לנסוע לחוץ לארץ להקביל פני ת״ח או פני חבירו

 

שאלה:

לפני כמעט שנה זכיתי לפגוש את כבודו פנים אל פנים. בשעתו היה דיון האם מותר לנסוע לחו”ל להקביל פני תלמיד חכם גדול.

איתא בגמ’ חולין דף צה עמוד ב רבי יוחנן בדיק בינוקא כולהו שני דרב הוה כתב ליה רבי יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חבירינו שבבבל אמר לא ידע לי מידי דרביה אנא כתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני אמר השתא חושבנא בעלמא ידע כתב שדר ליה תליסר גמלי ספקי טריפתא אמר אית לי רב בבבל איזיל איחזייה א”ל לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה ושמואל מת אמר ש”מ נח נפשיה דשמואל ולא היא לא שכיב שמואל אלא כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן. עכ”ל. מבואר להדיא מסוגיית הגמ’ שהיה מותר לרבי יוחנן לנסוע מארץ ישראל לחו”ל להקביל פני שמואל שהיה נחשב בגדר רבו אפילו שרבי יוחנן לא היה תלמיד של שמואל מ”מ כיון שרבי יוחנן ראה ששמואל יודע בדיני טריפות יותר טוב ממנו לכן אמר שרוצה לנסוע אליו לבבל לקבל את פניו.

כתבו תוס’ (ב”ק דף מא ב) לרבות ת”ח – וא”ת מפני שיבה תקום למה לי תיפוק ליה מהכא וי”ל דהכא ברבו מובהק כדתנן (אבות פ”ד משנה י”ב) מורא רבך כמורא שמים או ברב מופלג דהוי כעין רבו עכ”ל. מבואר מדברי תוס’ שת”ח שמופלג בדורו נחשב כמו רבו. ולפי”ז עולה שודאי מותר לנסוע לחו”ל להקביל פני ת”ח גדול.

היוצא מדברינו להלכה שמותר לנסוע לאמריקה להקביל פני ת”ח גדול.

 

מענה:

במחילת כת״ר, אבקש בכל לשון של בקשה, שיפסיק לכתוב דברי שקר וכזב. ופשוט שאין היתר כלל בנדו״ד לצאת לחו״ל לראות פני זבוב קצוץ כנפיים וחדל אישים.

בעיקר הענין, לצאת להקביל פני רבו – ראה חרדים לירושלמי ברכות ג, א. אלא שי״א שההיתר להקביל פני רבו הוא רק ברגל, או רק רק ללמוד תורה, ובראי׳ בעלמא לא קני. והדברים עתיקים.

אלא שמטעם אחר יש להתיר כאן, דלראות פני חבירו מיקרי נמי דבר מצוה – ראה מג״א תקלא, ז. והציב ציון לסוסי׳ רמח. ועפ״ז, כתב להתיר במוע״ז ה, שמו בהערה. שם ח ע׳ פו.

אבל ראה שו״ת מנח״י ג, כו, שבתשב״ץ ג, רפח מוכח שאסור גם בזה, ושאין לסמוך ע״ז למעשה. (וי״ל וליישב דברי מג״א דמיירי בנוסע שלא ע״מ לחזור – ראה פאת השולחן ב, כח. וראה באו״א בשו״ת משנת יוסף א, נה).

גם במג״א גופא יל״ע, שהרי בסי׳ רמח תליא בפלוגתא. ובשו״ע אדה״ז שם שיש למחות הואיל ורבו האומרים דאי״ז חשוב מצוה כלל. וגם איך אפ״ל להשוות דין הפלגה בספינה לאיסור יציאה מא״י – ראה שו״ת שבה״ל ב, רט. דבר יהושע ב, קלז. גם פשטות השו״ע יו״ד שעב, א שההיתר רק ללמוד תורה ולישא אשה (שהשמיט תיבת כגון שברמב״ם אבל ג, יד – ראה לחם חמודות הלכות קטנות הל׳ טומאה לז. אג״מ יו״ד א, רמט). וי״ל, שבכהן חמור טפי. וראה מהרי״ט דלקמן. כן הקשו שלמג״א מדוע מספק״ל לר׳ יוחנן בקדושין לא, ב אם הותר לרב אסי לצאת להקביל פני אמו, דכש״כ הוא מלראות פני חבירו. ויש, שכתבו דהתם מיירי לצאת בקביעות, כמשמעות רש״י שם ד״ה נתרצית, ראה המקנה שם, או שאצל רב אסי נדחה מצות כיבוד אם מחמת ת״ת דרבים. וי״ל גם בפשיטות, שדברי המג״א הם למסקנא שמותר בשביל כיבוד או״א. ובלא״ה, י״מ בטעם הספק דר״י באו״א – ראה עין אליהו שם ד״ה לקראת. ובמהרי״ט קדושין פי׳ דמיירי בדרך עראי ואכן נתקשה איזה צד ספק יש, ופי׳ דרב אסי כהן הוה. וראה במנ״ח מ׳ ריב שלא הובא הא דקדושין בפוסקים.

אבל באמת אפ״ל בכוונת המג״א, שמ״מ לא קנסוהו שלא לגלח אף שעבר איסור, דסו״ס עביד סרך מצוה. ונתיישבו כל הקושיות. ועולה בקנה אחד עם דברי כמה ראשונים שהתירו היציאה רק ללמוד תורה או לישא אשה. וגם לשאילתות שבתוס׳ ע״ז יג, א, ודעמי׳ שמותר לכל המצוות, אפושי פלוגתא לא מפשינן להתיר לראות פני חבירו שאינה מצוה גמורה, ראה שבה״ל שם.

אמנם, במשנ״ב תקלא, יד, מוכח שפי׳ להתיר לצאת לראות פני חבירו. ובשו״ת מנח״י שם לא הב״ד משנ״ב.

וי״ל דלסחורה מותר לכו״ע, עכ״פ כשאינו ע״מ להשתקע., ולראות פני חבירו לא גרע מלסחורה ולהרווחה. וראה מוע״ז שם.

ולהעיר ממאירי קדושין שם, לצאת לקראת אביו או אמו וכן לשאר מיני כבוד. וצ״ע אמאי קאי, אם שאר מיני כבוד להוריו, או לכבוד הבריות כברמב״ם שם, או אפילו לביקור חבירו.

גם יל״ע אם לראות חבירו היינו לצאת להקביל פניו כשבא מהדרך (ראה רא״ש פסחים ג, ח. משנ״ב תטו בשעה״צ ט) ולא לבקרו בביתו בחו״ל.

ולהעיר שיש מקילים אפילו לטייל. וראה שו״ת שבה״ל ה, קעג, שמצדד להקל לראות פלאי יוצר בראשית. אבל ראה מאירי מו״ק רפ״ג. משנ״ב שם. וראה שו״ת בא״מ ג, שכו. ומ״מ חזי לאצטרופי הדעות שע״מ לחזור מעיקרא לא נאסר.

 

 

#44964