כוונה בפסוק ראשון במבצעים

 

שאלה:

אנא הבינני, איך מזכים במבצעים בקריאת שמע, כשהם אינם מבינים השפה והתוכן.והשאלה היא בשתים:

א) האמור בסי’ ס ס”ה “צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו”. ואם לא כיון, נתבאר בסי’ סג ס”ה “צריך לחזור ולקרותן”.

ב) האמור בסי’ סב “בכל לשון … והוא שמבין הלשון”.

ואף שלענין בהמ”ז נתבאר בסי’ קפ”ה ס”א “ויש אומרים שבלשון הקודם יוצא אדם ידי חובתו אע”פ שאינו מבין הלשון … וכן נוהגים, אע”פ שראוי להחמיר כסברא הראשונה”.

הרי לגבי ק”ש נתבאר שם ס”ב “ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע, כלומר מבין, אבל אם אינו מבין הלשון, אפילו הוא לשון הקודש לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן הבין ונתכוין בפסוק ראשון”.

והיינו אפילו נתכוין לקריאת שמע, כמבואר שם ס”א “כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו, ואע”פ שיודע למי מברך וכונתו לברך ה’ בתיבות אלו”.

וזאת אומרת שאלו התלמידים שמלמדים אותם לקרות ק”ש בבוקר, אינם יוצאים אא”כ קוראים באנגלית?

 

תשובה:

מעולם לא שמעתי שיזכו במבצעים בק״ש. אומרים ק״ש בעת הנחת תפילין, ובדרך כלל הרבה אחרי סוף זמן ק״ש.

ומה שכתב ע״ד התלמידים – זו שאלה אחרת לגמרי.

ועדיפא הו״ל לאקשויי על המקורבים ובע״ת.

וסומכים שמבינים תוכן התיבות אף שאינו מבין הלשון.

וראה גם משנ״ב סב, ג, דזה אינו מצוי שבן ישראל לא ידע ביאור הפסוק ראשון שבק״ש. ובבה״ל שם ד״ה יכול, שלענ״ד נראה דבלא״ה לא יצא. (ומלשונו שכתב ״לענ״ד נראה״ משמע דלא ברירא. ואולי עפמש״כ בחי׳ רעק״א ברכות יג, א, שא״צ הבנת פירוש המלות, ודי שמקבל עליו עומ״ש. ולהעיר מס״ח תשפה, גם לגבי ק״ש, שלאומרו בלשון שמבין טוב יותר. ומשמע שאינו מעכב. ואם לא נפרש שכוונתו לשאר הק״ש, וכסברת המשנ״ב שפ״ר אינו מצוי שלא יבין – אפ״ל בדעתו כדעת רעק״א).

בשו״ע אדה״ז ס, ה – אחרי שכותב ״שיבין מה שהוא אומר בפיו״ – מפרש דהיינו ״כוונת הענין״ ״שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב״.

ובשו״ע אדה״ז סב, ב – הרי מפרש לה קפה, ב, שהוא מצד דין כוונה שבק״ש.

אמנם, ראה אדה״ז קפה, א “כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו ואף על פי שיודע למי מברך וכונתו לברך ה’ בתיבות אלו”. (והיינו רק התיבות שהן עיקר הברכות. וכמפורט קפה, ב במוסגר). אלא שמש״כ דלא סגי שיודע למי מברך ושכוונתו לברך ה׳ – היינו בברכת המזון (ולדעה קמייתא, דלדידהו צריך להבין בכל לשון וגם בלה״ק. ולדעה בתרייתא שם – בלה״ק א״צ להבין).

ומ״מ, שם ב, אחרי שמחלק בין ברכהמ״ז לשאר ברכות וכו׳ שבהם יוצא בכל לשון אפילו אינו מבין, כותב שבק״ש (ומגילה ותפלה) שאני שצריך להבין ולהתכוון בפסוק ראשון.

ולא נתברר להדיא אם ר״ל שצריך להבין התיבות, דהא קאתי עלה מחמת דין כוונה. ותלוי בהבנת מש״כ לעיל ס, ה, דהיינו כוונת הענין.

משא״כ בברכהמ״ז שהוא מדין ברכה, ש״אין אני קורא בו וברכת את ה״א כיון שאינו מבין תיבות הברכה שקורא מפיו״. (וכן בשאר ברכות – להדעה שם ב, שתיקנו כעין של תורה, ״ולא תיקנו כדי לקרותן אלא לברך את ה׳״ ו״אם אינו מבין תיבות הברכה לא בירך כלום״).

אבל ק״ש הוא דין קריאה, ש״מצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון״. ורק שבפסוק ראשון נתחדש דין כוונה (ולא דין ברכה). ודין כוונה מפורש לעיל ס, ב. ובזה אינו ברור אם מש״כ שם, שדין כוונה הוא ״כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו״ אם די ב״כוונת הענין״ ״שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב״ כסברת רעק”א.

והנה, ברא״ה וריטב״א ברכות שם ממש״כ כוונת הלב בכל תיבה ותיבה משמע כמשנ״ב. וכ״ה בחיי״א כא, י שכוונת פירוש המלות מעכבת. וכ״כ בשו״ת פלא יועץ ה. אג״מ או״ח ה, ה. אבל ראה הליכות שלמה ע׳ פה בדבר הלכה ה שנסתפק בדבר.

אמנם, בשו״ע אדה״ז ס, ה ״כוונת הענין״ ״שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב״ – איכא לפרושי כרעק״א. ומקורו מרשב״א ברכות שם. ועד״ז ברשב״ץ. וראה שו״ת מהרש מוהילבר אה״ע כז להוכיח מרשב״א שא״צ כוונת פירוש המלות.

ואפשר שגם במשנ״ב לא מיירי מכוונת כל תיבה. והרי בפשטות לא כאו״א יודע פי׳ כל התיבות ממש. וראה גם שם ס, יא. סג, יג.

וגם בריטב״א אפ״ל שבמציאות מתקיים הענין ע״י פירוש המלות. ולא הפירוש העיקר אלא הענין. וכן אפ״ל שבכ״מ (ואספם בשו״ע המדות חלק הדעות שער יחוד השם ג, א ע׳ שע ואילך) שכתבו שיבין מה שאומר – ואדה״ז שם בכלל. וראה גם פמ״ג סא במ״ז א – היינו כנ״ל. והרי רעק״א הוכיח מזה שיוצא בכל לשון גם כשאינו מבין.

אמנם, פשטות כוונת אדה״ז שבק״ש צריך להבין הלשון.

וגם בדעת המשנ״ב ממש״כ בדרך ולענ״ד, נראה שכוונתו לחדש שצריך פיה״מ, ומה״ט כתב הסבר משלו, שאינו מצוי שלא יבין.

וראה דרכי שלום מייארא ברכות כו.

 

#43643