« go back

Can I then make a Bracha on Sefiras H’Omer after speaking to a group of children at a rally?

 

Full Question:

Lag B’Omer evening, I spoke to a group of children in connection with Lag B’Omer.

Afterwards, I went to Daven Ma’ariv, I had a doubt whether I may count Sefira with a Bracha. Because, it’s most likely (though not sure) that I told the children that its Lag B’Omer. And perhaps I was Yoitze the Mitzva by that.

I then saw, at the Minyan of Maariv, a Mashpia from one of our Yeshivos, and asked him what he thinks.

He said “I just finished making a Farbrengen with my Talmidim, and mentioned many times that it’s Lag B’Omer. And I’m sure that I can still say a Bracha, since I had no intention about the “number” of the day, but rather only the “Yom Tov”.”

So, we both counted with a Bracha.

My question is, if we acted correctly?

 

Answer:

Yes, you acted correctly.

טעמים ומקורות:

כמה צדדים וצירופים בדבר:

שאמר בראשי תיבות, וגרע טפי במה שאמר ״לג״ ולא ״למ״ד גימ״ל״ שאין דרך למנות כן (ראה שו״ת שאילת יעבץ א, קלט. ברכ״י תפט, ט-י. ולהעיר, ששקו״ט בפוסקים בנוגע לאומר ארבעים חסר אחת או שאר אופנים כיו״ב ואכ״מ), שלא הזכיר שבועות (נוסף לעצם הענין ה״ז גילוי מילתא שאינו רוצה לצאת – ראה להלן), וכן לא הזכיר ימים, שלא התכוון למצוה, ויתירה מזו והוא העיקר, שאין כאן מעשה ספירה כ״א אמירת שם היו״ט. וגרע משאר ספירה שלא בכוונה לשם מצוה. ואף שבד״כ מחמירים בכמה מהנ״ל, די בצירוף כהנ״ל ביחד, ובעיקר בטעם האחרון, לחייבו לספור בברכה עוה״פ. וראה להלן.

ולכאו׳ י״ל עוד שכיון שאמר ״בעומר״ ורגיל לומר ״לעומר״ כנוסח דידן, ה״ז כעין מה שחידש במשנ״ב בבה״ל ד״ה שאם, שאם רגיל לספור בצאה״כ ה״ז גילוי דעת שאינו רוצה לצאת כשאמר כן בביה״ש. אולם, מפורש בפוסקים שגם כשלא אמר לעומר כלל יצא, וגם במשיב לשאלת חבירו. וצ״ב החילוק. ואולי שספירה בביה״ש היא גריעותא בגוף הספירה ואינו רק ענין של נוסח. ועוד שבכ״מ בראשונים מצינו שלא אמרו כלל ״לעומר״. אלא, שג״ז צ״ב לומר שהוא בגדר היפך כוונה. ואיך שיהי׳ סתימת כל הפוסקים דלא כמשנ״ב מדלא חילקו ואמרו דשאני ברגיל לספור בצאה״כ, אא״כ נאמר דסתמא דמילתא שבזמנם ספרו ביה״ש. וי״ל שבסופר שלא כדרך העולם ה״ז גופא הוכחה אלימתא שאין ברצונו לצאת. ועדמש״כ בשעה״צ תפט, כח בשם הא״ר כשלא הזכיר השבועות שמוכיח שכיון שלא לצאת.

והעירני ח״א, דאוי״ל כעין מש״כ בדברי נחמי’ סי’ תפט סי״ב בנוגע לשומע כעונה “וצ”ל דה”ט שבשעת שמיע’ (הברכה מהש”ץ) דעתם בפי’ לספור בעצמם מיד כנהוג”, והה״נ כשאמר שהוא ל״ג בעומר לפני תפלת ערבית ה״ז בכוונה ובמטרה לספור למצוה כנהוג בברכה לאחר תפלת ערבית. אבל איננו שוה לי, דלא שנא ולא עדיף משאר ספירה שלא בכוונה כבמשיב לשאלת חבירו. ושאני התם שעומד לפני ספירה ממש, ושומע בכדי לדעת מה ואיך לספור. ופשוט. וראה שוע”ר שם סעי’ יד. אבל עדיין י״ל כנ״ל כיון שלא הזכיר בקשר לגוף הספירה, כ״א בנוגע להיו”ט.

וראה בכנה״ג תפט בהגב״י שיטה יח, והוב״ד בבאה״ט תפט, ו, שהב״ד שו״ת מהר״ש הלוי ה, לעניננו, ודעתו שלא יצא. ואף שטעמו משום ספירה בר״ת, ובזה מצינו בפוסקים ובשו״ע אדה״ז ב׳ דעות, או משום שלא ספר השבועות, וג״ז בפלוגתא תליא מילתא – הנה המעיין בפנים יראה להדיא שכתב עוד סברא בין השיטין, דשאני המשיב לשאלת חבירו שכיון לומר חשבון משא״כ בכאן שאין כוונתו לומר חשבון. וכ״כ בכנה״ג בפשיטות, שגם בלא״ה לא יצא כיון שלא נתכוון לשם ספירה. וי״ל שהוא בדומה לסופר בל׳ שאינו מבין שאף אם נאמר שמצות מד״ס אצ״כ לא יצא לפי שאינו בגדר ספירה. וכן י״ל בסופר דרך לימודו בשו״ע. וראה עד״ז שו״ת הלק״ט א, קיד. וממילא א״ד למי שקורא שמע דרך לימוד, דהתם שאני שמצותו בקריאה ולא בספירה. (וא״ש משה״ק בערוך השולחן תפט, ב. וראה באו״א בית עובד ספה״ע יג. פני מבין או״ח קלג. בא״מ ג, פא). והה״נ בשואל לחבירו אם היום כו״כ ימים שאינו בגדר ספירה, שספירה ענינה לספור ולומר החשבון, ושאלה בדרך ספק אינה בגדר ספירה – ראה דע״ת תפט, ד בשם זכל״א ע. כה״ח תפט, סא.

ועיקרי הדברים, שספירה גם למ״ד שאצ״כ אין ענינה גוף האמירה לחוד כ״א עשיית החשבון וספירתה וכל שלא נתכוון לספור אינה בגדר ספירה.

וראה בעניננו – זכל״א ע, והובא בדע״ת תפט, ד ובכה״ח ל. שו״ת אול״צ ג, טז, ד. שו״ת יבי״א ד או״ח מד, ט. חזו״ע יו״ט ע׳ רמח. אבל ראה אשרי האיש מועדים ע׳ תכו. ובשמו להיפך – הלכות חג בחג ספה״ע ו בתחילתו.

 

 

#4174


Add Comment

Your Email address will not be published