Alter Rebbe’s Opinion Regarding Kashrus of Shofars

 

Question:

I have seen written that the Alter Rebbe passels a shofar that on either side of the shofar the whole was widened or narrowed, but that the olam is meikel like other poskim.

Is this the pshat in the Alter Rebbe? Should we be makpid in this? All the shofros I’ve seen have been slightly widened to make them easier to blow (as opposed to hollowing the inside more).

 

Answer:

It is only an issue if both sides are changed. Even those who argue that it’s an issue even if only one side was changed, that only applies where it’s an obvious change to the extent that both sides are now equal.

 

Sources:

לשון הגמרא ר״ה כז, ב הפכו וכו׳ שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. וכ״ה בכל הפוסקים, וגם בשו״ע אדה״ז תקפו, יב, משמע דתרתי בעינן לפסול. וכ״כ לדייק ביום תרועה שם, דנקט לשון הפכו דמשמע דהפך שני הצדדים דהרחיב הקצר וקיצר הרחב.

אלא שביום תרועה שוב הקשה דבחד מהם ששינה סגי לפסלו דהרי שינה העברתו. ואכן למסקנא שם כתב די״ל שגם בזה פסול, ולחידושא נקט הפכו, שגם היכא דעשה ב’ שינויים שהרואה אומר שדרך ברייתו בכך והוא תמונתו צד אחד קצר וצד אחד רחב, אפ״ה פסול. והב״ד בפמ״ג תקפו במ״ז טז. וכ״כ בנה״ש תקפו, יג. בגדי ישע שם יב. וכבר קדמם ברי״ץ גיאות הל׳ ר״ה ע׳ מו. וכן מפורש כבר בפי׳ ר״ח ר״ה שם. אבל ל״מ כל כך בכמה ראשונים. וכן ברא״ש ר״ה ג, ד. ורבינו מנוח שופר א, ז. וגם בדברי ר״ח ורי״ץ גיאות אפשר דקאי בתקע שלא כדרך העברה.

וראה בנחפה בכסף א, בחי׳ הרא״ם בסוה״ס, קפה, ב, בביאור דברי יום תרועה, שבשינוי מצד אחד ניכר יותר השינוי מהיכא ששינה מבב’ הצדדין, שמי שרואה אותו מרחוק בלי דקדוק לא יכיר בשינוי והו״א דכשר, וקמ״ל דאפ״ה כיון שסו״ס ניכר למדקדק פסול, וכש״כ בשינוי מצד אחד שניכר לכל שאינו דרך העברתו שפסול.

ותו״ד, שבהפסול שאינו דרך העברתו איכא תרתי גווני, שמה בשינה צד אחד בודאי פסול ה״ט כיון שניכר שאינו דרך העברתו, וקמ״ל שגם בשינה שניהם פסול, אף שאינו ניכר, כיון שניכר למדקדק. ועפ״ז מובן חדא שכל שאינו ניכר למדקדק לית לן בה. ובשינה מצד אחד, הפסול מחמת שניכר היטב. וגם לשון יום תרועה מורה כך, שהפסול מה שמשנה תמונת וצורת השופר, וכלשונו שבשינה צד אחד השחית תמנותו. ושבשינה ב׳ צדדים הוא תמונתו, אף שבודאי גם בשינה ב׳ הצדדים איכא שינוי מעט ממקורו. ועוד מוכרח הוא ממש״כ לחלק בין זה להפכי׳ ככיתונא שלא השחית תמונתו, ולכן כשר לרא״ש בשם י״מ. ועוד, שמוכרח שבהפכי׳ ככיתונא ישתנה במקצת צד הקצר או הרחב מתבניתו, הרי לנו שבשינוי כזה לא נפסל.

וי״ל בפשיטות ובסגנון אחר, אף שאינו עיקר, שהפסול הוא מה שאינו תוקע מהקצר אל הרחב. ואילו בנדו״ד אכתי איכא תקיעה מקצר המקורי לרחב המקורי, ולא ביטל חללו.

וראה כה״ח שם כד, שהב״ד נחפה בכסף בקיצור. ויל״פ גם בדבריו כנ״ל.

וראה שו״ת מנח״י ח, נד, שהאריך בכ״ז. ולא נחית לכל הנ״ל.

וכן ראיתי בקובץ אור ישראל מאנסי סא ע׳ קפב בשם בעל קנה בושם, שבכדי לפסול צ״ל להיות שינוי גדול בתמונת השופר, אבל היכא שרק הרחיבו קצת אין בו שום חשש.

ונמצא בידינו, חדא שפשטות דברי אדה״ז שרק בהפכו משני הצדדים פסול. (ומש״כ בשו״ת מנח״י לדייק מלשונו שאם תקע בצד הרחב שהי׳ קצר מתחילה וכן להיפך פסול מורה כדברי יום תרועה, שגם בקיצור צד א׳ פסול, אנא דיוקא לא חזינא. שאף שבקצר שנתרחב פסול היינו בעשה שניהם גם יחד. וגם מש״כ כך בדברי פר״ח שם יב, ומט״א כ, – צ״ע ההכרח. וכן מורין דברי אדה״ז שם יד, בדין גררו, שאע״פ שאינו כדרך שהאיל מעבירו בראשו ממש מ״מ כיון שהוא כדרך צמיחתו בראש האיל נקרא כדרך העברתו ולא מיעטו אלא אם הפכו ששינה אותו מדרך צמיחתו שהוא כדרך צמיחתו.ם מבוססים על דברי הרא״ם הובא בב״י שאע״פ ששינה אותו מברייתו אין בכך כלום דאצמיחתו קפיד רחמנא ולא אברייתו. וראה גם בפמ״ג במ״ז טז, שכפוף שעשאו פשוט כשר. ובמנח״י שם נדחק, מאי שנא. וכתב שיש לחלק שבעשאו פשוט אינו ניכר השינוי שאפשר שהוא כך בתולדתו. והרי גם בנדו״ז י״ל כן. וי״ל גם כפשוטו, שלפמ״ג לא מיפסיל רק אם אין עליו צורת שופר, והיינו שהקצר והרחב שוים, כלשון ומשמעות נחפה בכסף. אלא שיש לחלק באו״א, שבעשאו פשוט לא שינה גוף דרך ההעברה רק שיישר אותו, משא״כ בהרחיב שיש דרך העברה רחב יותר ומוסיף ההעברה ומרבה החלל ומיקרי שינוי). וכ״כ לדינא כמה גדולי אחרונים. וראה משה״ק בתורת חיים סופר תקפו, כה, על יום תרועה. וכ״מ סתימת המשנ״ב. ושלא כדרכו השמיט דברי פמ״ג.

וגם לדברי יום תרועה היינו מחמת שניכר להדיא. ולכאורה מיירי כשהרחיבו כצד הרחב ממש, או גם יותר על צד הרחב.

וגם אם נאמר שגם בל״ז פסול, פשוט שבשינוי מועט לית לן בה.

וגם המנח״י לאו דוקא שדיבר בכגון דא. וגם הוא נקט רק לשון של זהורית. וידוע שגם בהכשר הבד״צ שמיסוד המנח״י עושים כך. וראה גליון חוקי חיים תבוא תשע״ז גליון נו אות נד, בשם גאב״ד ירושלים ממלא מקומו של המנח״י, שלא מקפידים ע״ז. וראה גם אורה ושמחה שופר א, ו אות פג בדעת המנח״י שבהרחבה מעט אין קפידא.

ותצא דינא, שאין בזה שום חשש כלל. והבא לפקפק מוציא לעז על אלפים ורבבות מישראל. וכן לא יעשה.

ופוק חזי מאי עמא דבר. וכל גדולי עולם תקעו בשופרות כאלו.

וראה גם אשרי האיש ג, טז, א. וראה גם בשם הגרשז״א בקובץ פסקים ותשובות גרוס נח.

 

 

#45757