When separating Challa, is our Minhag to just recite the Bracha, or to also add “Harei Ze Challah”?

 

Answer:

Yes, it is the Minhag to say הרי זה חלה.

 

Sources:

בענין קריאת שם לחלה: ראה ברמב”ם הל’ טומאת אוכלין (ח, טז) ובהל’ ביכורים (ה, יא) ובראב”ד שם מביא משאילתות (שאי’ עג) ועיין במהרי”ק (שם). אבל ראה בכס”מ שמבאר מחלוקתם באו”א. וראה ברמב”ן (סוף הל’ חלה) ובסוף פסקי הרא”ש הל’ חלה ובמאירי פ”ב בתחילת משנה השני’. ובמחבר (שו”ע יו”ד שכח, א) לא נזכר דין זה, מכלל דס”ל כהרמב”ם. אבל ראה בהגהות לרע”א שם.

וראה חכ”א (פ”י, ססעי’ יג) ושם הלשון “מצוה”. וראה בהעמק שאלה על השאילתות (שם אות ג) שמנהג ישראל להפריש בלא קריאת שם. וראה בארוכה בכ”ז בתנובות שדה גליון יז.
ויש להעיר משוע”ר סי’ תנ”ז, יח – יט עיי”ש ודו”ק.

ונחתום בדברי הבא”ח (ש”ש פר’ צו סעיף כא) “אחר שיברך ויפריש, יאמר בפיו הרי זו חלה כדי שיקרא לה שם בפיו אחר הברכה, ואע”ג דאיכא רבים דס”ל דלא בעינן לקרוא לה שם, עכ”ז כיון דאיכא רבוותא דס”ל הכי מאי הפסד יש באמירת ג’ תיבות אלא למיעבד אליבא דכו”ע”. וכן מנהג העולם בזה”ז (כנראה במוחש) לקרוא שם לחלה בפה.

 

 

#9414