כיבוד אב או כיבוד אם?

שאלה:

אשה נשואה צעירה שאביה נפטר לפני חצי שנה. וכעת יש להם חתונה של מחותנים. האמא שלה היא אלמנה והאמא הולכת לחתונה כי מותר לאמא ללכת. אבל האמא מבקשת מהבת שלה שתבוא איתה לחתונה, כדי שתקח אותה ברכב הלוך וחזור. האמא גם מבקשת מהבת שתשב לידה בסעודה של החתונה. והאמא אומרת שזה מכבד אותה שהבת שלה תשב לידה.

הבת שואלת האם מותר לה להשתתף בחתונה. מצד אחד יש כאן מצות כיבוד אב לא להשתתף. מצד אחד יש כאן מצות כיבוד אם.

תשובה:

יש להקל.

מקורות:

שכבוד אמו מחיים קודם לחיוב מכבדו במותו של האב. וראה פת״ש יו״ד רמ, יא. צי״א כב, פ. יבי״א ט יו״ד מג.

וראה מה שהארכנו 40935 בסברת האג״מ יו״ד א, רנה, שמותר לאשה נשואה לבוא לחתונה תוך יב״ח מחמת כבוד בעלה. וראה גם מסורת משה כ סוסי׳ שצ – משמו.

ואין לומר שבקשת האם היא כמו אמר לו אביו לעבור על דברי תורה – שאם האיסור הוא מעיקרא משום כיבוד אב, הרי זה כאומרת לה תכבדי אותי ולא אותו. ותו לא. וכמו אמא שמבקשת שהבת תבוא לבקר אותה ולא לבקר על הקבר של האבא.

אמנם, ילה״ע בהקדם שנחלקו הפוסקים באב שמקפיד על בנו שלא לומר קדיש על אמו, אם חחיב לשמוע לו שכביד אביו קודם. ולמעשה, המנהג לומר קדיש אפילו בחייו, ראה ב״י וד״מ סוסי׳ שעו. וביש״ש קדושין א, סג, שאין לשמוע לאביו לו שהוא כאומר לו שלא יעשה דבר שהוא מד״ס, וגם האב עובר על ואהבת לרעך כמוך. וגם להדעות שאינו אומר קדיש – התם שאני דאמירת קדיש אינו חיוב גמור.

אבל אין הנידון דומה, שבקשת האם היא בגדר קיום מ״ע דאורייתא של כבד את אמך, לגרום לה נח״ר ולשמשה. ואם בדין קדיש, האב מוחה בבנו ומורה לו בידים למנוע טובה מנשמת האם, כאן אין האם מצווה על בתה לבזות את הנפטר, אלא תובעת כבוד עצמה, ומה שמתבטל מנהג האבלות אינו אלא בדרך ממילא וגרמא. כאן היא אינה אומרת לו שרוצה שלא תכבד אבי׳, אלא שתשב עמה בחתונה, אלא שממילא יוצא מזה העדר הכבוד.

ועוד טעם לשבח בנדו״ד, דלא גרע ממלצר. ויש שהקלו בקרובים אפילו כשיש להם תפקיד לקבל פני המוזמנים שהם כעין מלצר. וכש״כ כאן שצריכה ללוות ולתמוך באמה.

#55924