח הבהיר הרבי באופן הכי מפורש, שיש להפנות את כל השאלות, הן בענינים הכלליים והן בענינים הפרטיים  לשלושה רבנים חסידיים.

זכיתי להיות בחצרות קדשנו באותה תקופה, ושמעתי את השיחה הזאת בזמנה. ה’הנחה’ של השיחה לא נרשמה באופן כל כך ברור כמו השיחה עצמה, כפי שנאמרה. הרבי חזר כמה וכמה פעמים על ההנחיות הללו, ואין שום אפשרות לפרש אחרת את דברי הרבי.

בזמנו כשהרבי הורה שיש להפנות שאלות מסויימות למשפיעים, או לרופאים ידידים, או לידידים מבינים, היו חסידים שסירבו לקבל את הריחוק הזה, וכתבו לרבי שברצונם להמשיך ולשאול את הרבי ישירות. הרבי הבהיר, שכאשר הולכים לפי הוראותיו לידידים מבינים, הרי הוא מעביר את תשובתו באמצעות אותם ידידים מבינים. בשנים שלאחר מכן דיבר הרבי על כך שלאחר ארבעים שנה, נעשים חושי התלמיד כחושי הרב.

לפועל, אנשים שואלים באמצעות האגרות קודש, ורבים זוכים לתשובות נפלאות ומדוייקות…אין ספק שלאחר שההנהגה הזאת התפשטה בתפוצות ישראל, ורואים במוחש את תשובותיו הנפלאות של הרבי לרבים מהפונים אליו בשאלות – הרי זה (כלשונו של החתם-סופר בתשובותיו) “מופת חי”, ו”הנסיון הוא עד יותר מוכיח”, שהרבי עונה גם כאשר שואלים אות

אבל, עם כל החסידישקייט, איננו יכולים להתנהג הפוך מהוראותיו הברורות של הרבי. וכאמור – אין זו הוראה שאפשר אפילו להתפלפל אודותיה. מדובר בהוראה ברורה, שהרבי חזר עליה כמה פעמים במהלך אותה שיחה.

אינני מבין כיצד אפשר להתחמק מהוראה ברורה של הרבי, ולכן ברור, שחסיד שרוצה לקיים את הוראותיו של הרבי – עליו להפנות את שאלותיו בהתאם להוראותיו המפורשות של הרבי באותה שיחה.

יכול להיות, שהרב או הידידים מבינים, אליהם פנה – יחליטו שאינם יכולים לענות על השאלה, ויפנו אותו לכתוב על כך לרבי. והיו דברים מעולם: באגרות קודש של הרבי מצינו שהרב דבורקין נשאל בנושא מסויים, וענה שזאת שאלה רוחנית, ושייך לכ”ק אדמו”ר שליט”א. למרות שבדרך כלל נמנע הרבי לענות בשאלות הלכתיות ומפנה את השואל לרבנים – במקרה הזה הרבי השיב לשואל על שאלתו.

ישנם, אמנם, חסידים רבים שכאשר יש להם שאלות הם כותבים לרבי ומכניסים את שאלותיהם לאגרות הקודש. אולי בגלל שהם אינם יודעים על הוראותיו המפורשות של הרבי או מסיבה אחרת. לפעמים המענה שמתקבל אינו ברור לחלוטין, ואז מגיעים אל הרב שיסביר להם את המענה. מצד אחד, על הרב להשתדל להסביר את תוכן המענה, כיוון שכבר כתבו, אבל יחד עם זאת יש להבהיר שאם רוצים לקיים את הוראותיו הברורות של הרבי – יש להפנות את השאלות הללו לרבנים חסידיים.

במילים פשוטות אפשר לסכם כך: מי שמפנה את שאלותיו אל הרבי באמצעות אגרות הקודש, עושה זאת על אחריותו האישית, ומי שמפנה את שאלותיו לרבנים חסידיים – מקיים את הוראתו הברורה של הרבי.

ושוב אדגיש: כל הנ”ל הוא רק בנוגע לשאלות. אבל בנוגע לבקשות ברכה – הרבי הבהיר שאפשר להמשיך ולשלוח לו ישירות בקשות לברכה, ועל יסוד מנהג חב”ד להניח את הפ”נ בין דפי ספריו של הרבי, בוודאי שאפשר וצריך לבקש את ברכותיו של הרבי באמצעות אגרות הקודש.

 

 

 

#39662