What is the source for the practice of (besides for washing the face) rinsing the mouth after the fast of Yom Kippur?

 

לוח כולל חב״ד מוצאי תשעה באב. והוא ממורה באצבע להחיד״א ח, רלט. אבל שם רק לרחוץ פניו. וכ״ה בלוח כולל חב״ד במוצאי יו״כ. ומובן, שאין מקום לחלק. ורחוק בעיני שבמוצאי יו״כ השמיט רחיצת הפה, מחמת שמועה בשם השפ״א שבס׳ דולה ומשקה צישנסקי ע׳ פו. והטעם, לברך בנקיות, וכמו בכל בוקר. אלא, שבגוף הענין, י״ל שאחרי שעבר היום ל״ש הטעם דרירין שבפיו (שו״ע או״ח א, יז. אדה״ז שם קמא יז) – ע״פ רמב״ם אסו״ב ט, לח. אבל אי משום הא, הה״נ במוצאי ת״ב. ועוד, דהיינו רק בג׳ שעות ראשונות, כברמב״ם שם. ערוה״ש יו״ד קצ, פד. ועיקר, שעדיין יש טעם אחר, מחמת לכלוך השיניים – ראה ספרן של ראשונים ע׳ קמ. ויש גם משום ריח הפה, ראה אג״ק מוהריי״צ ד ע׳ צא.

 

 

#5769