Is it halachically permissible to attend a professional baseball game?

 

It questionable whether the prohibition of chukas hagoyim applies here. Nonetheless, there is still reason for prohibition on other grounds, especially since the Churban, and also due to moshav leitzim and Bittul Torah, and megare yetzer hara.

 

See for a similar matter, but not the same issues, here:

Is it permissible (Halachically/Hashkaficlly) to take my kids to Walt Disney in Orlando?

And also here:

What is the red line between Bittul Torah and enjoying your life?

 

Sources:

ראה פירש״י אחרי יח, ג עה״פ ובחוקותיהם לא תלכו – טרטיאות ואצטדיאות. והוא מספרא אחרי ט.

וכן משום זכר לחורבן – שאין לילך לראות קניגאות של גוים ומחוליהם – ראה ב״ח או״ח רכד. חיי״א סג, יז. קיצור שו״ע קכו, ד.

ובפוסקים הנ״ל שגם בשל ישראל אסור משום מושב לצים. והוא ע״פ ע״ז יח, א. ובמג״א שז, כב גם לראות מיני תחבולה. וראה משנ״ב שז, נט משום אל תשמח ישראל אל גיל בעמים.

ונראה פשוט שיש לחלק בין הליכה למקומותיהם כשגוים מריעים בקול תרועה ושמחה, לפארק שעשועים עם משפחתו וכיו״ב. וק״ל.

והנה בשו״ת אג״מ יו״ד ד, יא, א, כתב לחלק, בנוגע למקומות ספארט, דל״ש חוקות הגוים בהא, שהוא רק כשהוא חוק לגוים לעשות דבר ללא טעם, ולאו דוקא לע״ז, אבל עכ״פ הוא חוק לדבר מסויים ללא טעם ולא בדבר שנעשה להנאה ותענוג. אלא שגם לדבריו איכא בהא משום מושב לצים וביטול תורה, וע״פ הגמרא ע״ז שם. כן הוסיף שיש איסור גדול דמגרי יצה״ר בנפשי׳, שרובם דברי ניוול פה והסתה לעריות. וצ״ע טובא איך יפרנס ד׳ התו״כ ורש״י ועוד. ועוד צ״ב, דלכאורה דומה לבגדים אדומים שאסרו מחמת פריצות וגאוה. וגם בנדו״ד איכא משום הנ״ל. ויש שר״ל שבבשעתו נהגו באיצטדיונים בספורט לחוד ללא פריצות וגאוה. וכמדומה שד״ז היפך המציאות. וגם סותר למש״כ שם בעצמו, שרובם הסתה לעריות וכו׳.

איברא, שבחינוך רסב כתב שהם מיני שחוק שעושין בקיבוציהן כשמתקבצין לעשות שגעונות וזנות וע״ז. אבל פשוט שאי״ז בדוקא, ונקט המציאות בהווה להגדיר סוג המקומות, ואו או קאמר, שגם בחדא מינייהו סגי לאסור. ותו, שלמש״כ באג״מ שמגרה יצה״ר דעריות בנפשו, ה״ז כעין מקום שמתקבצים לעשות זנות (נוסף לזה שכדבר משנה שחוק וק״ר בכלל מרגילין לערוה). ועוד זאת, שכל מנהג שנהגו האומות הוא בכלל, כמ״ש הטור יו״ד קעח, ובב״י שם שהוא ע״פ ספרא שם. והרי משרשי המצוה כדי להתרחק מהם כמ״ש החינוך שם, ושם, ״שלא נתנהג כהם במלבושינו ובעניננו״. וגדר האיסור שלא להתדמות להם באיזה אופן שיהי׳ – ראה גם בסמ״ג ל״ת נ: במלבוש במנהג בדיבור. וראה שו״ת עטרת ישועה סוסי׳ א. וכן בערוך ערך קרקס שכתב שתיטריות היינו בתי ע״ז – שוברו בצדו שכתב שקרקיסאות היינו בתי משתאות שלהם הקבועים  ונגינות שותי שכר, והובא בב״ח יו״ד רסי׳ קעח. וכ״כ הר״ש משאנץ לתו״כ שם.

והנה, דבריו ברור מללו שאסור גם כשאינו לשם ע״ז, אם הוא חוק שהנהיגו ללא טעם, כדעת רוב הראשונים בזה. ועכ״ז קשה לתווך דבריו הנ״ל עם מש״כ בשו״ת אג״מ או״ח ה, כ, ו לאסור לעשות שמחה בחג ההודי׳ של האומות, כיון  שהוא חק שטות והבל – דמ״ש הא מהא. וי״ל. אבל ראה שם יו״ד ד, יא, ד להתיר כשאינו קובע היום לחג. וראה שם יו״ד ד, יב.

והנה, אם לדין יש מקום לצדד להדעות שגם במעשה לשם חק או פריצות הותר בנעשה ע״י ישראל לתועלת. וחזי לאצטרופי סברת הראב״ע אחרי יח, ג שהאיסור רק במרגיל עצמו כן – ראה פי׳ הגר״י פערלא על הרס״ג ל״ת יב – כ, ב. אלא שלא הובא לדינא בפוסקים. והראב״ע מפרש ולא פוסק.

ומ״מ, בלא״ה איכא איסורי טובא, כנ״ל מדברי האג״מ שם.

 

 

#23294