What is the proper Bracha for “beer bread“?

 

I’ve seen conflicting options on other websites and even those that say to make Shehakol.

What would be the Chabad opinion on this?

 

Answer:

If the beer bread is majority water (more than 50%) and minority beer in the dough mix then even if one is not קובע סעודה the bracha of Hamotzei is recited.

If the beer bread is not majority water in the dough mix then the blessing is מזונות. A בעל נפש should be stringent not to eat from this bread until washing on a different piece of real bread first. If one is קובע סעודה then they may recite המוציא on the bread itself. If one is satiated from this bread (even if one only ate a Kazayis) even if the satiation is achieved through other satiating foods eaten with the bread – one should make hamotzie on another piece of bread first.

Beer itself is not considered water.

 

Reasoning:

Seder Birchas Hanehanin 2:7 – Brings the view of the Rambam (Hilchos Brachos 3:9) of defining פת הבאה בכיסנין when the dough is mixed with any liquid other than water. When other liquids than water are mixed with the flour it makes a dough which people do not normally set a meal on. This applies only when the majority of the liquid (more than 50%) is other than water. One would need to see what is the percentage of water ratio (other then water in the beer itself, which isn’t considered water). Also if other liquids (such as oil) are mixed in they would be included in the ratio.

In 2:8 the Alter Rebbe writes that a Bal Nefesh should be stringent (as was written above).

See 2:1-2 for definition of kevius seudah.

 

Sources:

ראה קצוה”ש סי’ מ”ח בדה”ש ס”ק י’. כף החיים סי’ קסח ס”ק ז”ן. ודלא כשו״ת תפארת יוסף יד. ולהעיר ממ”ש אדה”ז סימן ק”ס סט”ו. ערוה״ש קנח, ו.

ולהעיר מדין יין צמוקים (ראה בכה״ח שם שדימה לנדו״ד) – אדה״ז ערב, ז (והשמועה בשם אדה״ז –  בשו״ת הצ״צ או״ח כח. שם פב. בדה״ש פ, ג). וראה שו״ת צ״צ יו״ד קסז, ב. וכן בשו״ע אדה״ז תסב, יא – אפי׳ לענין חמץ. ואף שכתב אדה״ז שם יג, לחלק בין ענבים לשאר מי פירות, ולגבי חמץ מחמירים במי פירות המעורבים עם מים – התם הוא מחמת חומרא דחימוץ, ואין הנדון דומה. וכש״כ בשכר שנעשה פנים חדשות ממש. וראה פר״ח שם ד. ומה גם שבפהב״כ מעיקר הדין יש להקל בספיקא דדינא, וכל שאין ברור לנו שיש בו חשיבות לחם גמור אין להוציאו מחזקתו, כמ״ש אדה״ז קסח, יב.

ולדינא מברך בשכר שהנ״ב. וגם לתי׳ בתרא בתוס׳ ב״ב צו, ב ד״ה ואחד שעורים, דמיא עיקר – היינו לגבי ברכת שהנ״ב, ולענין נדו״ד, גם בברכתו שהכל נחשב כמי פירות. ולסברת אדה״ז בכ״מ טעם ברכת שהנ״ב בשכר מחמת שהוא בדרך שתי׳. וגם בתוס׳ בתי׳ קמא – כתבו באו״א.

 

 

#10078