When one doesn’t say “זמן מתן תורתנו” due to crossing the dateline

Question:

a) When one doesn’t say “זמן מתן תורתנו”, due to crossing the dateline, I assume one also omits the words “זמן מתן תורתנו מקרא קדש” and says:

וזמנים לששון את יום חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה זכר ליציאת מצרים

b) If that’s the case, what about when it’s Shabbos (such as this year), how/where does one say “באהבה”?

Like this?:

וזמנים לששון את יום חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה באהבה זכר ליציאת מצרים

Or perhaps like this? [lichora]:

וזמנים לששון את יום חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים

Answer:

One says:

וזמנים לששון את יום חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים

On Shabbos:

וזמנים לששון את יום חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים

Sources:

הנה, ב׳ סברות בנוגע השינוי בנוסח התפלה: א. הקושי בכפילת מקרא קודש אחד אחרי השני. ב. מה שאינו מזכיר שום דבר אחרי חגה״ש.

וח״א שליט״א הציע שיאמר זמן שמחתנו, וע״פ מנהגי מהרי״ל בנוסח תפלת פסח, וז״ל: (מהרא”ק) יש אומרים בימים האחרונים של פסח זמן שמחתנו משום שמחת טביעת מצרים בים עכ”ל. אכן בימי מהרי”ל לא שמעתי שום שינוי.

וי״ל שכש״כ בשבועות, שבו נאמר במפורש ציווי על השמחה (משא”כ בחג הפסח שלא מפורש בו בתורה ציווי על השמחה וכו’), ו”הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם”. עכ״ד.

אלא שלמעשה לא קייל״ן לומר זמן שמחתנו בשש״פ. [בדברי מהרי״ל – ראה תורת מנחם אחש״פ תשי״ט. תשכ״ח. תשל״ד. ואגב, בתשכ״ח שאומרים זמן שמחתנו בהוספה על חרותנו, ודלא כי״א רק שמחתנו].

ובכלל, מהיכא תיתי שצריך לומר משהו? ובכמה נוסחאות קדומות שלא אמרו כלום.

ובנוגע לכפילות מקרא קודש, ה״ז שאלה בפ״ע גם אם מפסיק ביניהם בהגדרת היו״ט (כמו זמן מ״ת וכדומה). ואין נפק״מ במה שמדלג תיבות אלו לגבי פרט זה דכפילת מק״ק. ואכן, עמדו כבר בראשונים בטעם הכפל (ראה המנהיג הלכות ר״ה. ובדורות אחרונים, ראה גם שו״ת יוסף אומץ יג. ערוה״ש תפז, ב)ש ושלכן יש שלא כפלו. אלא שלא כתבו הביאור בטעם מנהג אותם הכופלים.

ועמד בזה רבינו באג״ק ב ע׳ רלט. והביאור הנזכר שם – יכון גם כאן.

ובאמת, גם בתורה נכפל כמ״פ הענין דמק״ק.

ובכ״מ כתבו לבאר בנוסח התפלה, שב׳ פרטים בדבר, גוף מהות היום שנקרא בתורה בשם מק״ק, וגם שנתייחד למק״ק בפועל. וכן עולה ע״פ נוסח הקדום ותתן לנו את יו״ט מק״ק הזה למק״ק, ראה סידור ארץ ישראל (יאיר שאקי) ע׳ 198. שם ע׳ 206. ועוד.

וכן כולל ב׳ הפרטים: הן שצריך לקדשו במהותו בבי״ד ובקרבנות, וכן במעשה, במאכל ובמשתה ובכסות נקי׳. וראה בשו״ת פנים מאירות ב סוסי׳ קנג.

וי״ל בכל הנ״ל בסגנון אחר, שנתן לנו ה״א למק״ק, וכנוסח התפלה ותתן לנו וכו׳, ועוד ענין, שבנ״י קוראים אותו מק״ק. וראה גם אג״ק שם ע׳ שסה (לענין אחר).

וראה גם הגהות ר״י בכרך שנדפסו עה״ג בטור סי׳ תצ. שו״ת מנח״א ג, יט. קובץ עץ חיים באבוב חו׳ י ע׳ קסה. בשבילי המועד ח, ח. דבר למועד תפז. ה׳ נסי הגש״פ ע׳ קיד. קובץ אור תורה תקצד ע׳ קא.

וראה מכתבי תורה להצפנת פענח סא, לענין ר״ה בפרט.

#51527