בדיקות בשכיבה

שאלה מאחד הרבנים שליט״א:

לכאורה עצה טובה לנשים שיש להם בעיה של דימום בצוואר הרחם – להורות להם לבדוק בשכיבה*.

והנה כידוע דנו האחרונים האם מהני בדיקה בשכיבה. ובשו”ת קנה בושם ח״א סצ״ג וסצ״ז מצדד שלא מהני בדיקה בשכיבה, שהרי באופן זה אין לך בירור על שעת הבדיקה, דשמא בשעה שהיא בודקת יוצא דם, ובשלמא כשבודקת בעמידה יש הוכחה מכח מה דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם, אבל בשכיבה ליכא להוכחה זו, וממילא כל שאינה בודקת עד מקום שהשמש דש היכן יש בירור שאינה רואה לכה”פ בשעת הבדיקה.

*גם ד”ר ברונו רוזן מירושלים [המתמחה בהתקן גיניפיקס], והוא רופא בכיר ומומחה שומר תורה ומצוות ומתייעץ בכל דבר הלכה עם רבנים] היה מייעץ לנשים לאחר התקנת “התקן תוך רחמי” שלא לבדוק בעמידה כיון שע”י הבדיקה האשה נוגעת בחוט נחושת היוצא מההתקן, וזה גורם תזוזה ונזק להתקן [דימומים ולפעמים ההתקן יוצא החוצה] וגם גורם לדימום בצוואר הרחם מחמת החיכוך של ההתקן.

העצה שלו היא לבדוק בשכיבה באופן שתצמיד את המיטה לקיר, ותניח את שתי הרגלים ע”ג הקיר באופן שהרגלים יהיו כמו אות “ר”. ואז תוכל לבדוק בקלות בצורה שפתיל הנחושת לא יורד למטה אלא נשאר עמוק בתוך הנרתיק.

אמנם, בעבר היה משאיר חוט ארוך שיהיה אפשרות להוציא את ההתקן בקלות גם ע”י רופאים רגילים, ולכן היה מייעץ לנשים בשלושה חדשים הראשונים, לפני שההתקן נקבע כראוי במקומו, לבדוק בשכיבה כדי שלא ימשכו בטעות את החוט ויוציאו את ההתקן. בשנים האחרונות ד”ר ברונו רוזן מקצר את החוט ולצורך הוצאת ההתקן באים אליו ולכן הוא כבר לא מייעץ לעשות בדיקה בשכיבה.

תשובה:

כשבודקת בחו״ס אין לחוש –  ראה חוו״ד קפח בביאורים א בסופו, הובא בפת״ש שם ב, ובביאור דבריו בשיעורי שבה״ל קפו, א, ז ד״ה וכתב החוו״ד. ובטהרת ישראל להגרי״מ טוקצינסקי ד, ז כנראה העתיק מהחוו״ד. ולא שם לבו דקאי רק בקינוח ולא בבדיקה.

וכן עולה מדברי שו״ת נוב״י קמא סוסי׳ מו ד״ה העולה (הא׳), ע״פ תוס’ נדה ג, א שבשוכבת אפרקיד לא מהני קינוח, אבל מהני בדיקת חורים וסדקים.

וכן מוכח ממשנה נדה סא, א, ובטושו”ע קצ, נא שג’ נשים ישנות במיטה אחת, ובדקה אחת מהם וכו’, דמהני בדיקה בשכיבה. ומבואר שם, דלרבי אושעיא שלש נשים שישנו במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן ובדקה אחת מהן ומצאה טמאה אפילו בדקה תוך שיעור וסת אינה מצלת על חברותיה משום דאם איתא לדם מאן עכביה, והיינו דאף ששוכבות אמרינן דכותלי בית הרחם לא מוקמי למעשה.

וכ״כ למעשה בגולות עליות מקואות ח, ה פיסקא ד סוף אות ז, דשפיר דמי לבדוק בשכיבה. והובא גם בעמק יהושע אחרון ד, וז״ל: ולדעתי נראה דאפשר גם לבדוק בעת שתנוח לשכוב על מטתה דאז ידוע הוא ששבר הפארפאל יוחזר למקומו ולא ידחק על הטבעת המונח שם ותוכל להזיז את הביגיל לבדוק במקום הנחתו, וכמו כן תוכל להושיט ידה למעלה ממקום הנחת הביגיל ולבדוק שם בחורין וסדקין ויעלה לה בדיקה יפה עכ”ל.

ומש״כ בשו״ת קנה בושם א, צז לחדש שכיון שבשוכבת אפרקיד לא אמרינן כותלי בית הרחם לא מוקמי דם, א״כ לא רק בבתולה שאינה בודקת בחו״ס אלא גם כל הנשים שאינן בודקות עד מקום שהשמש דש אלא שבודקות עד מקום שפשר לה כפי כחה לא מהני אפרקיד, ולדבריו מה הך דג’ נשים ישנות במיטה אחת, ובדקה אחת מהם וכו’, היינו רק בבדיקה שמגיעה עד מקום שהשמש דש – לא מצינו כן בשום מקום. וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים שסתמו דסגי לבדוק עד מקום שידה מגעת,  ולא כתבו שממילא צריך לעשות בדיקות בעמידה או בישיבה דוקא.

ואף שנזכר בין הדברים בשו״ת נוב״י שם, בדיקה עד מקום שהשמש דש, כוונתו שצריכה בדיקה כדין, ושיגרא דלישנא הוא, ולא נחית לזה.

ועוד שבדרך כלל עמדה לפני זה ורק כעת שוכבת.

ומנא לן שזקוקות לצרף מה שכותלי ביה״ר לא מוקמי דם, שבגוף בענין שבודקת בחו״ס איכא בירור דנסתם מעינה, שע״י בדיקת חו״ס מתברר בקצת שלא ראתה זמן מה. ומבפנים ודאי שזב הדם גם בשוכבת אפרקיד.

ובתוס׳ נדה ג, א בשוכבת אפרקיד – היינו שאפשר נתעכב בבית החיצון, ולכן טמא למפרע אבל בבודקת בודאי תמצא על העד. וכמ״ש להדיא בפתחא זוטא קפז תנינא ב. (ושם, שבחוו״ד איירי רק בקינוח מבחוץ). וכתב שם, שאם נאמר דבשוכבת אפרקדן אין הדם יוצא אפילו בבדיקת עד, א״כ להפוסקים שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה קודם תשמיש ואחר תשמיש, דמסתמא שוכבת אז אפרקדן, הו”ל לבאר שהבדיקה צריכה להיות אחר שתהפך, ועליהם לפרש ולא לסתום כיון דדרך האשה לשכב אז אפרקדן. ועכצ”ל דוקא מעצמו אינו יוצא בשעה ששוכבת אפרקדן אבל ע”י מעשה כמו ע”י בדיקת עד יוצא הדם, עיי”ש.

ובאמת, בתוס׳ גופא עיקר כוונתם לומר דלא פלוג, ואין לנו לחשוש שבשוכבת אפרקיד לא הרגישה הואיל ורוב פעמים מרגשת בעצמה. ולא באו לומר דלא מהני בדיקה. ומעיקרא כוונתם רק לגבי לטמא מעל״ע למפרע כדעת הלל. והוא רק לטהרות לחשוש למיעוט שמא לא זב לחוץ ובפנים ודאי זב. וראה שו״ת בית אפרים יו״ד נא משה״ק בדברי התוס׳. וראה גם בלחו״ש  קצו בשמלה יא ד״ה ועוד גוף החילוק.

ועיקר חומרא זו ע״פ התוס׳ כתבה רק החוו״ד. ולא מצינו כך בשום מקום לפניו. וג״ז רק בקינוח. וכ״ה בנוב״י שם. ולפת״ז שם –  גם דברי חוו״ד הם רק בקינוח מבחוץ. ומש״כ בשו״ת תשורת שי א, קס – כבר הקשו טובא בדבריו. וראה הנסמן לקמן.

וכש״כ להדעות שמהני מה שנתברר שלא ראתה רגע אחד.

וכ״כ אלינו הרה״ג הרב מנחם שימל שליט״א:

בתוס’ שכתבו דבשוכבת לא אמרינן אם איתא לדם מעיקרא הוה אתי, לא איירי בבדיקה אלא ברואה דם, אבל בבדיקה י”ל דאף בשוכבת אמרינן דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם.

ומה שכתב הנוב”י דלפי מש”כ תוס’ לא מהני בדיקה בשכיבה, לא כתב כן אלא לפי מה שהעלה בדעת הראב”ד דאי”צ להכניס העד בעומק כלל רק תכניס מעט לתוך ראשית הפרוזדור ותחזיק שם העד מעט זמן, וע”ז כתב שמה שהיקל בבדיקה זו הוא מטעם דכותלי רחם לא מוקמי דם, והביא דברי תוס’ דכתבו דבשוכבת פרקדן לא שייך למימר אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי, ולפ”ז בשוכבת אפרקיד ודאי אם בודקת אז שצריכה בדיקה לחורין ולסדקין ועד מקום שהשמש דש. והיינו דבקינוח שמכניסה העד רק מעט לא מהני בשכיבה, אבל כל היכא דבודקת בעומק בחו”ס בזה מהני אף בשוכבת כדמוכח בגמ’ גבי שלשה נשים ששוכבות במטה, ומש”כ שהבדיקה עד מקום שהשמש דש הוא לאו דוקא אלא שיגרא דלישנא נקט וכוונתו לבדיקה בעומק בחו”ס עד מקום שידה מגעת.

והדברים מפורשים בנוב”י שם, שכתב לבאר דברי הגמ’ בעא מיניה ר’ אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת, א”ל מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת והתניא איזהו שיעור וסת משל לשמש ועד העומדים בצד המשקוף ביציאת שמש נכנס עד הוי וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה. וביאר הנוב”י דבשעת תשמיש ודאי ששוכבת אפרקיד והבדיקה לחייב בעלה חטאת היא תכופה ביותר השמש יוצא והעד שבצד משקוף נכנס ואין פנאי שתהיה ננערת להתהפך ממשכבה ועדיין אפרקיד היא וא”כ אם תרצה לבדוק צריכה הכנסת חורין ושפיר קאמר מי משכחת בדיקה כשיעור וסת, ומסיק דלקינוח הוא ולא לבדיקה. ויפה הוכיח הרשב”א מזה שהקינוח איננו בדיקה והיינו בעודה אפרקיד אבל אם אינה שוכבת אפרקיד הקינוח הוא עצמו הבדיקה, עיי”ש. ומפורש בדבריו דבדיקת חורים וסדקים מהני בשכיבה ולא הזכיר דבעינן עד מקום שהשמש דש, דכל שבודקת בחו”ס כפי יכולתה מהני אף בשכיבה ורק בקינוח לא מהני אא”כ עומדת, וכנ”ל. עכ״ל הרה״ג הנ״ל.

וכמדומה שכל האחרונים לא קיבלו חומרת הקנה בושם.

וכבר העיר בשו״ת אגורה באהלך עולמים א, קלד במכתבו לבעל קנה בושם שהיא חומרא חדשה שלא מצינו באחרונים.

וכן האריך בשו”ת ציץ אליעזר יד, עא, ובשו״ת עמק התשובה א, קמד, להתיר במקום צורך לעשות בדיקת הפסק טהרה בשכיבה.

וראה באריכות גדולה בקובץ שיעורי תורה חו׳ ה מה שכתבו כמה להקנה בשם להוכיח דמהני שפיר בשכיבה, ולדחות כל ראיותיו.

וידוע שגם במציאות בשעה ששוכבת זבות הפרשות מהמקור לבית החיצון.

וראה עוד מעדני אשר לונצר נדה סט. מגילת ספר נדה כז, ו. תפארת מרדכי וסתות וכתמים רעטטער יא. הערות וחידושים טויב נדה ב, כה, יא ע׳ א׳קעט. מנחת אלימלך נדה ב אללעך קצו, ח, ענף ח – ע׳ רח. פתחי מגדים נדה מייזלס פתיחה לפ״ח אות ד – ע׳ קב. אבני שוהם פנירי ב ע׳ תשט.

ומ״מ במציאות בבדיקה בשכיבה קשה לפעמים להגיע לחורים וסדקים. והרבה נשים לא מצליחות להגיע לעומק אפילו של שתי פרקים של האצבע.

#50752