I have been saying Tehillim for certain individuals for the past couple of months with no knowledge if they have improved or not. Should I continue saying Tehillim?

 

You may continue saying tehillim for them as you wish.

 

Sources:

ראה מהרי”ל בתחילת הלכות שמחות: “ואמר שמה”ר זלמן היה בעיר נוישטט מיחה שלא לברך על החולה בעיר אחרת חדא שמא ח”ו כבר נפטר או הבריא וכן נהג מהר”ש בבן אחיו”. והובא בבאה״ט למהר״י טיקטין יו״ד שלה, ד. ובפת״ש שם ב. אבל ראה מש״כ בשו״ת נחלת שבעה לט, הובא בבאה״ט שם, עובדא בא לפני שני פעמים והנחתי לברך חולה בבית הכנסת פה ק”ק שטיינך. והחולה היה בישוב אחר מהלך שעה ויותר מכאן דהיינו מחוץ לתחום הרבה, ולא השגחתי עצמי במה שכתב בלקוטי מהרי”ל (מנהגים ריש הלכות שמחות) שאין לברך חולה במקום שאינו שם שמא כבר מת או הבריא . . ואין להשיב ממתניתין פרק הרואה (ברכות דף נ”ד ע”א) השומע קול צווחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא אלו בבני ביתי, היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא. שאני התם דהתם הוי ודאי תפלת שוא מה שאין כן הכא הוי ספק תפילת שוא וספק נפשות להקל, שמא עדיין חי ושמא נוכל להצילו על ידי תפלה.

ובנחלת שבעה סימן ע”ז בתשו׳ ר׳ חנוך סג״ל מווינא השיב ״דמהרי”ל איירי בכל מיני חולה אף באינו גוסס וסבירא ליה דרוב דאורייתא ועדיף מחזקה. ואם כן החולה הזה שהוא במקום אחר יש להסתפק בו שלשה ספיקות האחד דאם הוא גוסס הרי רובא למיתה, ואם אינו גוסס הרי רובא לחיים ולזה אמר שמא כבר הבריא, השלישי אם נאמר אוקי גברא אחזקתיה נמצא הוא עדיין חולה בלי השתנות וצריך לרחמים. ולזה פסק המהרי”ל דליתא לחזקה מקמי דרובא. ואם כן ישארו תרי רובא האחד אם הוא גוסס רוב גוססין למיתה ואין מועיל ברכה. השני בחולה שאינו גוסס הרי רובא לחיים ואינו צריך לברכה אחר שכבר הבריא. ומאחר דרובא דאורייתא ממה נפשך הוי כאן תפלת שוא. כי הספק השלישי שמא עודנו חולה הוא מכח חזקה וליתא לחזקה מקמי רובא. על כן פסק הוא שלא לברך לכתחלה במקום שאין החולה שם, כי מדאורייתא דאזלינן בתר רובא הוי תפלת שוא גמור״. וראה מה שהשיב הנחלת שבעה שם עח שלדבריו לא נברך שום חולה אפילו במקומו.

והובא כ״ז בשע״ת רפח, יג, ובפת״ש שם.

ובשו״ת שבו״י א, סוסי׳ צ הב״ד מהרי״ל וכתב שאין דבריו מוכרחים כלל, והביא מש״כ בנחלת שבעה. וסיים עלה דנהרא נהרא ופשטא ואין למחות בדבר זה כלל.

גם בשו״ת יהודה יעלה א, קפג הב״ד נחלת שבעה שמא עדיין חי וספק נפשות להקל, ואפשר להצילו ע״י תפלה. ושם כתב לחלק בין צעקה לתפלה, שבשבת אין לצעוק בכגון דא. אלא שבמהרי״ל לא מיירי כלל בשבת. וכן באחרונים שהעתיקו דבריו לא נז׳ כלל דמיירי בשבת דוקא.

וראה בחי׳ חת״ס גיטין כח, א שאף שדחה ראיית הנחלת שבעה, למעשה כתב להתפלל מחמת ספק נפשות להקל ואין הולכים אחר הרוב, כמ״ש בנחלת שבעה. וראה הלל אומר יו״ד רב שאין לחוש שמת שיש לו חזקת חיים. וכן אין לחוש שנתרפא שרגיל שיחזור לחוליו (ראה תוד״ה כגון – חולין טו, ב). וכבר העיר בסברא זו בשו״ת שערי צדק או״ח יד. ועו״כ בהלל אומר שם, שגם אח״כ צריך רחמים.

ובערוה״ש או״ח רפח, יז, שאין לחוש שמת לפי שרוב חולים לחיים, ודברי מהרי״ל תמוהים. ושם, שרק בהניחו גוסס אין לברך אותו אא״כ יודע שהוא חי, ושבודאי מהרי״ל מיירי בחולה מסוכן שקרוב לגסיסה. וכבר כתב למיסבר סברא בדעת מהרי״ל כנ״ל בנחלת שבעה שם עז, שמסתמא מברכים החולה סמוך לגסיסה. (ושם הביא כן מתשו׳ בעל הנחלת שבעה עצמו – לעיל שם לט. וליתא שם). ועיי״ש שדחה. ובערוה״ש יו״ד שלה, יב לא חילק בדבר, וכתב, שהמנהג הפשוט להתפלל עליו, ואין לפקפק כלל. וכבר כתב כן במקו״ח סוסי׳ רפח בקיצור הלכות שיש לברך חולה אפי׳ בעיר אחרת דלא כמהרי״ל וכן המנהג. וציין למש״כ בסי׳ רל, ושם הביא ראיות דלא כמהרי״ל.

אמנם, טעמו של ערוה״ש, לפי שרוב חולים לחיים, ולא שייך ד״ז בגוסס. אבל אכתי איכא טעמא אחריתי דאין הולכים אחר הרוב בפקו״נ. וכבר העיר על הערוה״ש בשו״ת צי״א ה קונט׳ רמת רחל יח. ועוד להעיר, שגם בגוסס איכא חזקת חיים – ראה דעת הראב״ן גיטין כח, א. וראה בחי׳ חת״ס שם. ועוד שיש גוססים שאין רובם למיתה – ראה מל״מ פסוהמ״ק ד, יד. קרבן נתנאל לרא״ש גיטין ג, ד אות מ. ולהעיר שי״א שלא להתפלל על גוסס – ראה שו״ת חקקי לב נד ע״פ ספר חסידים רלד.

והנה, בשו״ת מהר״ם שיק או״ח כו, שבאינו יודע מצב החולה ישנה הנוסח ויאמר שאם עדיין הוא חולה ישלח לו ה׳ רפואה שלמה, ובזה יצא מכל החששות. וכבר הביא סברא זו בנחלת שבעה שם פ. אבל גם בזה לא נהגו כך. וראה שו”ת ציץ אליעזר שם. ושם שבשמו״ע ודאי אין להתנות כך.

והנה יש שכתבו שלא להתפלל בתפלה אחת על חולה שיודעים שהוא בחיים עם חולה שאין ידוע אם חי עדיין, שמא מת כבר ומחמת זה לא תקובל התפלה על השני. ובס׳ ויקהל משה קליין תרצ״ד א, ב בהגהות ו – ב, ב – הביא כן בשם בית דוד. וכתב עפ״ז מד״ע שלא לצרף בתפלה אחת ב׳ חולים במצבים שונים. וגם בזה לא נהגו כך. והוא עצמו סיים שלא ראה נזהרין בזה.

והנה, כ״ז בתפלה על החולה. אבל באמירת תהלים פשוט שמלכתחילה אין כאן בית מיחוש.

 

 

#15652