Should the table be set with food before or after kiddush?

Some are particular to have it set up in another room and bring it only afterwards. Others bring it before, but have them all covered.

Strictly speaking, you don’t need to wait until after kiddush to bring it. And it is even advantageous to have it all on the table before.

Sources:

בפסחים ק, ב שאין מביאין את השלחן אא״כ קידש. וברשב״ם שם, שאם הביאו, פורס מפה על הלחם, שהוא כעין סילוק שלחן. והביא כן משאלתות פ׳ יתרו נד, שהטעם כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא. ובתוס׳ ורא״ש ומרדכי שם, וכן בר״ן שבת קיט, ב, ועוד, שמה שצ״ל שלחן ערוך – היינו במק״א, אבל מביאים אותו אחרי קידוש. והובא בטור ובב״י או״ח רעא.

ומעתה דנו בכ״מ, אם צריך להקפיד שגם שאר המאכלים יהיו מכוסים. והנה ברשב״ם נזכר פריכת מפה על הלחם. אמנם, הביא ראי׳ מהבאת הירקות אחר הקידוש בליל הסדר, ומשמע דדינא הכי בכל המאכלים. ואינו מוכרח. ולתוס׳ שם, הביאו לפניו קאי על השולחן לחוד.

ומצינו בהגמי״י שבת כט, ק לכסות הלחם והשלחן. וכ״ה בפמ״ג רעא בא״א ז ע״פ הלבוש ד. וכ״כ בפמ״ג שם במ״ז יב. וראה גם תורת שבת ח. כה״ח כו.

אבל רוה״פ כתבו רק לכסות הפת ולא הזכירו כיסוי השלחן. וממוצא דבריהם אתה למד, שא״צ לכסות השולחן. ולמעשה, לא נהיגי גבן כלל לכסות כל השלחן, רק הפת. וכ״ה ברשב״ם שם. ראב״ן פסחים שם. ובכ״מ בראשונים. (ובחלק מהראשונים הובאו שני הלשונות בהדי הדדי, לכסות הפת ולכסות השולחן, ראה לדוגמא או״ז שבת כב. ומשמע דהיינו הך. ועכ״פ מדבריהם משמע דקאי בעיקר על הפת).

וראה מג״א ז. תוס״ש ח. אדה״ז י. שם יז. חיי״א ו, כד. משנ״ב טו. (וראה שם מא. ואכ״מ). בא״ח ש״ב בראשית כ. ערוה״ש רעא, כב. (וראה מסגרת השולחן עז, א שהביא פלוגתא בדבר).

וממה שלא הביאו נפק״מ בין הטעמים לגבי שאר המאכלים, משמע דמעיקרא קאי רק בלחם.

אלא שאין מזה ראי׳ לגבי שאר מאכלים, שיתכן שמעיקרא לא הביאום עד אחר קידוש. ושאני לחם שאין להמתין מלהביאו עד אחר קידוש, שא״כ יחסר משולחנו הערוך – ראה מקו״ח רסב בקיצור הלכות. ליקוטי מהרי״ח בדר הנהגות ע״ש. שו״ת מנח״י ג, יג, י. ולהעיר מט״ז יו״ד קעח, ז. אבל ראה להלן. ובערוה״ש שם משמע יתירה מזו, שהבאת הלחם תחילה היא מה״ט גופא דתיתי ביקרא דשבתא. והוא מחודש. ומצאתי בנמוק״י שבת שם, שיותר נראה כבוד שבת כשהוא ערוך במקום הסעודה. ועכ״פ, כיון ששלחנות שלנו כבר שם, עליהם להיות ערוכים מכבר. וכנראה מה״ט מצינו בכ״מ דמשמע שיש להביא הפת בדוקא קודם קידוש, ראה מחז״ו הלכות שבת מסה״ת מד. (וראה מחז״ו בהוספות להלכות ליל פסח כג, דמשמע לחלק בין שבת ליו״ט). סה״ת שם. סמ״ג עשין ל. מצות זמניות הלכות שבת. ועוד.

והנה, במרדכי שבת טז רמז תח, כתב לכסות את הלחם ואת המזון. וכ״ה בסה״ת סוסי׳ רמו. ובצביון העמודים על הסמ״ק ה ע׳ ק, עמד בלשון המרדכי ונתקשה בדבר. ולא שת לבו, שבמרדכי התם לא קאי בטעם שמוקדם לברכה אלא מצד יקרא דשבתא. אבל באמת שפיר יתכן בכוונת המרדכי, שהכוונה על הלחם גופא דהיינו המזון. או דאתיא כהדעות לכסות כל השולחן, כנ״ל.

ויש שחילקו בין אוכל מבעו״י לכל קידוש בעלמא, שהטעם שתבוא הסעודה לכבוד שבת שייך רק במפסיק סעודתו ופורס מפה. וראה גם בפמ״ג שם במ״ז יב, שמיאן בחילוק זה. ובדעת המשנ״ב שם משמע שחילק בזה. אבל גם לדידי׳, מכסה רק הפת בכל גווני. ובדעת אדה״ז נראה, שבשלחנות גדולים שמביאים לכתחילה לפני קידוש, סגי בכיסוי הפת, ואילו בשלחנות קטנים שבימיהם, שצריך להביא השלחן רק אחר קידוש, אם הביאו קודם קידוש, צריך לכסות השלחן. ולפ״ז, סרה הראי׳ מרשב״ם. וראה העו״ב כולל צ״צ ז, בהלכות קידוש והבדלה רעא, יז – ע׳ רנז ואילך.

ומסברא יש לחלק בין פת, לשאר המאכלים, שהפת עיקר הסעודה, ועל הלחם יחי׳ האדם, ועוד שמוכרח הוא למצות סעודת שבת ואא״פ בלא״ה, וגם פוטר שאר המאכלים שכולם טפלים לפת. וראה שלמי תודה דלקמן.

גם אפשר לחלק בין ירקות שבליל הסדר, שהם תחילת הסעודה, לבין הסלטים שלנו, הטפלים לפת (ודומיא דמלח שלא שמענו לכסותו. ומסתבר דלא שנא מלח משאר לפתן).

ואפשר שיש גם מקום לחלק בין מנות אישיות, שאפ״ל שהבאתם נחשבת הבאת הסעודה לפני המסובים, לקערות מרכזיות, שדומה יותר לשולחן הערוך בצד. ויש שכתב שבזמננו שאוכלים בשבת בסלון ולא כשאר ימי השבוע במטבח, מעיקרא איכא יקרא דשבתא. ולא נהירא.

ובכל אופן, כבר כתבו הפוסקים, שהטעם שתבוא הסעודה לכבוד שבת שייך רק בקידוש הלילה. ואכ״מ.

ולמעשה, פוק חזי מאי עמא דבר בכל תפוצות ישראל, שלא הקפידו כלל בדבר, זולת יחידי סגולה. וראה הנסמן לקמן.

ועוד ועיקר, שבליל הסדר המנהג הנפוץ – ובדוקא – להביא הקערה לפני קידוש. וברוב המנהגים בקערה ישנם גם המצות וגם המינים. ולא שמענו ולא ראינו שמכסים המינים, ורק המצות שבקערה מכוסות. (אא״כ למנהג שהמינים מתחת למצות). וכבר כתבו – ראה הגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד״ה יסדר – שהוא ע״פ שיטת הר״ח ש״הביאו לפניו״ במשנה פסחים היינו השולחן, ולכן בימינו שהשולחנות גדולים מביאים גם השולחן לפני קידוש, וממילא גם המינים.

ואדרבה, יתכן לומר, שבדוקא נכון שיהא על השלחן לפני קידוש שיהא שולחנו ערוך כדבעי. שבשלמא אם מביאים השלחן בעצמו – סגי שיהא ערוך במק״א, אבל כשהסלטים נמצאים בשיש שבמטבח, ועדיין צריך להביאם לכאן – איכא למימר שאי״ז שלחן ערוך. אבל מסתבר ששאר הסלטים אינם מעכבים בשלחנו הערוך. והעיקר הבאת הפת. ואפשר, שגם לפתן בכלל.

אמנם, הן אמת, דהא דמשמע מדברי כמה ראשונים שם, דלא סגי בסידור השלחן מבעו״י לחוד ללא פת – אינו מוכרח לגמרי. וילע״ע. ועוד, שבטושו״ע רסי׳ תעב מבואר לגבי ליל הסדר שגם עתה מביאים הקערה רק אחר שתיית כוס ראשון ורק שלחנו יהי׳ ערוך מבעו״י, ראה הגש״פ עם לקו״ט שם. (אמנם, אפשר לחלק בין שבת ליו״ט כמחז״ו). ולהעיר מט״ז ש, א, הובא בשו״ע אדה״ז שם א, ועוד, דסידור השלחן היינו פריסת מפה ושאר דברים הנהוגים אצלו לעריכת השלחן.

כן להעיר שטיבול הלחם בלפתן הוא מכבוד הברכה, ואין לו לברך עד שיביאו לפתן, ואין בו משום הפסק. ואינו נכון לכתחילה להביאו אחרי קידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה.

והעיקר, דלא אישתמיט בשום מקום בפוסקים שצריך שלא להביא המאכלים או לכסותם. ובדבר הרגיל – הו״ל לאשמועינן. ושתיקת הפוסקים וסתימתם מוכיחה.

ואגב, לגי׳ שבהעמק שאלה נד, ט בסופו, אם הוא הרבה זמן לפני קידוש מעיקרא אין כאן בית מיחוש. וזכה לכוון מדעתו לפי׳ ר״י אלמדארי פסחים שם, שאם מביאו מבעו״י קוקם שקדש השבת לית לן בה.

ויצאתי לחפש מחופש בדברי אחרוני הזמן. ובמה שמצאתי רובם כתבו שא״צ להקפיד, ושכן נהגו גדולי ישראל וחכמיהם – ראה הערות הגריש״א פסחים ק, ב ע׳ תפב. אליבא דהלכתא מט ע׳ קל בשם הגרח״ק. וראה מה שהציב ציון בהלכה ברורה רעא בבירור הלכה נט.

וראה עוד נפש הרב ע׳ קנט. מעדני אשר נט. שלמי תודה פורים מא, ד. קובץ מנורה בדרום ו. שם ח. ס׳ זכרון שבת לישראל אמסלם ע׳ שע. ואכ״מ עוד.

#56051