בשבת האחרונה המשקפיים התעקמו. האם הם מוקצה מחשש שמא יישר אותם ויעבור על מכה בפטיש.

 

הנה, אם אינו יכול ליישר ללא אומן מותר, שלא גזרו בכה״ג. ולאידך, אם אינו מפריע לו לראות, מותר גם כן. וגם בלא זה, יש כמה צדדים להקל.

 

מקורות:

אם צריך אומן או מומחה מפורש בכ״מ להקל, ראה שש״כ טו,פב שבת ח הע׳ עה. מנו״א יב, מב. הערות הגריש״א שבת קכב, ב. ועוד. וע״ד נשבר או נאבד. ולהעיר, שאדה״ז שח, מז השמיט ההיתר דנאבד שבט״ז שם יד. וי״ל. אבל ראה קנה בושם א, יט. דברות מנחם דלקמן מד, ג ואילך.

והנה, א׳ הרבנים שליט״א כתב סברא, שאפילו אם אפשר לסדר לבד, אם הם עדיין על עיניו, הרי מותר להשאירם שם, מדין טלטול בגופו. וממילא, כל שהלך כבר זמן מה כשהם עקומים, כבר אין חשש, כדין ישב עלי׳ פ״א קודם השבת (שברמ״א שח, טז. אדה״ז שם מז).

אבל שקו״ט אי מהני ישב בשבת – ראה שלחן שלמה שח, טז, מו, שנשאר בצ״ע. ובשם הגרח״ק דלא מהני – בירורי משנה שקלאר ע׳ פ. אליבא דהלכתא גל׳ קנז ע׳ נ. שם ע׳ קעה. ולכאורה כיון שאינו מדין יחוד, כבד״מ ב, רק דלא גזרינן בכה״ג שיתקע, ראה מג״א לג, וא״כ מנ״ל שאינו מועיל בשבת. ועוד שקו״ט אי מהני כאן טלטול בגופו, כדלקמן.

עוד העיר ח״א שליט״א, דלא דמי לספסל שהשתמש בו מע״ש ע״י סמיכה, דהכא שאינו נוח, ומפריע לו כל הזמן, אכתי איכא למיחש שמא יתקן, משא״כ בספסל שדרך סמיכה הוא שימוש טוב, רק שאינו כדרך. ויסוד חילוקו, כבר כתב בארח״ש יט הע׳ רכו. שם הע׳ קל. וראה כעי״ז שלמי יהודה ד הע׳ כז, בשם הגריש״א, שלא מהני מה שיכול להשתמש בשעהד״ח, לפי שמתבייש.

אמנם, עוד צד היתר איכא, שכיון שיישור המשקפיים רק מכב״פ מדרבנן, עכ״פ כשנתעקם רק מעט, ליכא איסור טלטול בכה״ג, וכמדוייק בב״י שיז, ב וט״ז שם א. וראה בשם הגריש״א בשלמי יהודה ד הע׳ נ. שבו״י יד, ה ע׳ ע אות ד.

אבל ראה באשרי האיש או״ח ב, יז, כה שמשקפיים שנתעקמו אסורים בטלטול. וכ״כ משמו בהלכות שבת בשבת, לתלמידו, טו הע׳ 78 – ע׳ מט. אבל איהו מיירי שא״ר לשימוש כלל. ושם שבכה״ג חמור מספסל שהוא חומרא בעלמא.

איברא שמצינו בשו״ת אמרי יושר א, רב, לגבי זכוכית שבמשקפיים, שלא מצינו חומרא כזו רק בספסל. ואין לך בו אלא חידושו. ודבריו מחודשים. וחולק עליו בשו״ת קנה בושם א, יט, דאטו כי רוכלא ליזול ליחשוב. וראה קצוה״ש קט בבדה״ש י, שפשוט דה״ה בכל הכלים שיש לחוש לתיקון שאסורים בטלטול.

אבל עוד סברא יפה ראיתי דשאני כירה וספסל שהמציאות שחוששים מלהשתמש כך, כמובן. ושו״ר אריכות לבסס סברא זו בתוספת נופך בדברות מנחם פוקס מוקצה יג ע׳ רי ואילך. ועוד הביא שם סברא שגזרו רק על דבר שיעשה בהיסח בדעת מתוך שכחה, אבל כשצריך תשומת לב אדהכי והכי מידכר (וע״ד ההיתר להסתכל במראה של זכוכית. וראה חזו״א נ, י במה שלא גזרו ברפוי שמתוך כך שעושה ברפוי זוכרהו. וראה שבו״י יד, ה – ע׳ סב). וכ״כ בהליכות מרדכי חברוני מלאכות שבת כג, יז – ע׳ תר.

וראה אצלנו בלוח לשמח״ת מזה.

ובבירורי משנה שם ע׳ קיא נד׳ תשובת החוט שני, שאם לא מפריע לראות מותר בטלטול.

וכ״ה לפי א׳ הישובים בהקושיא מדלתות הכלים, כדלקמן, שרק כשאא״פ כלל להשתמש ללא מעשה נוסף, כבספסל שצריך סמיכה, גזרו.

וראה מה שהיקל בנדוננו בשו״ת חיי אברהם ב, יג.

‫ובאמת כמה מחילוקים הנ״ל תלוי באופן ישוב הקושיות מדלתות הכלים שהותרו בטלטול, והשאלה הן בהשידה וכו׳ והן בהדלת, ושקו״ט מזה בכ״מ, ועמד קצת בזה בחי׳ המיוחסים לר״ן שבת שבת קלח, ב, מ״ט אינו כשברי כלים. ונראה בדבריו, דלא גזרינן בדלתות שיתקע, דלא שכיח. ואולי מחמת דניחא תשמישתי׳ הכי. וראה בכוונתו בדברות מנחם שם. מנוחת אהבה א ע׳ רפו בהערה. וכמה אופנים בישוב הקושיא: כנ״ל שבשידה אפשר להשתמש כמו שהיא ללא הדלת, שגוף שימוש הכלי לא נפגם, שבדלת אין דרך לתקוע בחוזק, שבדלת צריך תיקון אומן ולא חיישינן כולי האי (אבל בתורי״ד שם מפורש דליכא ההיתר דדלתות כשצריך אומן), שבספסל צריך מעשה של סמיכה לפחות, שבספסל שיכול להחזיר בדרך עראי חיישינן שיחזיר בצורה קבועה, שלא חששו רק בדבר שצריך תחיבה קלה, וישכח כנ״ל, ויש שכתב לחלק בין טלטול גוף הכלי לטלטול מה שנתפרק. וראה אשי ישראל שבת שם. קצוה״ש שם. גדולות אלישע שלח, י. שלחן שלמה שח, לב. ב. לב, ג. מה. קנה בושם שם. שש״כ כ הע׳ רלד. חוט שני ג, נו. הערות הגריש״א שבת קכב, ב. אז״נ ח, לג. מגילת ספר שבת מז, ב – ע׳ רסז. קובץ ותתפלל חנה ע׳ קמז. הנסמן בשו״ת צי״א ט, כח.

[והנה, לאדה״ז מז, האיסור רק לצורך גופה (ראה תהל״ד שח, כב. קצוה״ש שם. והנה, בערוך, הובא בתהל״ד, כתב לאסור לצורך מקומו. אבל מיירי בנשמטו ב׳ רגלי׳ וקאי בשיטת ר״ח שהאיסור מחמת שאין תורת כלי. וגם הוא כתב לאיסור לצו״מ. אבל לדידן שהאיסור בכל גווני מחמת שמא יתקע יש מקום לחלק כך). ולפ״ז, יתיישב שבדלתות מיירי לצורך מקומה].

אמנם, פשטות משמעות הדברים שאף שהוא משום גזירה, חל עליו דין מוקצה וכל גדרי מוקצה (תהל״ד דלקמן). וממילא חל דיני שברי כלים אגב אביהם. וראה ברכת יצחק מרציאנו מוקצה ו, ג – ע׳ כח ואילך. משנת השבת אפשטיין מוקצה שבת קכב, ב – ע׳ קסא ואילך. קובץ אהלי שבת גל׳ 23 ע׳ ה. ע׳ יב ע׳ טו. קובץ עלי אור כו ע׳ 59.

ונפק״מ מזה שמותר בעודה בידו (ראה בה״ל שח, טז ד״ה דאסור. אבל ראה בכוונתו ארחות שבת יט הע׳ רכח. והביא משלחן שלמה להגרשז״א שח, טז, מד, לאיסור. חוט שני שם. ובקצוה״ש קיג בבדה״ש י, נשאר בצ״ע. ולכאו׳ לאדה״ז שלצורך מקומו מותר, שהגזירה היא רק לצורך גופו אטו ההשתמשות, מסתבר להתיר גם בעודה בידו. אבל בשלחן שלמה שם מה כתב איפכא, שלאדה״ז אינו בגדר מוקצה שהרי הותר לצורך מקומו, ומנ״ל להחיל ההיתר דעודה בידו). וכן בטלטול בגופו (תהל״ד שם. שם רעט, טו. ובשו״ת אול״צ ב, יח הע׳ כא נשאר בצ״ע. ובבה״ל שם כתב שלא יטלטלנו בישיבתו. ואולי אין הכוונה כפשוטה רק שלא יטלטל ביד. או שהחמיר כשהוא כדרכו. ואפשר גם בזה שלאדה״ז לא הותר שאינו כמוקצה גמור).

ועצ״ע, דהניחא לרמ״א דמהני יחוד כבדין חריות, אבל למג״א שיחוד לא מהני כאן רק מחמת דליכא גזירה משמע שאין כאן גדרי מוקצה.

 

 

#41389