חיוב מזוזה במחסנים

 

תיתי לי׳ לידידנו מעוז ומגדול וכו׳ שליט״א שסידר הדברים תפוחי זהב במשכיות כת״ב בענין חיוב מזוזה בבית האוצר.

ולגודל חיבת הקודש אמרתי אבוא העירה בכמה הערות מקופיא: 

א. בענין ברכה על הבית האוצר, למעשה בטושו״ע רפו, ב לא הובאה דעה אחרת כלל [“בית התבן, בית העצים, ובית הבקר – חייבים”] והרמ״א שתיק לי׳ למחבר. וכן כל הנו״כ לא הביאו דעה אחרת כלל. וממילא אכתי מתאימים דברי רעק״א בתשו׳ סו, שאין לצרף דעה זו, שלא הובאה ביתה יוסף. ואף אם נמצא כן בעוד ראשונים (כפי שהעירו בשו״ת אבנ״ז יו״ד שפב. גדוה״ק רפו, ג ומקדש מעט ט. ערוה״ש ט. וראה בשו״ת מנח״י י, צו) – סו״ס אינו בשו״ע ואחרונים כמ״ש רעק״א. ועוד שהמנהג מכריע, שכן העידו על המנהג בערוה״ש שם. (אבל כתב שם לפקפק). רב פעלים ב יו״ד לו. ועוד. ובעיקר הערתו שהב״י לא ראה דברי שאר הראשונים, כ״כ כבר במקדש מעט יו״ד רפו, א, הביאו בשו״ת שבה״ל י, ד. ולא אכחד שהרבה אחרונים כתבו שלא לברך. וסב״ל. ובקיצור שו”ע יא, יז הביא כבשו״ע שחייב והוסיף שיש פוטרין. וכנראה כוונתו שלכן לא יברך (וכ״כ בדעתו במזוזות מלכים בהלכה למשה קנט). 

ב. במש״כ לחייב גם במחסן שאינה ראוי׳ לדירה – לכאו׳ ראי׳ לדבריו מרפת בקר. וראה שו״ת אבנ״ז שם. והרבה פוסקים כתבו לחייב בחדר קירור. אבל בשו״ת אבנ״ז או״ח שב, ב שאם ראוי רק לתבן ולא לדירת אדם פטור. וראה שם תפ, ז. והב״ד בשו״ת מנח״י ג, קג. וכ״כ בשו״ת רב פעלים שם באופן הא׳. (ושם שבית הבקר ראוי לדירה. וצ״ע שהוא היפך המציאות). וכ״ה פשטות הגמרא סוטה מג, א לענין בונה בית חדש שחוזר מעורכי המלחמה, שצ״ל רק הראוי לדירה, ועכ״ז ילפינן התם לחייב בית האוצר. וכ״ה בל׳ הרמב״ם מלכים ז, ה. ומ״מ אפשר דדמי לחצר, שכיון שדרכו להיות אינו מקורה משמש לדירה גם כך. 

ג. במחסן שמשמש לדברים שאינם מצרכי דירה – לפום ריהטא לא ראינו לחלק כך באחרונים זולת ברב פעלים שם באופן הב׳. וכ״מ בגדולי הקודש רפו, ו. ומאי שנא מרפת בקר שבפשטות אין הבקר עומד לשחיטה ולאכילה רק לסחורה. וברב פעלים נדחק שעומד לאכול מחלבן. ודוחק, דהא רובא לרדיא זבני. ויש שאין להם חלב. וכן מסוכת יוצרים לקדרות למכירה – ראה מאירי סוכה ח, ב. (וראה רב פעלים שם באופן הג׳). וגם מבית התבן שהוא לבהמות (אבל בגדה״ק שם, שג״ז מתשמישי האדם). ומכלי גינה, ראה ב״ח רפו ד״ה מרפסת. וראה אג״מ יו״ד א, קעח בכלי אומנות שפטר רק כשלא נעשה לכך. ובשו״ת חת״ס או״ח צה לחייב באורוות סוסים. ומפורש בידהק״ט מזוזה ב, כא במנחת עני בנוגע לחנות, והביאו בפת״ש רפו, י, וכ״כ ערוה״ש שם, ד שהוא בית האוצר. (ויש לדון בדבריו. וראה מנח״י ד, צ). וראה רב פעלים שם. קצור שו״ע יא, יד. וכ״מ דעת הפרישה רפו, כב, הביאו בהגהות רעק״א רפו, יא. ופוסקי זמננו חייבו בחני׳ למכונית – מנח״י י שם. אז״נ ג, נח בשם האג״מ והגרי״א הענקין. משנ״ה ו, קפט. תשוה״נ א, תרמז. וכן מצינו שלכמה דעות חייב גם במקום שמשתמש לאורחים, אם מחמת שהיא בגדר בית דירה, או – והוא הנוגע לעניננו כאן – שג״ז כבית האוצר עבורו – ערוה״ש רפו, יח. שם מה. שו״ת שאילת דוד ח. צור יעקב א, קצד. אג״מ יו״ד ב קמא, ב. קנין תורה א, קכו. ועוד. וראה שו״ת שבה״ל ב, קנו (רפו, כב) לענין ביה״ר. ובכ״מ  ר״ל שכ״מ בנמוק״י מזוזה ו, ב בדפי הרי״ף שאם השוכר לא הי׳ שוכרה חייב המשכיר מידי דהוה אבית התבן ובית הבקר. גם בשו״ת שאילת יעב״ץ ב, קיט, שולל הסברא שצ״ל אוצר שמסתפק הימנו. ואכ״מ. 

ד. אם החיוב רק בסמוך לבית, וחלק מדירתו, תלוי גם בהנ״ל. והנה, אף שכ״ה לשון רב נטרונאי גאון בתשוה״ג שע״ת קנז ובס׳ האשכול הל׳ מזוזה (ובאמת, שם כתבו יתירה מזו שפתוח לבית, ובזה ודאי לא מצינו כך במק״א) – באמת, אין הכרח שלדיוקא קאתי. ואיכא למימר דלאו דוקא הוא, ודיבר הכתוב בהווה, ואפשר שנשאלו בכה״ג. ועוד, שיתכן שהוא בשיטת הרמב״ם ועוד דס״ל לפטור בבית האוצר, וסברי רבנן דבכה״ג חייב גם לדידהו, וכדלקמן. ועוד ועיקר, שבאמת מתוך עיון בלשונו נראה שאין סרך ראי׳, וז״ל: והלכתא בית שיש לו ב’ וג’ פתחים צריך מזוזה בכל פתח ופתח ואע״פ שרגיל בא’ מהם יותר מכולם ואוצר שפתוח לבית צריך מזוזה בין באותו פתח בין בכל פתח שיש לו. עכ״ל. והיינו, שעיקר החידוש הוא מה שחייב בין מהפתח הפתוח לבית בין שאר פתחיו של האוצר, (ראה שו״ת מהרי״ל צד, והובאה בשו״ע רפו, יח). וע״פ דברי השואל בשו״ת מהרי״ל שכתב ״ושמא אף הרמב״ם מודה, מטעם דלעיל שמיוחד לפעמים לצורך הלוך הבית״ – נראה שכוונת ר’ נטרונאי גאון דלא מיבעיא לפתח הפתוח לבית שחייב כיון דמשמש לפעמים כחדר מחדרי הבית, אבל בשאר פתחיו הו״א דפטור, דמצד עצמו ליכא חיוב, וע”ז כתב  דתניא וכו׳, שיש חיוב מצד עצם זה שהוא בית האוצר. (והעירני לזה הגר״א גולדפרב שליט״א). 
והעיקר לדינא, שמכל שאר הראשונים ופוסקים שלא חילקו כלל בדבר, וסתמו הדבר – מוכח שאינו לדינא, וא״כ גם אם נניח דאיכא לפרושי בדבריהם כנ״ל, ה״ז דעת יחיד.

ואולי היא שיטה ממוצעת בין הפוטרים למחייבים בבית האוצר. ובמקדש מעט רפו, ט ר״ל שבפתוח לבית גם לרמב״ם ודעמי׳ חייב. וכ״כ בשו״ת חיי הלוי ב, סז. (אבל בדברי השואל בשו״ת מהרי״ל שם מבואר שנחלקו גם בפתוח לבית). וסתמא דמילתא ברפת בקר ולולין שאינו חלק וסמוך לדירתו בביתו.

וכן מוכח בר״י מלוניל ונמקו״י הנ״ל שלולא שהשוכר מתחייב, הי׳ המשכיר חייב אף שאינו דר שם, מדין בית האוצר. וכן בשטמ״ק ב״מ קא, א בשם ר״י מלוניל במי שיש לו עשרה בתים ואינו דר בהם, כ״א פעם בשנה שחייב בכולם. ויל״ד. וכן גם בשאילת יעב״ץ שם שחייב גם בנכנס פעם בשנה וגם באינו מסתפק. וכן מוכח מדין חנויות, שבפוסקים כתבו לדון מחמת בית האוצר (ויש ליישב בכמה אנפי. ואכ״מ).

ובאמת, הדבר מוכרח מברייתא יומא יא, א, שיצאו בית שער אכסדרה וכו׳ שאינם מיוחדים לדירה. והרי באכסדרה וכו׳ קייל״ן שפטור רק כשאינו פתוח לבית. וא״כ בהכרח דהא דילפינן לרבות בית האוצר הוא גם באינו פתוח.

וגם מסברא נראה כך, ובהקדם שבטעם החיוב בבית האוצר תרי אנפי: א. שגוף מה שמאחסן שם תבן ובקר אינו בגדר דירה, והחיוב רק מחמת שנכנס ויוצא, שכניסה ויציאה בגדר דיור כבדרישה וש״ך רסי׳ רפו. וכ״כ בשו״ת  נוב״י תנינא או״ח מז. וראה גם שו״ת אבנ״ז או״ח שב. ולפ״ז, מאי איכפת לן אם הוא ליד ביתו או לא, שהרי גוף הכניסה ויציאה גם בגדר דיור קרינן לה. ב. ועוד אופן שהשימוש לאיחסון הא גופא חשיב בגדר דיורים – ראה ב״ח רפו ד״ה ומ״ש אבל כל מקום. לבוש שם ג. וכ״מ קצת בט״ז שם י. וכ״כ בשו״ת שאילת דוד יו״ד ח. ערוה״ש רפו, ד. וראה גדה״ק רפו, ו.  שו״ת דבר אברהם א, לז, יב. (ועיי״ש שהקשה על דברי ר״י מלוניל לדמות בית שהשכיר לבית התבן. ומזה גופא מוכח שהר״י מלוניל פי׳ כאופן הראשון). וגם לפ״ז, הרי כיון שהשימוש לאיחסון עצמו בגדר דירה שוב יתחייב גם כשאינו טפל לדירתו. ויתכן שב׳ האופנים משלימים זא״ז, שמשום כניסה ויציאה לחוד לא יתחייב, רק כשמשמש לאדם, ולאידך, משום תשמיש איחסון אינו מתחייב רק רק מחמת שגם נכנס ויוצא. וי״ל שמדין פתח ומקום ביאתך צ״ל כניסה ויציאה, ומדין ביתך צ״ל תשמיש שם. (ונפק״מ בכ״ז, אם מתחייב בבית שמשכיר לאחרים מדין בית האוצר כסברת ר״י מלוניל, רק משום כניסה ויציאה אף שאינו משתמש בה כלל). ובכל אופן, הסברא לפטור כשאינו טפל לצרכי דירה הוא רק אם נאמר שחיוב בית האוצר אינו מטעמים הנזכרים, רק מחמת שמשלים הדיור שבביתו (וכאחד הסברות ברב פעלים שם).

ויש לתלות הנ״ל בחקירה אחרת, אם בית האוצר נתרבה מילפותא דובשעריך, ובאמת אינו בגדר ביתך (וכ״ה בפשטות בברייתא שם. ולכל מילי ל״ה בגדר ביתך. וראה בארוכה פרשה סדורה ז), או שילפותא דבושעריך מלמדנו שג״ז בגדר ביתך (וכ״מ במש״כ בדרישה וש״ך שכתבו דחשיב בית דירה). ולשני האופנים, נראה שמתחייב גם כשאינו סמוך לדירתו, שלאופן הראשון – הרי הא גופא ילפינן מקרא שגם שאינו בגדר דירה חייב. וגם באופן השני, פשוט בפירושו שאף שמצ״ע אינו מיוחד לדירה מ״מ גלי קרא דובשעריך שגם סוג דירה כזו  בגדר דירה נחשב (אם משום כניסתו ויציאתו או משום האיחסון גופא. ולאנהירא למימר שכיון דגלי לן שהוא ביתך, חייב רק כשהוא המשך לביתו).

ולמעשה, כ״כ להדיא בשו״ת ויקרא יהושע מזוזה ח שחייב בכל גווני. ולא ראיתי מי שנקט לדינא לפטור באוצר שאינו סמוך לביתו, רק בשו״ת זרע אמת ב, קלג בשם גיסו בשיח יצחק יומא יא, א. וכ״כ בשו״ת בית שערים שעב. ובאחרוני הזמן – מצינו כך בשו״ת בא״מ ב, פב ואילך. ודחה ראיותיו בבגדי ישע ב פלוטקין ד, ז ע׳ מג ואילך.

וראה בארוכה בקונטרס המזוזה רפו, כט שהוכיח כדברינו מכמה ראשונים. וכן בבירור הלכה יו״ד רפו – ע׳ קמז.  וראה גם אצלנו 2486.

ה. במחסן לפסח – לשון ר״י מלוניל, ב״מ קז, ב: גם פ״א בשנה. וראה שאילת יעב״ץ שם. מהרש״ם ו, קטז. אג״מ יו״ד ב, קמא.

ו. בכלל המדובר בספק ומחלוקת בדאורייתא (ראה ערוה״ש רפו, ח. וכ״מ בשו״ת רעק״א שם. אמנם, בשו״ת אבנ״ז שפב, ה, שגם להמחייבים הוא מספק. ויתר על כן, במזוזות מלכים ע׳ סד, בשלום ואמת ד”ה ולדעתי, שכל החיוב בבית האוצר רק מדרבנן). וצע״ג הנטי׳ להקל, ומסברא בעלמא לא מקור ברור. וראה לקוטי שושנים לבעל מסגה״ש ג, כא, שגם ללא דלת חייב, ואין לעשות ס״ס לפטור.  

 

 

#39283