Wife Missing her Husband’s Menorah Lighting

 

Question:

My wife will be out until late. I will light the Menorah with my children on time, and my candles will be out when she returns. Does she have to light when she gets home?

 

Answer:

The proper thing is for her to light.

 

Sources:

לצאת מפלוגתא דברכת הרואה כשמדליקין עליו. וי״א שבני ביתו חייבים בברכת הרואה לכו״ע, ושרק בעה״ב נפטר כשמדליקין עליו (למ״ד הכי) – ראה יומין דחנוכה מ.

ועוד, שאם לא תראה נרות בכלל חייבת להדליק בברכה – שו״ע תרעז, ג וברמ״א. ומשמע, שכ״ה גם במדליקין עליו, ראה מאמ״ר שם ועוד. וראה בלוח במקומו.

ואף אם תראה הנרות ותשמע הברכות במק״א, אם בדעתה לצאת יד״ח שם, ואינה יודעת שעלי׳ רק לצאת הברכות ולא ההדלקה, אפשר דהו״ל כהיפך כוונה שלא לצאת בביתה. ושם – אינה מקיימת המצוה. ונמצא כקרח מכאן ומכאן.

ועוד, שבב״ח סוסי׳ תרעו, שאפשר לצאת רק כשעומדת אצלו, ראה מג״א תרעו, ד. תלד, ט. (אבל במהרי״ל בדיקת חמץ משמע שאינו מעכב רק להודיע שהוא שלוחו. וראה עד״ז בשו״ע יו״ד רסה, ט). ושאני לן מאכסנאי שאשתו מדלקת עליו שהוא משלו, וכדלקמן.

אבל במהר״ח או״ז קכח משמע רק כשאחר מדליק ולא כשבעלה מדליק. וכ״כ בברכת הבית נד, ה. וראה שו״ת מנח״ש ב, ו, ב. וגם בב״ח כתב שאינו מעכב (זולת מדין ברכת הרואה, כנ״ל).

וראה במנהגי מהרי״ל חנוכה שהגיעו ב״ב לשמוע הברכות ולראות הנרות. וכבר הביאו הפוסקים – מג״א תערב, ה. ועוד – להדליק כשכל ב״ב מקובצים יחד.

ולדעת אדה״ז רסג, ט, במוסגר – מהני כשמדליקין עליו בביתו רק אם הוא משלו. ועפ״ז, כתב בברכת הבית מה בשערי בינה יז, שמהני רק כאשתו מדלקת עבורו ולא איפכא (אא״כ היא בבית). אלא שמסתבר שאם תהי׳ בבית במשך הלילה, אף לאחרי שכבו הנרות סגי. וראה בארוכה אצלנו 47656.

ואף שלא נהגו נשים במהדרין, מחמת שאשתו כגופו – הרי תמהו טובא בטעם זה. וראה ברכ״י תרעא, ב. ובס׳ המנהגים ע׳ 69 שדוחק גדול הוא.

ומסתבר שלא הופקעה בעצם מכלל התקנה (וראה ברכ״י שם, שהביא מרמב״ם כמין בני הבית אחד אנשים ואחד נשים. ובשלה״ג נמי, הובא במחה״ש תרעז, ח, נזכר נר לכאו״א גם לנשים. ונזכר בעניננו בס׳ המנהגים שם. וראה שו״ת שער אפרים מב, שצריכה להדליק. ובפמ״ג תרעא במ״ז א כתב לתלות בהחילוק בין פרש״י לרא״ש בפי׳ נר איש וביתו. אבל ראה הגהות הגר״א לרא״ש).

ואף שי״א כך (ובא״ר תרעא, ג שבודאי מספיק לאיש ואשתו נר אחד, והובא במשנ״ב תרעה, ט. וראה בלוח) – הרי גם לדידהו מברכת על מהדרין כשאר מצות שהזמ״ג, וכמ״ש להדיא בשו״ת עולת שמואל קה, הובא במשנ״ב שם.

ובכל אופן, להסברא שדין מהדרין הוא מחמת שמתכוון שלא לצאת – בודאי שייך ד״ז גם באשה. וראה שו״ת מנח״ש ב, נא, ג.

[והפוטרים, דס״ל בגדר מהדרין שהוא הוספה על התקנה, גם כשיצא יד״ח, וכמשמעות אדה״ז בקו״א רסג, ה. וראה שפ״א שבת כ״א, ב ד״ה ת״ר. ועוד. והארכנו במק״א מזה – בדין מקום הדלקת נ״ח.

אלא שי״ל שגם לפ״ז אפשר לכוון שלא לצאת, אלא שאי״ז מגדר תקנת מהדרין.

איברא שמשמעות אדה״ז שם במש״כ דל״ש הידור זה בשבת, שאא״פ לכוון כך. ויל״ד, שכיון שאין בזה הידור ה״ז בכלל גורם ברכה שא״צ. אמנם, ממש״כ שם שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו וסגי בנר א׳ לכל ב״ב, וכן ממש״כ בקו״א שם ב, שהאשה שלוחו של הבעל לגבי נר שבת. והיא בכלל ב״ב, משמע דמעיקרא מוטל החיוב על בעה״ב להדליק עבור כל ב״ב. וממילא אין ביד שאר בני הבית להסתלק מזה ולכוון שלא לצאת ולהדליק בעצמם. ורק בחנוכה שתיקנו מהדרין משום פרסו״נ שייך הידור להדליק בהוספה על עיקר ההדלקה. וילע״ע. אלא שסברתו היא מחמת גדר נר שבת, דעיקר הטלת שלום בית עלי׳ דידי׳ רמיא. וצ״ע אם כ״ה גם בחנוכה, שעיקר המצוה שלו, וכל׳ הגמרא נר איש וביתו. וגם בשבת, כתב רק שעיקר המצוה שלו, ולא שרק עלי׳ דידי׳ רמיא. ועוד, שלענין מעשה גם בנר שבת המנהג שכאו״א מדליק בעצמו.

ואיך שלא יהי׳, מצד מהדרין גופא בודאי יכולה להדליק.

ובנדו״ד, שיודעת עד״ז מראש אין כאן בית מיחוש שמא מעיקרא נתכוונה לצאת הימנו, ולהצד שתקנת מהדרין היא שמכוונים דלא לצאת.

והנה, גם לדעת המחבר שאכסנאי אין לו להדר לברך, היינו בשתי מקומות. אבל ודאי שייך להחמיר במקום אחד כמהדרין (וראה לקמן), אף דס״ל למחבר כדעת התוס׳ שהמהדרין מן המהדרין אין עושים גם כמהדרין למנין בני הבית. וכבר כתבו, שלתוס׳ הוא רק בדליכא היכרא, משא״כ כשכאו״א מדליק לבד. ובפרט בנדו״ז, שמדלקת בזמן אחר. ועוד, שגם למחבר שכתב כתוס׳, כתב הפר״ח תרעא, ב שאם עושה כרמב״ם כש״כ דאיכא הידור טפי. וראה גם שו״ת זרע אמת ג, צז, שבכ״מ נהגו כרמ״א. ובשו״ת כנסת יחזקאל יז, שבמקום שמדליקים בפנים גם בן בן ספרד יעשה כרמב״ם. וראה שו״ת אבני ישפה ג, סט, בבן ספרד כשנמצא בבית אשכנזים שיעשה כן.

איברא, שבאמת תלוי בדעת תלמידו דא׳ מהגדולים בשו״ת תרוה״ד קא, מ״ט לא ס״ל דאיכא הידור באכסנאי כמו בביתו, דלא אשכחן הידור זה בתלמוד, דמאי שנא ממהדרין בביתו, שכמה אופנים בדבר – אם מחמת דס״ל שגדר מהדרין הוא שבעה״ב מדליק עבור כאו״א ולא כאו״א לעצמו. והארכנו מזה בקובץ בית חיינו גל׳ ז, או דלא ס״ל להידור זה באיש ואשתו דייקא, או שרק באכסנאי ליכא הידור כיון שאין הכל יודעים שיש אורח, או שאין מקום להניח הדלקת העיקר בביתו ולהדר להדליק באכסניא. וי״ל באו״א, שההידור הוא מחמת רבוי הנרות לחבוב מצוה ופרסו״נ, ול״ש ד״ז רק בבית אחד. (וראה שו״ת גליא מסכת או״ח ו, שכל שהקיבוץ מרובה מההכרח להגדיל עסק הפרסום. ולהחולקים – ההידור הוא בזה גופא שיש לכאו״א נר, שיותר בנ״א מדליקים. ויל״ע כשאין מדליקים באותו זמן דליכא ריבוי נרות. ולא שמענו לחוש לזה). וראה בפמ״ג תרעז במ״ז א מכ״ז.

גם לא ברירא מלשון תרוה״ד אם רק בב׳ מקומות לא ס״ל הכי, אבל בבית אחד ש״ד. וכ״כ בשו״ת שער אפרים שם, או איפכא שבמקום א׳ גרע טפי. וכ״כ בשו״ת זרע אמת א, צז. ולשונו דתרוה״ד משתמע לתרי אנפי. וראה שיח הלוי רובין ג, נח שהאריך בכ״ז.

ולענין דינא, אנן קייל״ן שכאו״א מדליק ולא חיישינן לדעת התוס׳. ולענין אשתו כגופו, נמי פסק בעולת שמואל כנ״ל, שיכולה להדליק ולברך, והביאו לדינא במשנ״ב, אף שכתב שטוב לחוש לענין אכסנאי דלא להדליק אחרי הדלקת אשתו בביתו – ראה משנ״ב תרעז, טז. ועכצ״ל שהוא דין מיוחד באכסנאי, שבזה אין מקום להידור. ודלא כשמעתתא דמשה תרעז, ב, ב להחמיר שתדליק לפני בעלה. ודבריו תמוהים, שאם הוא מחמת הסברא בדברי תרוה״ד לחשוש שאשתו כגופו, וס״ל להחמיר גם באותו בית – מה הרווחנו שתדליק לפניו, שאם לפ״ז נפטר הוא בהדלקתה. ולא תימא דאשתו כגופו אמרינן ולא בעל כגופה – שהרי בתרוה״ד הביא החשש שאין לו להדליק אם אשתו מדלקת. (ובמשנ״ב שם שכתב שיקדים להדליק לפני הדלקת אשתו, התם שאני שכיון שנמצא באכסניא מקום לומר שאינו פוטר אותה, וכהדעות בזה. והארכנו בלוח במקומו). גם בפוסקים שסתמו הדבר משמע שבכל אופן יכולה אשה להדליק לעצמה גם כשהיא נשואה. וגם באכסנאי, פסק הרמ״א שאפשר להחמיר לברך בעצמו, ושכן נוהגין. וכבר תמהו על המשנ״ב שנטה קו להחמיר. וראה בלוח במקומו.

וכש״כ שאפשר לכוון שלא לצאת, כשיש מקום לספק אם יצאה מעיקרא (וכשעושה לצאת מספק, ליכא חשש ברכה שא״צ)].

 

 

#47744