מהו ההיתר לכהנים לעבור בציון הקדוש מאחורי המציבה בצד השני?

 

בשו״ת מהרלב״ח קמב, והב״ד בפת״ש שעא, יד, נסתפק אם צריך הרחקה ד״א מהמת או מהקבר. וכתב לדייק שברמב״ם כתב שהמת תופס ולא שהקבר תופס. והביא כמה אופנים, ולאופן השני, דבקבר גופא לא פסיקא לי׳ כשיש בקבר עצמו גובה עשרה טפחים. וראה גם ציוני הלכה אבלות י, קס בשם הגריש״א.

אמנם, ל׳ רש״י ב״ב יב, א ד״ה פרץ, שחכמים טימאו סביבות הקבר ד״א. וכן בשו״ע שעא, ה, כתב שאסור לקרב תוך ד״א של מת או של קבר. ובחזו״א יו״ד רי, ג, שמש״כ בשו״ע בהמשך לזה ״אבל כשיש מחיצות עשרה א״צ להרחיק אלא ד״ט״, היינו שגם כשהמחיצות עשרה הם מהקבר עצמו צריך רק ד״ט. וכן עולה משו״ת נטע שורק קד, עיי״ש. וראה שו״ת שבה״ל ח, רסב, ב. (ועיי״ש לצרף דעת ה״ר יהונתן, הובא ברא״ש טומאה ח, שבמת הנקבר לא בעינן הרחקה, שבציון משהו סגי. וס״ל דלא בעינן מסיימי מחיצות עשרה, וסגי בציון לחוד. ואיכא כמה ראשונים דס״ל הכי. ואף שבשו״ע מפורש לא כך – כתב שם, שהוא רק מחמת ספק).

ותלוי גם בטעם הגזירה, שברש״י סוטה מד, ב שהוא מחשש שיאהיל על המת. ובתוס׳ ב״ב שם מחמת חשש טומאת מגע (ונפק״מ, בגוי וקבר סתום דליכא טומאת אהל ורק טומאת מגע. וראה מהרלב״ח שם. ובש״ך יט, הביא מרוקח שטו וב״ח שצריך הרחקה בקבר סתום. וראה פת״ש שם שהביא מחומות ירושלים להסתפק בגוי. ובאחרוני זמננו – ראה טהרת כהנים שעא, ט בשם בעל חוט שני להקל. וכ״ה בציוני הלכה אבלות י, בשם הגריש״א). וראה בדרישה שעא, ז ובש״ך שם יח ויט. ושם כתבו, שהוא מחמת מקומו של מת. וכן ל׳ הגמ׳ סוטה שם מת תופס, דמשמע שהוא תופס מקומו. ולפ״ז הוא רק במת ולא בשאר טומאות כגולל ודופק ואבר מן החי וכו׳. [ואפשר שבדרישה וש״ך לא נחלקו בטעם הגזירה, והגדירו רק גדר האיסור. ואפשר, שבזה תלוי גם אם הוא רק בגדר גזירה ואיסור, או אב טומאה מדרבנן. וברמב״ם אבל ג, יג נקט שהוא רבות הטומאה של דבריהם. ובכ״מ משמע שנטמא ממש. וראה שלחן גבוה שעא, יג. ובחזו״א אהלות יג, טז שטמא ז׳ ימים כבטמא מת. אבל ראה מרכה״מ טו״מ ו, ט במה שהובא ברמב״ם רק בהל׳ אבל ולא בהל׳ טו״מ. גם בפתיחת הרמב״ם בפיה״מ בריש טהרות לא נזכר באב הטומאה מדרבנן, וכפי שהעיר במים טהורים אהלות טו, ח בחריפותא דנהרא ב. אבל ראה שם משה״ק על מרכה״מ. וראה שו״ת תשוה״נ ב, תקסז, אם צריך להפריש כהן קטן. וצ״ע, שחייב להפרישו גם משאר איסורים].

והנה בשטמ״ק ב״ב שם בשם ה״ר יהונתן שגם מטומאת גולל ודופק צריך הרחקה. ויתכן לחלק בין קבר וגולל ודופק שג״ז בכלל, לפי שטמאים מחמת המת, משא״כ בטומאת אברים ועצמות וכו׳ – ראה דבר שאול סוטה סוסי׳ סח להוכיח מכריתות טו, ב דליכא גזירת הרחקת ד״א באבר. ובטעם ודעת בבאורי ההלכה ספ״ו מטו״מ כתב לדחות.

ולפלא, שבשו״ת משפטי עוזיאל ו, קלא, ג, ואילך, כתב מד״ע שצריך מחיצות עשרה סביב למציבה. והעלים עינו מכל הנ״ל. (והאריך שם שבכלל אסור ליכנס לביה״ק. ואכ״מ). וראה גם תשובות ישראל טויב ג, פא, שצריך להרחיק ד״א גם כשיש מציבה. ותלה בפלוגתת רש״י ותוס׳. וראה בשו״ת הרב הראשי תשמ״ח נג, ג, שמודדים מגוף הקבר ולא מהמציבה. וראה בהערות וחידושים טויב ברכות י, ג – ע׳ רכז – שגם אם המת מחוץ למציבה צריך להרחיק רק מהמציבה.

וראה ושב ורפא ז, יט. ונראה שחלק גדול הועתק מלה במלה מקובץ העו״ב ר״ה תשס״ה. ושם בנוגע לציון הקדוש.

ובכללות הענין, הרי תלוי גם במציאות, שלפעמים אין המצבה מכסה לגמרי – ראה טעם ודעת שם. שו״ת יוסף לקח (פרץ) מועדים ג, פד. וראה קובץ העו״ב שם.

ולהעיר ממור ואהלות איסרלין כז, להתיר טומאת ד״א, שהיא דרבנן, לכבוד המת ומשום כבוד הבריות, בכהנים הדורשים על המת. (ולא רק מחמת ההיתר דהש״ך שם יח, בטעם המנהג שהכהן מספיד ליד המת, שאינו במקום קביעותו, וכמ״ש ברוקח שטו, ולסברתו שהוא מדין תופס מקומו. ולפ״ז מותר לכל).

ובמקום דאא״פ לברורי, בדרבנן יש להקל.

 

 

#43737