Hashavas Aveida Obligation for Rebbe Dollar

 

Question:

I found a ‘Rebbe Dollar’ a few weeks ago on Kingston and Crown St. I posted hashavas aveida ads on local websites and got a couple of responses, but it wasn’t the dollar that those people had lost. I just hung up a sign in both the ladies’ and men’s sections of 770 asking them to call me if they lost a Rebbe dollar.

A few questions:

• While I wait for the owner to contact me, can I keep it in my wallet?
• How long do I have to wait until it’s considered that I can’t find the owner, and I can keep it?
• If I don’t find the owner, can I sell it to someone who never received a dollar from the Rebbe, if they are willing to pay for it, and I need the money?
• If not, can I give it to a trustworthy person to hold in their possession?

 

Answer:

You should hold onto the dollar until you find the owner. But you should not place it in your wallet. It should be kept in a very secure location for the owner.

You certainly may not sell it.

It is permitted to give it to someone reliable, to watch safely. [Note that this is your mitzvah to return the lost object. You are giving it over to a trusted person to do the mitzvah on your behalf. He will be watching it until such time that the owner is found.]

 

Sources:

הדרך הוא לשים את הדולרים של הרבי במקום מיוחד, ולא בארנק רגיל. ולכן אין לזה דין כסף שעשוי למשמש כל שעה, אלא אבידה רגילה, והוי יאוש שלא מדעת, ולכן אינו נעשה שלה ואינה יכולה למכור.

והנה ח״א שליט״א ר״ל שגם השם הרשום על הדולר אינו בגדר סימן, וכמו שבכלל שם הרשום על כסף אינו סימן (ולא רק מפני שנמחק (משא”כ כאן) אלא) שיתכן שהעביר הלאה. וגם דולר של הרבי עם שם עליו לפעמים מוכרים או מוסרים להגרלה. וא״כ גם אם הבעלים מתקשרים ונותנים סימן, אינה צריכה להחזיר להם. ונפקא מינה לדין נוסף, שזה שבאיסור אתי לידו הוא רק אם מצא לפני יאוש. אמנם אם ידוע שהבעלים נתייאשו לפני זה שוב לא אמרינן שבאיסורא אתי לידיה. וא״כ כשכתוב על הדולר השם של מי שקיבלו, אם היה זה סימן, היה מקבלו בסימנים. אבל אם אומרים שאין זה סימן, היות והדרך להעביר כסף, ואפי תמצי לומר שזה דולר של הרבי, ויחזירנו איך שהוא לבעליו, הרי הדרך לפעמים למכור דולר של הרבי, ולכן וודאי שהבעלים נתייאש. ואם מתקשר ואומר שלפני כמה שנים נאבד לו דולר זה, והרי נתייאש כי חשיב שאין בו סימן, אם כן נתברר לן שהאשה לא הרימה באיסור, ושוב הרי זה שלה אפילו למכור. ודבר זה תלוי בפלוגתת הקצות והנתיבות ריש סימן רנ”ט, היכא שהמוצא לא ידע בשעה שהרים שהבעל נתייאש אם מהני, שלהנתיבות הבעלים חוזר וזוכה בו, ולהקצות המוצא זוכה בו, והיא תטען קים לי כהקצות.

אבל כ״ז אינו, שהרי מפורש בכמה מקומות דלא חיישינן למכירה. והרי כל חפץ שייך מכירה. וכשם דלא חיישינן לשאלה. וגם במטבע אם נסדק מהני – רמב״ן רשב״א ור״ן ב״מ כה, ב. (הובא בב״י חו״מ רסב) רמ״א חו״מ רסב, יג. אדה״ז מציאה ופקדון ח – אף שאין סימן למטבע, שיתכן שהעביר, ולהוצאה ניתנה. וראה מנחת שלמה ב״מ שם, שלפ״ז גם בעומד למכירה ה״ז סימן. וראה רמב״ן כשם כז, ב ד״ה אי חיישינן לשאלה. וברמב״ן ור״ן שלענין זה מטבע כשאר כלים. וכש״כ בדולר של הרבי שאינו להוצאה וממש כמו בשאר חפצים.

וכמובן, בחפץ שדרך להקפיד עליו, ל״ש שם דמיהן ומניחם, ראה גם שו״ת צ״צ הקדמון קו ד״ה אבל.

ואין לשומרו בארנק, גם אם כך דרכו בשלו, שמותר בשלו ולא בשל חבירו, וצריך לשמור כדרך השומרים – ראה אדה״ז שם כט. ואפילו נאמר שבכספים בכלל דרך השומרים לשמור בארנק (ראה שו״ת שיבת ציון צט), בכסף גדול אין שמירתו בארנק רק בסכפת ובבנק. וכש״כ בדולר של הרבי, שדינו כחפץ יקר ערך שאין שומרים בארנק.

למסור לאחר לשמור – נסתפק בדבר בחכמ״ש רצא, כו, ונראה דעתו נוטה להיתרא. וכ״כ אדה״ז מציאה לב. בא״ח ש״א תבא ז. ועוד. ובשו״ע אדה״ז שם, דל״ד לשומר שמסר לשומר כיון שהשמירה לא מחמת מי שאבד אלא מחמת המצוה, ושלוחו כמותו כבשאר המצוות. ויש להוסיף דל״ש לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואת מהימנת לי בשבועה כו׳ – כי מעיקרא לא גילה בעה״ב דעתו שרוצה דוקא בשמירתו ע״י מי שמצאו. ואין לומר שמה״ת נתחייב לשמור למי שאבד ונשתעבד אליו (ראה באר המלך גזילה ואבידה יג, ז אות ד) – שמ״מ דין שומר שמסר לשומר הוא רק מחמת טענת בעה״ב.

וכבר כ״כ בריטב״א שבועות ל, ב. רשב״א בתשובה ד, רמד. ראב״ע תצא כב, ב. וראה גרגרים בראש אמיר כב. חידושעם וביאורים ב״מ כח. א ד״הל כאורה. פת״ח אבידה ו, ט. (וראה מש״כ בדבריו במשפט האבידה רסז שערי צדק קפב – ע׳ רכט). נהורא א ע׳ ד.

והוא דלא כזית רענן על ילקוט שמעוני רמז תתרל, יג. מלבי״ם תצא אות מז. חזון יחזקאל ב״מ ב, ט ד״ה המוצא. וכ״מ באו״ז ב״ק תס. ראבי״ה הובא גם ביש״ש ב״ק י, נג. והעמיסו כן בספרי תצא שם (וראה גם ספרי דבי רב ותולדות אדם , זרע אברהם, עמק הנצי״ב לשם) ובמכילתא משפטים כ, כט (וראה במרכה״מ לשם). אלא שדברי ספרי ומכילתא מתפרשים גם באו״א. וגם איכא דגרסי באו״א. וי״ל גם בכוונת הספרי שגם אחרי המסירה אכתי חייב בהשבה. ואם השני נאמן, אפשר שלכו״ע מותר – דרכי חושן רסז, א, ג.

וראה חוק לישראל שומרים ע׳ 994. משפטי הממון רצא ע׳ עג. ראש אליהו כץ ג, מ-מד. ושם מא, שמנהג העולם להתיר. אדני פז, ה, קה.

 

 

#4869