« go back

Does one need to ask a Rav before being induced? Is there any Halachic issue?

 

If there is an issue, how about in the following situation:

Labor has been on and off for a few nights in a row. Finally, contractions are steady enough to be called real labor. After many hours of it, there is still very little progress. There is no physical danger if labor keeps on going this way, but the mother is exhausted, finished and it can take hours or days more. Is it OK to take pitocin in such a situation to move things along? Does a Rav need to be called or is there a blanket answer?

 

Answer:

This matter is discussed in a number of Poskim. The general rule is that one may not induce or rush the onset of labor unless there are clear medical reasons to require it. Some of the reasons for this prohibition are because:

There is a level of risk inherent to childbirth, and one should therefore not hasten it even though it is bound to come.

The special assurance of protection Hashem provides at the time of childbirth does not necessarily apply to the same degree if the birth is hastened without a clear medical need.

The procedures and/or medicines involved in induction can themselves cause complications, and one should not take that risk needlessly.

See also Halacha2go.com #637: When is it okay for a doctor to induce labor?

See sources below for expanded discussion and further reasons.

 

Sources:

יש לאסור זירוז הלידה ע”י זריקות וסמנים ושאר תחבולות אם אינו באופן שיש להאשה או להולד סכנה (באמת! ולא שהרופא אומר כן כדי לפתותם). והא לך טעמי האיסור שסוכמו מתוך השקו”ט בכמה תשובות שדנו בזה:

שו”ת אגרות משה (יו”ד חלק ב סימן ע”ד, ובאורח חיים חלק ד סימן ק”ה) – יש לאסור, א’ מצד שלהולד טוב להיות בבטן האם עד הזמן שהיתה יולדת מעצמה, ב’ מצד שעצם הלידה הוא ענין חולי וסכנה אין להקדים אף שהיא אותה סכנה טבעית עצמה, אם לא יאמרו הרופאים שיש סכנה לחכות, ג’ דלידה בזמנה כדרך הנשים, אע”פ דמצד המציאות איכא סכנה אבל יש גם הבטחה שלא תסתכן, דמאחר שכן ברא השי”ת את העולם שיפרו וירבו וגם ציוה ע”ז, בודאי ברא שיהיה לברכה ולא לסכנה. וזהו רק בלידה דבזמנה שעל זה איכא הבטחת השי”ת בבריאתו ובציוי העשה דפו”ר שלא תסתכן, אבל כשרוצין להקדים לידה שלא כפי שהיה צריך להיות ליכא ע”ז הבטחתו, וממילא נכנסה לסכנה דלידה שלולא הבטחת השי”ת הרי זה סכנה.

שו”ת משנה הלכות (חלק ט סימן קפ”ד) – יש לאסור, א’ פשוט דאסור לו לאדם להכניס עצמו בסכנה והגם שממילא יבא לידי סכנה מדרך הטבע, והמסכן עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול ואפקירותא יותר מזה. [אח”כ הרבה להביא ראיות דיולדת הוא במצב של סכנה ותמה על דברי האג”מ, וכן בשו”ת שבט הלוי (דלקמן) חולק על האג”מ בזה, אבל לכאו’ אין שום השגה על דברי האג”מ שהרי מודה שיש סכנה מצד הטבע, רק שלעומת זה יש גם ברכה והבטחה של הקב”ה כשהלידה בזמנה.] ב’ לילד שלא בזמנו הסכנה יותר גדולה, דבזמנו הרי השגחת הבורא עליה ומשמים ירחמו עליה, אבל ע”י זריקה או תחבולה להוליד שלא כדרך הטבע ודאי אפשר שלפעמים לא יפעול הסם שבזריקה כראוי או יפעול יותר מהצריך וכדומה, והגם כשתלד בדרך הטבע נמי אפשר שח”ו תסתכן כיון שהיא סכנה טבעית מ”מ החילוק פשוט בין הסכנה שתבא משמים ובין ע”י פעולות. [ובאמת לכאו’ זה הי’ כוונת האג”מ ג”כ וכנ”ל.] ג’ מצד הולד טוב להשתהה במעי אמו. [ועוד הוסיף דשינוי זמן לידתו ישתנה מזלו, וגם ימעט זמן לימודו במעי אמו ומחסר לו טובה זה וגם והרי ידוע דמה שלומד בעוה”ז הוא רק ע”י לימודו במעי אמו ואם יחסר לו כו’.] ד’ ואם יעשו כן בשבת הרי הוא חובל בשבת שלא לצורך ומחלל שבת בפרהסיא, משא”כ בלידה בזמנה אם יצטרך לחלל שבת כך צונו הבורא לחלל שבת עבור אשה שכורעת לילד ואין זה חילול אלא קיום.

(שו”ת שבט הלוי (חלק ו’ סימן קכ”ח) – יש לאסור, א’ עצם הקדמת הלידה יכולה לגרום סכנת נפשות, ב’ מחמת הקדמת ביאת הולד עצמו קודם שנקבע ע”פ ההשגחה העליונה.

 

 

#7002


Add Comment

Your Email address will not be published