האם מותר לישב תחת המזגן בסוכה?

במזגן הרחב טפח קשה להקל. ולכתחילה יש להחמיר שלא לישב תחתיו.

 

מקורות:

קיבלנו מאמר מאחד מחשובי הרבנים שליט״א, בו מעורר בדין ישיבה תחת מזגן התלוי בסוכה, שלכאורה צריך להחמיר בזה גם אם המזגן תלוי בתוך ד”ט לסכך, לפי שאינו בגדר נוי, וגם אם המזגן אינו רחב רק טפח, כמו בשאר אהל, ור״ל יתר על כן שבאמת גם בנוי יש להחמיר בטפח, ושהדבר נוגע לדאורייתא.

ולהלן מה שכתבנו אליו. והדברים נכתבו בכמה מכתבים בזאח״ז, ומה״ט אינו מסודר בסדר נאות כ״כ. וגם אפשר דאיכא כפילא וקלישא:

ת״ח על בירור הלכה עמומה זו בטוטו״ד תפוחי זהב במשכיות כסף.

אבל לגופו של ענין, לדעתי – חס ושלום למרייהו ולזרעא דאבא למימר הכי ולהוציא לעז על אלפי שלומי אמוני בנ״י הכשרים בדורנו ובדורות שלפנינו, ולאשווינהו כטועים, ושנכשלים בדאורייתא. ומצוה לקיים מנהג בנ״י הכשרים מכמה דורות מבלי מוחה בידם. ואף שקשה לעשות מזה מנהג, הרי המדובר כאן רק ללמד זכות. ואף אם מזגנים לא היו נהוגים – הרי מנורת חשמל ודאי קיימת בכל הסוכות במשך דורות. ומעולם לא שמענו להקפיד שלא לישב תחתיו. ואף שבד״כ תלוי מהסכך ויש מקום לחלק כדלקמן, הרי ראינו גם מנורות התלויות מהדפנות. ובכל דבריו, לא ראיתי שום צד לחלק בין מזגן למנורה, כדלקמן. ומש״כ בשם הגרמ״ש קליין, שבימיהם המנורה היתה לנוי – הם דברי נביאות.

ושוב ראיתי שעיקר דבריו רק לעורר להחמיר לכתחילה. ואם כן אף ידינו תכון עמו.

וארשום ר״פ ללא עיון כלל וכלל, וכמעט ללא ספרים. ומסתמא מלא שגיאות כרמון. ובטח יתקן ויעיר כיד ה׳ הטובה עליו.

הנה עיקר יסודו לפסול מדין אהל בטפח, שכ״ד רוב הראשונים. וחידש שגם להכרעת גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים לפסול בנוי סוכה רק בד״ט, בהכרח דקאי רק בנוי התלוי מהסכך ולא מהדפנות, שאל״כ יוקשה מדוע ליכא פסול דאהל. ושוב כתב סברא חדתא, שבלא״ה אפשר שמזגן אינו בגדר אהל, כיון שאינו לנוי, ועז״כ שנקודה זו לא ברירא לי׳.

ואפתח במאי דסליק, שלפענ״ד נקודה זו היא הכי קשה בכל הענין, שאם מחמת דברי הראשונים שהוא מדין אהל, הרי לא כתבו כלל שפסולו בטפח, ומאין לנו להחמיר על יסוד הסברא לחוד, וגם בריא״ז לא נתפרש להדיא, רק שכתב צד השלילה שגם בגבוה י״ט ורוחב טפח אינו פוסל באם קרוב תוך ד״ט, אבל איפכא לא שמענו. ובדברי הראשונים מצאנו להדיא רק דעת הרא״ה ומהרי״ל שפוסל רק אם צלתו מרובה מחמתו. וכן עולה בדעת בעל המאור, ראבי״ה, העיטור, וס׳ הישר לר״ת. ובמאירי כתב גם רק בצמ״ח וגם י״ב רוחב זע״ז טפחים (ויש שר״ל שט״ס היא וצ״ל דע״ד. ולא נהירא).

וגם לריטב״א, הרי כתב רק שפוסל אפילו בחממ״צ, אבל לא כתב שיעור. אלא שהמג״א חידש להחמיר גם בד״ט. אבל להחמיר בטפח לא ראינו בשום מקום. ומהיכא תיתי לחייב להחמיר כך. וגם בפמ״ג תרכז במ״ז ה, כתבה רק כמעיין ומקשה, ובסגנונו ״יש לראות״, ״וי״ל״. ומכבר אמרתי שכמ״פ בדברי הפמ״ג ברור שפענוח הר״ת ד״י״ל״ הוא ״יש להקשות״. ולפעמים – ״יש ליישב״. או״י שגם אם הפענוח הוא ״יש לומר״, ג״ז מתפרש בדרך קושיא. גם נראה דקאי רק בדבר העשוי להגן ולא בנוי, יעו״ש. אבל ראה אבן האזל סוכה ה, כג.

ובשיעור ד״ט – העירוני שכ״ה גם בשיטת הריב״ב על אתר להדיא. (אמנם, הביא בשם רש”י שפי’ הסוגיא לענין מיעוט סוכה קטנה שהוא בגובה י’ טפחים, ובזה כתב דהשיעור הוא רוחב ד”ט, וא״כ אין מדבריו  ראיה לראשונים שפי’ הסוגיא בסוכה גדולה).

והרי הביא בעצמו מדברי שו״ת אבנ״ז תסג, ו, שכל אלו דס״ל שהוא משום אהל פוסלים רק כשצממ״ח. ואפושי פלוגתא לא מפשינן.

ובעיקר הקושיא מ״ט אינו פוסל מדין אהל, נראה לי כעת, שנוי סוכה שעשוי לייפות הסוכה אינו בגדר אהל בפ״ע ובטל לסכך. ומ״מ כשמרוחק נתנו לו דין סכך פסול לפסול בד״ט, אבל עדיין אינו בגדר אהל. ובפרט אם נאמר שדין נויים המופלגים מדרבנן. כדלקמן. ומעצם הענין ששיעורו במופלג ד״ט משמע מאד שהוא דרבנן. וגם מזה שנחלקו האמוראים. ולא החמירו חכמים יותר מדין סכך, ולכן אינו פוסל רק בד”ט.

ואין להקשות ממטה שאינה עשוי׳ לשכב תחתי׳ כמפורש בגמ’ סוכה כא, ב, וכמו שכתבו הראשונים שלכן רק אם גגו טפח וגבוהה עשרה אין ישנים תחתיו. וכתבו ליישב עפ״ז החילוק בין מטה לקינופות בשיעור י״ט, והובא במג״א תרכז, ג ואדה״ז שם. והרי גם המיטה מונח בסוכה בשביל לשמש את האדם – שדעת לנבון נקל שיש לחלק בין נוי למטה, שמטה היא אהל גם כשאינו עשוי לשכב תחתיו, ומגינה על מנעלים שתחתי׳. ולמסקנא דעת ר״י רק מחמת דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע.

וממילא אין הכרח לומר שכל שאינו מיפה את הסוכה אין דין כנוי. ולהעיר מריטב״א סוכה כ, ב ד״ה מה, דקמ״ל שאף דמטה מתשמישי הסוכה וכלי׳ מ״מ אינה טפלה לסוכה ודינו כאהל. ומה שצ׳ עשרה טפחים שלא יהא כבגדיו וכליו – רא״ה וריטב״א כ, ב.

ובגוף הענין, שאין בנוי גדר אהל, הרי מוכרחים לומר כן ממה שהאחרונים נחתי לדין אהל ועכ״ז כתבו ששיעורו בד״ט. ומוכרח שהבינו של״ש שם אהל על נוי סוכה. וד״ז מוכרח מדברי כל הפוסקים, דהא נחתי לדין אהל, וכתבו שאין בו פסול אהל בקרוב לסכך תוך ד״ט, וכשהגיעו לדון בדין מופלג ד״ט, מיד כתבו לפסול בד״ט כדין סכ״פ, ושבקו לדין אהל שפתחו בה.

ואא״פ כלל להעמיד בדעתם דמיירי רק בתלויים מהסכך, דהרי כללא כיילו לן שבדבר הרגיל הו״ל לאשמועינן. והרי מפורש בגמרא סוכה י, ב, ובפוסקים שיש נוי סוכה על הדפנות. ואדרבה, בשו״ע אדה״ז פתח דבריו יאיר דקאי גם בנוי סביב הכתלים. וכתב להדיא שאינו פוסל כדין אהל שנעשה לצורך הסכך לנאותו. ופשוט בכוונתו שסוכה על שם הסכך, וכל שבא לייפות הסוכה ה״ז יופי הסכך, גם כשהוא על הדפנות. וכ״ה הרצאת הדברים גם בערוה״ש תרכז, ז, שנחית לדין אהל, וס״ל שמ״מ פוסל רק כסכ״פ. אלא שדבריו שם אינם מובנים לדידי ולדכוותי.

ובכלל, צע״ג לאוקמה בשינויא דחיקא כשלא פירשו כלל. וגם בנוי מלמעלה ולא בדפנות, מהיכא תיתי שאין תלוי על סכך פסול.

ובלשון רבינו משמע דנחית לב׳ הדעות בפירס להגין, ולכן כתב תרתי טעמי מדוע אינו פוסל, אם מחמת שנעשה לנוי, או שלא נעשה לצל. והרי מציין למג״א תרכט, כג, דהתם מיירי בפירס להגין מפני החמה.

ומה שלא הבנתי, שאם דינו כסכך פסול, מדוע נזכר בסוף הסעיף בשו״ע רבינו (והוא מהט״ז בפי׳ חומרת מהרי״ל) רק בנוגע לישב תחתיו, שאם החשש שמא יהא ד״ט הרי גם פוסל ממש.

אמנם, נשאר החשש שאין מטרת המזגן לנוי. ולא עיינתי בזה כפי הצורך.

ומדין המנורות, שבמשנ״ב תרכז, טו משמע שג״ז בגדר נוי. ובדין המנורות, ראה גם בא״ח ש״א האזינו א. ולא ראיתי בדברי כת״ר אחרי אריכות הדברים ביאור להחילוק בין מנורה למזגן, ובין מנורה למטה.

וכבר העירו משו״ת הרשב״א א, נה, שכל שנעשה להנעים עליו ישיבתו בגדר נוי הוא. ואף שהרשב״א היקל גם בנוגע לסדין שפירס שהניח לייבש, ואנן מחמרינן בהא מילתא, ואפשר דלא קייל״ן כרשב״א גם בגדר נוי – אין הדברים תלויים זב״ז, ואי״ז שולל הגדרת נוי שכתב.

ולהעיר מהגמ״י רמב״ם סוכה ה, י, וק״נ לרא״ש סוכה א, טז, ג, בדעת התוס׳ שמפני הנשר מעשה נוי הוא שלא יטנפו סוכתו. ומ״מ לרש״י דינו דמיפסל.

ועדיין יש לחלק שדבר המאיר הוא עצמו נוי, משא״כ במזגן, שרק גורם להנעים הישיבה. אבל הוא עצמו אינו נוי.

אמנם בשעה״צ כא, מוכח דבנוגע למנורות קאתי עלה גם מחמת שהוא חומרא בעלמא. ולפ״ז, ‏אפשר שברחבה ד״ט יש להחמיר.

איברא, שעלה בלבי חשש אחר בנוגע למזגן, שלא עלה כלל על דעת כת״ר, דשמא  נוי סוכה היינו רק כשסיכך כהלכתה ושוב עיטרה, משא״כ מזגן דקביעא וקיימא. והדבר מפורש במאירי י, סע״א בשם גדולי הדורות,  וזה לשונו שם, ״ואף מה שהכשרנו לנאותה פירשוה גדולי הדורות בשסיכך תחילה שאין דרך הנוי אלא לאחר שנסתככה כהלכתה״, וכבר עלה על דעת לדייק כן בשו״ת פעולת צדיק ב, סט, אלא ששוב דחאו. וכ״כ כבר בערול״נ סוכה שם. אלא שכתב שלא מצא בפוסקים. ונשאר בצ״ע. אמנם, כעת מצינו שנמצא כן כבר במאירי. וראה שם טוב על הרמב״ם להר״ח כסאר סוכה ה, יז, שהשיג על מסקנת הפעולת צדיק. וראיתי מציינים שדיבר מזה בשו״ת עולת יצחק רצאבי ג, קטו, י. ואינו תח״י כעת.

ומצאתי גם בפנ״י סוכה שם, ד״ה דלמא מן הצד, בנוגע לדין מוקצה בנוי: ״הא דקתני סיככה כהלכתה היינו לאשמעינן דדוקא היכא שהסוכה כבר היתה מסוככת כהלכתה ואח”כ עיטרה לדפנות בקרמין המצויירין וכה״ג אסור להסתפק דהוקצו למצותן, משא״כ אם עיטר הדפנות קודם שסיכך הסכך אז לא חייל על נוי הדפנות שם איסור מוקצה, כן נראה לי ולדינא צ״ע״.

ונמצא נפלנו מן הפח אל הפחת.

ובאמת כבר כ״כ לענין היתר דלנאותה, ברבינו מנוח סוכה ה, יז בשם ההשלמה. אלא שבטעם דברי מאירי ורבינו מנוח נזכר שאינו דרך נוי. ומשמע שאם ניכר שהוא לנוי אפשר שאין נפק״מ בסדר הדברים.

ועדיין יש להתיישב בכ״ז.

עוד צל״ע, שבשו״ע אדה״ז כתב שפוסל כדין סכך פסול, ומשמע שפוסל גם כל הסוכה, וכ״כ להדיא במשנ״ב. וצ״ע שהרי ביאר שכל שלא נעשה לצל אין שם סכך פסול עליו. וא״כ הפסול רק מחמת אהל מפסיק. וכ״כ גם במשנ״ב בתחילת דבריו. ורק שבסמוך תוך ד״ט בטלים לסכך ול״ש אהל מפסיק. וצ״ע א״כ מ״ט תפסול הסוכה, שהרי אהל מפסיק אינו פוסל רק שאין ישנים תחתיו. וכמ״ש רש״י סוכה י, ב. והוא פלא גדול. ואולי לצדדין קתני, וקאי לכל הדעות, למר כדאית לי׳.  ועצ״ע ליישב הדברים.

ובגוף קושיית הפמ״ג – אפשר שאף שאהל מפסיק ושיעור אהל הוא בטפח, מ״מ טפח זה שאין בו צל סוכה אינו פוסל, דלא גרע טפח של אהל מפסיק מסכך פסול, שאין אהל המפסיק חמור יותר מאם הי׳ סכך פסול, שגם בו אין צל סוכה ואינו פוסל בפחות מד״ט. ובסגנון אחר, שהוא כמו שבסכך פסול פחות מד״ט, שלא נאמר שנמצא ישן שלא תחת הסוכה, אלא בטלה לכל הסוכה כיון שפחות מד״ט אינו מקום חשוב לקבוע מקום לעצמו. ומצאנו בשפ״א סוכה י, ב ד״ה וכמה יהי׳, שסוכה תחת סוכה פוסלת רק בד״ט, דלא גרע מסכך פסול. ונסתפק שמא אינה פוסלת רק בשיעור ז״ט. (וראה פמ״ג תרכח במ״ז א שנראה שנסתפק. ובמשנ״ב שם בשעה״צ א הכריע להקל. וכ״מ בערוה״ש שם ב. וכ״נ בדעת בכור״י שם א).

ואבהיר יותר, שיש להקשות מ״ט סכך פסול גופא אינו דינו כאהל. ובסגנון אחר, גם אם אהל מפסיק, לא גרע מסכך פסול.

וצ״ע, דמאי שנא מכילה שאסור לישן תחתיו כשרחבה טפח.

ובהכרח לומר כדמעיקרא דשאני נוי שבטלה לסכך. ונשאר רק הסברא שמזגן אינו לנוי. וילע״ע.

אמנם, ראה בפתח הבית להר״א טיקטין, בדבר בעתו להל׳ סוכה אות יג בסופו, והוא על מג״א תרכז, ד, שעמד בזה אם במטה וכילה באינה רחבה ד׳ פוסלת. ונשאר בצ״ע. ולכאורה נראה שגם בפמ״ג לא ברירא לי׳ ד״ז, דוק היטב בלשונו, שכתב דמדסתמו משמע שגם במטה פחות מד״ט לא יצא. ונראה שגם הפמ״ג אין ולאו רפיא בידי׳ אם איסור ישיבה תחת מטה הוא בפחות מד״ט.

וצ״ע שלא הביאו שניהם מהט״ז תרכז, ב, אף דמשמע מלשון הפמ״ג שרמז לזה. ולכאורה מזה שגג הכילה רחבה טפח – אין הכרח, דאפשר דהיינו רק בהגג עצמו. ועדיין יש ד״ט. וראה חזו״א קנ, יח שנסתפק.

וגם אם נאמר שבמטה הדין כן גם ברחבה רק טפח – אין להעמיס שמעתה ישתנה הדין בסכך פסול.

ונראה דמטה שאני שהוא בגדר יושב באהל בפ״ע. וכש״כ אם פסול מטה רק דרבנן.

וידוע הדיוק בדברי הרמב״ם שבדין פירס סדין כתב בסוכה ה, יז סתם פסולה. ובנוי סוכה כתב שם יח, שכאילו אינו יושב תחת הסכך אלא תחת הנוי. ובסוכה תחת סוכה שם כב, שהוא כיושב בבית. וכן במטה וכו׳ שם כג, שהיא כסוכה בתוך סוכה.

ומדברי כת״ר נמצא עוד חידוש גדול, שכל דין סכך פסול הוא רק במפלס של הסכך. והוא תמוה ביותר, שבדיני סכך פסול לא נזכר בשום מקום חילוק יסודי זה.

והרי נחתו ושקו״ט בדופן עקומה מעל לסכך. אלא שמתחת דו״ע בלא״ה אין ישנים. אבל הפשוט לכל מתחיל – שסכ״פ היינו הן באותו מפלס, והן מלמעלה או  מלמטה.

ובעיקר הדברים, ראה חוט שני ע׳ קצט שקורת ביטון הרחוקה ג״ט פוסלת בטפח. וראה באר המלך לרמב״ם סוכה ה, יח. ור״ל שם כסברת הפמ״ג שאכן בנוי הגבוה י״ט פסול משום אהל אף בטפח.

ועוד יש לצדד, שיש לפסול מחמת שאין גשמים יורדים תחת המזגן. ותלוי בהדעות בכמה יש לחוש בדין זה. וכמדומה כתבנו מזה במק״א. ואפשר שכיון שמהסכך יכנסו גשמים לא מיפסיל מחמת הוספת המזגן. ותלוי בפי׳ דברי המג״א תרכט, כה שמוטב לפרוס סדין, אם בכה״ג נשאר החשש דמעובה כמין בית, או דקאי בסדין שאינו מעכב הגשמים. והארכנו במק״א.

ובכללות הענין, שכתב שנוגע בדאורייתא – להעיר מפמ״ג תרלד במ״ז ב שפסול נויי סוכה דרבנן. והובא במצפה איתן סוכה י, ב. וכן בדין אהל מפסיק, הרי  קינופות הוא רק מדרבנן. וכמפורש בתוס׳ סוכה י, ב. אדה״ז תרכז, ד. ויתר על כן, גם בנקליטין לא ברירא, ראה בריש הסימן בשעה״צ א. פמ״ג תרכז בא״א ב, הב״ד במשנ״ב ז. וראה בביהגר״א תרכז, ג שהוא דרבנן. חזו״א קנ, יח. וראה בישבו בסוכות הולס ה.

ולמוד לשונך לומר איני יודע, שבאמת מתחבט הנני בד״ז, וניכר מבין השיטין בכתיבתי. ואכתוב האופנים האפשריים:

א. אפשר שאכן בכל סכ״פ אם מופלג ד״ט חשיב אהל. וכבפירש״י סוכה י, א ד״ה ע״ג קינוף, דקאי כשהרחיקן מן הסכך.

ב. ואפשר שפסול אהל הוא כשאר פסולי סכך, ורק בד״ט. ויתכן מאד שכ״ד המשנ״ב.

ג. ואפשר שקינוף שאני, שכיון שיש מחיצות, וישן באהל בפ״ע, הוא בטפח. משא״כ באהל ללא מחיצות ששיעורו בד״ט. ושו״מ כן בס׳ נפתלי אליה שלוחה שמרלר ע׳ קנו ואילך. אבל בשו״ע אדה״ז שקינוף וכילה וכו’ הוא גם בלי מחיצות, והביאו המשנ”ב וציין בשעה”צ שמפורש כן ברמב”ם. ודוחק לומר שכוונתם רק לענין עיקר הדין אבל לענין שיעור הרוחב שאסור לשבת תחתיו אין הדין שוה.

גם י״ל בסגנון ואופן אחר, שמטה היא אהל וחפץ לעצמו ואינו מתבטל כלל, וסכ״פ ונוי שייך יותר לסוכה. וכ״כ סוכת שלום כולל חלקת יעקב ז – ע׳ מג.

ד. ואפשר כהסברא שבמחובר לסכך נעשה סכך פסול. ונמצא לפ״ז, שבישן תחת המטה ומחוברת לסכך פוסל נמי בד״ט. אבל אסור לישון גם בפחות.

ה. ואפשר שכל שמחובר לסכך או גם לדפנות אינו בגדר אהל מפסיק, שהוא חלק מבנין הסוכה. והרי בסוכה תחת סוכה והתחתונה חממ״צ מותר לישב תחתיו ולא נחשב אהל מפסיק. וכ״כ בדברות מנחם פוקס סוכה לא.

ולהעיר שגם ברמב״ם סוכה ה, יח, מוכח שפסול נוי משום סכ״פ. וכמדומה כבר הזכרתי ד״ז.

ומצאתי דבר חדש ברשימות שיעורים להרי״ד סולוביציק סוכה י, א, שר״ל שבכל סכך פסול איכא נמי תורת אהל. ומה שלדינא ישנים תחתיו – שהוא כעין פסל היוצא, שבפחות מרוחב ד׳ אינו קובע מקום לעצמו ונחשב ביושב בשאר הסוכה.

כן להעיר, שמחד גיסא הביא במשנ״ב תרכט, נג סברת המרדכי בחילוק דנוי סוכה וסדין. ולאידך, שם נב ובשעה״צ עה הביא שתלוי אם נעשה להגן או לא. וראה שעה״צ עו. ומזגן ודאי אינו להגן.

והנה אם נאמר שכל שאינו עשוי להגן דינו כנוי סוכה, הדר דינא במזגן שדינו כנוי.

עוד להעיר שבלבושי שרד מפרש במג״א בדין נוי סוכה שיש שם ט״ס. ונפל היסוד.

ויש אתנו להעיר גם ששום פוסק לא ביאר גזירת מהרי״ל שלא לעשות נוי באינו רחב ד׳ משום אהל –  דלא שמיעא להו, זולת בערוה״ש דמשמע מיני׳ שכך פירש.

ובעיקר הענין, חזי לאצטרופי להקל דעת ר״ת, ושי״א שגם לרש״י בסדין שרוי במים נמי דינו כנוי סוכה. ודין אהניא לן רק באופן שהמזגן מונח בתוך ד”ט, אבל אם המזגן מונח למטה מד’, לא יועיל לנו שיטת ר”ת, שהרי בדין נוי סוכה למטה מד’ לא פליג ר”ת על המפורש בגמ’. גם חזי לאצטרופי הדעות במאירי ושיטת ריב״ב שאינו פוסל אלא בסוכה שגבוהה רק עשרה. ודעת הרי״צ גיאות לאידך שבנויי סוכה המופלגין כשרה עד עשרה.

ושסדין אין לו לישון תחתיו משום אהל – כ״מ בט״ז תרכט, כב בארוכה

ובחלל בין סכך לסדין – ראה במג״א תרמ, ח דליכא איסור עשיית אהל  דליכא חלל בינו לסוכה. ובמחה״ש ופמ״ג ובכור״י שם יד שאם הוא תוך ד״ט לסכך מותר. ואפשר שגם בג״ט הוא כאהל. אבל בלבושי שרד שגם בסמוך אסור משום אהל. וכ״מ אדה״ז שם י.

 

 

#39374