שער אשה בחצר

 

שאלה:

נתקשיתי, להדעות שמדינא מותר לאשה ללכת עם שער בחצר, והרי בחצר בזמנם היה של כמה אנשים, ושער באשה ערוה להסתכל, והיאך מותר לה ללכת כך, וכי מותר לה ללכת בגילוי שוק?

 

תשובה:

במג״א עה, ד, ע״פ תוס׳ כתובות עב, ב ד״ה ואלא, שאין אנשים מצויים שם. (ובבה״ל שם ד״ה מחוץ העיר על דברי המג״א שבשו״ע אה״ע קטו אינו מוכרח כלל. וכ״ה בח״מ שם סק״ט. אלא שהעיר מאה״ע כא, ב).

וכ״ה בריטב״א ונמוק״י כתובות שם, שרובן הולכות בחצרן בפרוע ראש כיון שאין שם רואים. (וצ״ע שהביאו בחדא מחתא דברי הירושלמי שמבוי שאין רבים בוקעים דינו כחצר. ובפשטות במבוי איכא יחידים עכ״פ. ואפ״ל שכיון שאין הרבה בוקעים, לא שכיחא שיעברו דוקא באותו זמן שנמצאת שם. וראה להלן.

וגם בגמרא אמרו להתיר בקלתה ממבוי למבוי דרך חצר ופירש״י דלא שכיחא רבים. וצ״ע ההיתר. אבל בסמ״ג ותר״י שבמבוי עוברת במרוצה ואינה שוהה. וגם אין שערותי׳ נראות לבני המבוי בין הנסרים – ריב״ן).

ובט״ז אה״ע קטו, ה: חצר של אדם דדר ביחידות וכו׳ חצר יחידי של אדם אחד הא ליכא שם פריעת ראש אפילו לגמרי, כיון שאין שם אדם אחר וכו׳ בחצר יחידי לגמרי אין שם איסור וכו׳ מה לי חצר שלה או חדר שלה כיון שאין שם אדם אחר.

ובפרישה שם כ״כ ג״כ, דהא דמותר היינו כשאין שם איש (אבל עיי״ש שהקדים שיש ליישב בדוחק).

ויש שכתבו לפרש בדעת התוס׳, שבחצרה ל״ח שיכנס זר, לפי שיעלה בידה לכסות ראשה לפני שיכנס.

[ולהעיר שבשו״ת אג״מ יו״ד ב, עה, בההיתר לגלות בביתה, כתב נמי: כשליכא שם אינשי אחרינא. וכן בטהרת הבית ב, יב, כו: כשהיא עם בעלה בלבד ואין אנשים אחרים זולתו].

וצ״ע בלשון הטור אה״ע קטו, שכתב שבחצר שאין רבים בוקעים מותר אף בלא קלתה. ולב״ח שם, שגם לטור הוא רק בקלתה ולא פרועת ראש לגמרי א״ש. גם בב״ש שם ט, בדעת הטור שבחצר אסור ורק שלא תצא בלא כתובה.

ויש לתווך קצת, שבמג״א מיירי בדליכא אנשים כלל, שביחידות אין איסור כמו בחדרה, כבט״ז. ודעת הפוסקים לאסור אף בחצר – היינו כשיש מעט אנשים. ומפורש בירושלמי ז, ו, והובא בסמ״ג עשין מח, ועוד, שמבוי שאין רבים בוקעים הרי הוא כחצר, ובחצר התירו לצאת בקפליטין שלה. והובא בב״ח.

אלא שבביהגר״א שם י,בדעת הרא״ש ושאר פוסקים דחצר שאין רבים בוקעים מותר אף ללא קלתה. וכ״מ מקושיית הב״י על הטור, יעו״ש.

וי״ל דשאין רבים בוקעים בו לאו דוקא, ובא אטו רישא שכתב שרבים בוקעים. ועד״ז הוא במכות ח, א, האי אשפה אי דשכיחי בה רבים פושע הוא אי לא שכיחי בה רבים אנוס הוא. וברמב״ם הל׳ רוצח ו, ז: אם אין רבים מצויים כלל. ומלשונו, ממש״כ ״כלל״, משמע דלא שכיח כלל שיהא שם אדם. ורבים היינו – בני רה״ר.

אמנם בכנה״ג קטו בהגב״י ז, הביא משו״ת משפט צדק בפי׳ דברי התוס׳, שבחצר אינה עושה להראות למי שחושק בה ומביט. ומשמע שגם בזה מיירי שיש אנשים. וצ״ל שמ״מ אינם מצויים, כלשון המג״א.

אולם אכתי ערוה הוא גם בחצר כיון שדרך לכסות בשוק – הגהות יא״פ למג״א שם. וראה נשמ״א ד, א.

ובנוגע לשוק, ודאי פשוט שאסורה לגלות בפני אנשים, אבל בדלא שכיחי שיכנסו אין איסור, וכבנשים העומדות על הכביסה, וכבאשה שלשה בגילוי הזרועות, ראה ב״ק מח, א. וכאביגיל גילתה שוקה, ראה הגהות יעב״ץ ומהרש״א מגילה יד, ב. שו״ת רדב״ז ז, כט.

ובכלל, שוק חמור משערה (לולא דת משה ברה״ר), ולרמב״ם שער וקול אינו לענין ק״ש, וכמ״ש בנשמ״א ה, א, ועוד, דלא קרי לה קרא ערוה ואינו מגוף האשה. ואין לדמות זל״ז.

 

 

#44659