שכירות דירה שיש שם חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה:

קבוצת בחורים שכרו דירה בצפון לשבת ר”ח אייר. יש בדירה הרבה חמץ, ושאלו האם מותר להיות בדירה בשבת, כיון שאם לא בדק במועד יבדוק לאחר המועד והרי אסור לגור שלא בדוק. האם יש עצה להתיר להם להיות בדירה.

תשובה:

מותר להם להיות בדירה.

מקורות:

לאחר הפסח, אם חיוב בדיקה משום קנס, כבר״ן (וז״ל: לא בדק בתוך המועד דהיינו תוך הפסח יבדוק לאחר הפסח דאע”ג דלא מיתסר אלא מדרבנן כי היכי דקנסוהו רבנן משום דעבר עליה בבל יראה ובל ימצא לאסרו ואפי’ בהנאה עשו חזוק לדבריהם כשל תורה להצריכו אף בדיקה). ויתירה מזו בחי׳ רבינו דוד מחמת קנס שלא בדק לפנ״ז – פשוט שאינו שייך לאחרים. [ואין לפרש ולומר בדברי הר״ן דכיון שקנסו אפילו בהנאה לכן הצריכו בדיקה, וא״כ כיון שאיסור אכילה ואיסור הנאה הוא על כל העולם נימא שהטילו גם חיוב בדיקה על כל העולם – שבר״ן לא נזכר שהקנס הוא משום שאסור בהנאה אלא שכמו שקנסו לגבי הנאה כך קנסו לגבי בדיקה. ובעל אופן בחידושי רבינו דוד מפורש כנ״ל משום קנס שלא בדק. וידוע שהר”ן נגרר טובא אחר דברי חי’ רבינו דוד במסכת זו (והרבה דברים אצלו הם כמעט העתק מדברי חי’ ר”ד) וגם כאן דברי ר”ד מלמדים על כוונת הר”ן].

[ולהעיר מסברת ממגן האלף תמח, ז שאם הקנס לא יועיל למנוע האיסור, כבמומר, דקים לי׳ בדרבה מיני׳, לא שייך בי׳ הקנס. וכ״ה בשו״ת מקום שמואל הובא בשע״ת תמח, יא. וסברתו שמעיקרא לא גזרו (ולא מחמת שהקנס לא יועיל). אבל בט״ז תמח, ד וח״י יד ואדה״ז כו ומשנ״ב יא לא נקטו כך].

וגם להסברא שבתוס׳ פסחים ד, ב, ועוד משום שמא יבוא לאכלו, וכ״ה בפוסקים, וראה בארוכה אדה״ז תלה – לא מצינו שמחובתו לבדוק חמצו של אחר, וכש״כ שאין איסור לשהות וחובת מחיצה, בחמצו של אחר.

ובמג״א תלה, ב שמותר להשהותו ואף באכילה אינו אסור אלא משום קנסא ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה לחמץ המותר. ובפמ״ג בא״א שם, שואין עובר בשהי׳ והיא רק עצה טובה שלא יתערב עם חמץ אחר.

וגם במציאות, איך שייך חובת בדיקה. ומה יעשו עם החמץ ש״מצאו״?

ואגב, יתכן גם שמכר חמצו, או שמכרו עבורו. וראה משנ״ב תמט, ה בספק שמא הוא של גוי.

ולהעיר שגם בפסח גופא – ביחד לו זוית אפילו בקע״א אינו עובר.

ואף שהחשש שמא יבוא לאכלו שייך גם כשהפקידו אצלו, שסמך על נאמנותו, די במחיצה כהלכתה, כל שלא קיבל אחריות. ושקו״ט בכ״מ אם יש איסור לשהות בבית שאינו בדוק.

אלא שכ״ז במקום חשש שיבוא לאכלו ויעבור על איסור כרת. אבל אחרי הפסח שלא יעבור על איסור תורה אין איסור לגור בבית שלא בדוק.

וגם בתוך הפסח, במקום שאין בידו לבדוק – ואין בידו לאכול – צ״ע לומר שחייב במחיצה.

וראה מה שהתיר בהגהות בהמ״ח בשו״ת שער אפרים ז, הובא בשע״ת תנ, לשמור חמץ הנמכר לגוי בשכר, כשאחר עמו, שיזכירנו חבירו שלא לאכול.

וראה הליכות שלמה פסח פרק ה בדבר הלכה כז. קובץ אהלי זרעים גליון 142 ע׳ ב. שם גליון 143 ע׳ כ. עלון מים חיים להגרי״א דינר גליון 584 בשם בעל חוט שני. אך מש״כ שם ובגל׳ 497 בשם בעל חשוקי חמד, שאין חובת בדיקה על אחרים שאין חשש שיאכל את החמץ, כיון שאינן שלו, ולא צריך לחשוש שיעבור על איסור גזל – צ״ע טובא, וכפי שהעיר ידידנו הגר״י וקסשטוק שליט״א, שהרי גם בחמץ של אחרים חיישינן שמא יבא לאכול, כבחמצו של גוי, ורק בהקדש בדילי מיני׳. ודוחק לחלק ולומר לומר שגזל גוי לא חמיר לאינדי כגזל ישראל. (ועוד ילה״ע בהשקו״ט בדין בעלות באיסורי הנאה. וראה הנסמן בלקו״ש יז ע׳ 206 הערה 18. ואכ״מ).

#50976