הדלקת נרות חנוכה כשיטת בית שמאי לחולה אנוש

 

שאלה:

כמה נרות חנוכה ידליק גוסס בלילה הראשון של חנוכה, הרי אין לו אפשרות לקיים את ה’מעלין בקודש’? האם כדאי לו לנהוג כבית שמאי?

ככה מצאתי:

בחידושי הריטב”א החדשות (שבת כא, ב) כתב: “ואפילו למ”ד שהעושה כדברי ב”ש לא עשה כלום או חייב מיתה כדאיתא בפ”ק דברכות (יא, א), שאני הכא שאין מחלוקתם אלא להידור מצוה בעלמא”.

ובביאור הלכה (סי’ תרעא ד”ה וי”א) כתב ג”כ סברא זו: “עיין בביאור הגר”א שכתב דגם דעת הרי”ף כן הוא מדהביא המימרא דרבה בב”ח אמר ר”י וכו’. ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי”ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי”ל בעלמא דהלכה כב”ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר’ יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב”ה ואפ”ה זקן אחד עשה כב”ש.  אכן מדלא הוזכר ד”ז בשום פוסק אין לצרף ד”ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים”. 

 

מענה:

אחד, כפשוט. ואסור לו להדר כבית שמאי. 

והנה, מש״כ בשם הריטב״א ושכ״כ המשנ״ב בבה״ל  – יכול להוסיף שכ״כ גם בבגדי ישע על המרדכי. חי׳ מהר״ם בנעט שבת שם. יד נאמן שבת שם. חי׳ מהרצ״א שבת שם (אות קלד) – בדא״פ ולא להלכה ולא למעשה. שו״ת שערי דעה ליטווין תנינא ז. שפתי צדיק חנוכה מב. (וקאי שם בנדון דידן ממש, כשיודע שלא יחי׳ יותר. ובהערות הרב מווערשוב שם אכן העיר עליו שאין לעשות כב״ש). זרעו של אברהם שבת שם. אמרי יוסף דרושים לחנוכה דרוש יא. דורש טוב לנדא לשבת חנוכה ל, ד. ועוד. וכ״כ מדנפשי׳ בברכת שמעון מועדים בהערות למשנ״ב תרעא, ולא ראה לא דברי הריטב״א ולא דברי המשנ״ב על אתר בבה״ל. וראה כל״ח ס״פ וישב – באו״א קצת. וראה בשל״ה תושב״כ וישב חנוכה, צאן יוסף ד״ה ותקע, והובא בשו״ת במשנה שכיר רכב, דהכא שאני דב׳ הדעות אמת. וראה כעי״ז ביוצר אור למח״ס שו״ת בית היוצר קלט, א. ועוד.  

אלא שכ״ז הוא בנוגע לגוף מחלוקת ב״ש וב״ה שבגמ׳, ובנוגע לעובדא דב׳ זקנים, אף שבכלל הלכה כב״ה, אבל ד״ז אינו מועיל לנו כעת שנפסקה הלכה למעשה בשו״ע בד״ז בפרט כב״ה. וכיון שבעושה כב״ש מבטל ההידור לב״ה שיהא כנגד ימים הנכנסין, אף אם נימא שמצד מעלין בקודש אין לו לחשוש (לפי שמאיזה סיבה ידוע לו שלא יוכל להדליק אח״כ בשאר הימים) – אין לו להדר כב״ש, דלא כהלכה פסוקה בשו״ע. וגם נפסקה הלכה בשו״ע תרעא, ב, שגם אם רבים בני הבית אל ידליקו יותר. 

[ולהעיר מחכמת שלמה בהגהות לסי׳ תרעא ובספרו האלף לך שלמה שפב, שאם הוסיף על המספר יצא. אבל ראה שו״ת משנה שכיר קצט שיש לפקפק בזה. והביא משו״ת חת״ס או״ח עה דבעלמא איכא קפידא במוסיף על מנין המכוון. ועכ״פ אנן איירינן לכתחילה מה לעשות].   

ובכלל, איזה מקום יש להדר כשיטה בראשונים, בדבר שנתפשט בכל תפוצות ישראל איפכא, וכבר קיבלו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם כב״ה, ואל תטוש תורת אמך. והעושה כן בודקים אחריו. ונוסף לזה – גם מיחזי כיוהרא. (ולהעיר שבשפע חיים ד ע׳ תה כתב גם מד״ע שבענין זה לא נפסקה הלכה להדיא כב״ה. וראה גם שם ה ע׳ רכב. ועכ״ז, ראה שם ה ע׳ קיד, שלכן הביא הרי״ף עובדא דב׳ זקנים שלא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול רק זקנים מפורסמים בחסידות. ואיהו קאי בגוף הענין להדר. ולדברינו י״ל כן בנוגע ד״ז גופא לעשות כב״ש. וכנ״ל, בלא״ה אינו נכון בזמננו).

ובזה יתיישב גם מש״כ המשנ״ב שאין לצרף ד״ז להלכה שלא הובא בשום פוסק. והעירו עליו שמפורש כן בריטב״א – ראה מנחת שלמה תנינא נח, ב. משכנות אפרים כה. ועוד – שי״ל שאינו סותר לדברי המשנ״ב, וגם אילו ראה דברי הריטב״א ס״ל הכי, דשאני כעת שנפסקה ההלכה בשו״ע. 

ולהעיר, שפשטות כל הפוסקים שכ״ז נוגע לדינא, ועד שכתבו שאפילו בשני הטעמים בדעת ב״ש וב״ה איכא נפקותא לדינא, מדאמרו דפליגי בה אמוראי – ראה הנותן אמרי שפר לראנ״ח וישב, הובא בברכ״י רסי׳ תרעא. פר״ח ובביהגר״א שם. וראה בארוכה לקו״ש כ ע׳ 207 ואילך.

ורמז רמזו ראשונים (אבודרהם סדר הדלקת נ״ח, רוקח, תשבי שרש הללו, ועוד), שחנוכה ר״ת ח׳ נרות והלכה כבית הלל. וידועה הקושיא דמאי קמ״ל כאן דוקא שהלכה כב״ה (וראה גם לקו״ש כה ע׳ 247). וי״ל דטובא קמ״ל דלא נימא דלא הוכרעה הלכה, ודעביד כמר עביד.

ולהעיר גם מכסא רחמים למס׳ סופרים כ, ה שלא בא ליתן טעם לפסוק לב״ה, דבלא״ה ב״ש במקום ב״ה אינה משנה.  

ובאמת מצינו בשבה״ל ענין חנוכה קפו, שכתב איפכא, בשם ר״י בר׳ יהודה, רבו של רש״י, שהלכה כב״ה ואי עביד כב״ש עובר על דברי חכמים. וכ״ה בפרדס לרש״י חנוכה קצט. ומפורש דלא כריטב״א. ובדוחק י״ל דקאי בליל ט׳. אבל סגנון לשונם אינו מורה כן. אמנם, מיירי שם בשאר לילות, ולא בליל א׳. ונראה דה״ה והטעם.

ובגוף הענין, לולא דברי הריטב״א בכלל אינו מוכרח ששני זקנים אלו היו אחרי ב״ש וב״ה, או אחרי שהוכרעה הלכה בבת קול כב״ה, ואם ידעו ממחלוקת הנ״ל, ול׳ הגמ׳ ש״אחד עשה כדברי ב״ש ואחד כדברי ב״ה״ (כ״ה הגירסא ברי״ף ובדק״ס ועוד. וגם בריטב״א שם. ואצלנו  הגי׳ בגמ׳ ״עשה כב״ש״), והיינו לא שעשה כב״ש, אלא שד״ז הי׳ במציאות כדברי ב״ש. אבל בחי׳ מהרצ״א שם אזיל בתר איפכא, לדייק מזה שבנדו״ד לא עשה הזקן מחמת דעת ב״ש, דפלוגתא באנפי נפשה הוא, ומשו״ה הותר לעשות בשיטתם. 

כן מצינו בכמה אחרונים שעמדו בטעם שעשה זקן כב״ש, ותירצו באופנים שונים, וממילא  ה״ז תלוי בהתירוצים שכתבו בד״ז – ראה שו״ת מקום שמואל שער התירוצים שבת שם, שרק במהדרין מן המהדרין אפשר לעשות כב״ש או כב״ה. ובאו״א קצת, בשו״ת כנסת יחזקאל קאנצלענבויגן או״ח יז, שאילו כל בני הבית יוצאים הימנו ודאי אין לו לעשות כב״ש, ואצל אותו זקן לא רצו לצאת ממנו. וראה שו״ת תירוש ויצהר ג. ובחי׳ חת״ס שבת שם, כיון שהיו ב׳ זקנים עשה אחד כך ואחד כך, בבחי׳ נימרינהו לתרווייהו, שפרי החג ומעלין בקודש היינו הך, יעו״ש. ומבואר שם, שלטעם כנגד ימים הנכנסים אסור לעשות כב״ש. וראה שו״ת גליא מסכת או״ח ו, שנקט נמי (ומטעם אחר) דלטעמא דפרי החג ודמעלין בקודש, דעביד כמר עביד, אבל אם המחלוקת כנגד ימים הנכנסים והיוצאים אסור לו לעשות כב״ש. 

ועד״ז הוא במש״כ המשנ״ב בבה״ל בטעם שהביא הרי״ף ד״ז – שבאחרונים כתבו ליישב באופנים אחרים, החל מהגר״א בביהגר״א תרעא, ד, שהביא שם בבה״ל. ולדבריו איפכא ממש הוא, שהרי״ף בא להכריע בשיטת ב״ה גופא, מאיזה טעם הוא. (אלא שלדעת הגר״א בנדו״ז דליכא משום מעלים בקודש לית לן בה שיעשה כב״ש, זולת משום תקלה לאחרים. וראה לקו״ש שם בארוכה. ובגליא מסכת כתב נמי בדעת הרי״ף שהביא כן, שאזיל כמ״ד שהוא משום פרי החג ומשום מעלין בקודש, ולפ״ז אין הכרע, ויכול לעשות כפי שירצה. אלא שילה״ע בדבריו, שמצינו בכ״מ שנפסק הדין בחנוכה דמעלין בקודש, ולא שאין הכרע, ראה מג״א קלז, א. ועוד, שגם לדבריו, הרי ברא״ש הביא ב׳ הטעמים, גם משום ימים הנכנסים והיוצאים. ונמצא שלדינא לדעת הרא״ש שני הטעמים נכונים. וראה שם דב׳ הטעמים צריכים זל״ז). ועוד כתבו ליישב באופנים אחרים במה שהרי״ף הביאו. ולהעיר שגם בשאר דוכתי הביא ברי״ף פלוגתא דב״ש וב״ה, אף שלדינא ודאי הלכתא כב״ה.

אבל אין אנו זקוקים לכל הנ״ל, כיון שבראשונים כמלאכים מפורש כנ״ל שעובר על דברי חכמים, ובתר דברי רש״י ורבותיו גרירין אנן. ומה גם שדבריהם נכתבו להלכה, ולא בדרך פירוש כבחי׳ הריטב״א על הש״ס (והוא מהדברים שנתגלו רק בשנים האחרונות). וצדקו דברי המשנ״ב שלא נמצא כן בשום פוסק, ועולה לא נמצא בשפתיו, תורת אמת היתה בפיהו. 

וגם בחלק מהאחרונים הנ״ל שכ״כ – היינו רק בדרך לימוד הסוגיא או בדרך דרוש, ולא לדינא. 

[ולהעיר מענין לענין, בכעי״ז, בשיחת ערב חנוכה תש״נ, אם משיח יבוא עכשיו בערב חנוכה, אם כבר תהי׳ הלכה כב״ש מיד בתחילה להדליק ח׳ נרות בליל א׳, וממילא יש להתכונן לזה].  

 

 

#24582