אכילה לפני ערבית

 

שאלה:

מעשה היה בבחור שישן כל היום ולא התפלל שחרית ולא התפלל מנחה, והתעורר בלילה. האם מותר לו לאכול לפני ערבית או אסור משום לא תאכלו על הדם, כיון שתפילת ערבית היא התפילה הראשונה שלו היום.

 

מענה:

מותר.

 

מבואר בפמ”ג קח בא״א ג, שאם לא התפלל שחרית יש איסור לא תאכלו על הדם לפני מנחה. וכ״כ הח״ח בספרו מחנה ישראל.

וראיתי למי שדן בדעת הפמ״ג, מ״ט אין איסור לפני ערבית מחמת היותה תפלה הראשונה של היום, והיינו בהיות ולא תאכלו לכמה דעות דאורייתא, ומה״ת אין זמני תפלות, ובתפלה אחת ביום יוצא. ובפמ״ג בפתיחה כוללת שחובת תפלה פ״א במעל״ע, ובערבית לחוד יצא. ומדבריו עולה שהמנין מלילה עד לילה שלאחריו. והעירוני שגם מדברי היערות דבש דרוש יח עולה שלענין תפילה דאורייתא אזלי’ בתר הלילה (כפמ”ג), ושגם בארצות החיים סוסי׳ ו עלה בהסכמה אתו (עמו בפרט זה).

ואפי׳ את״ל שהאיסור רק בבוקר כשקם משינתו ורעב, משא״כ בלילה שיכול לאכול מבעו״י – אכתי תיקשי כפי שהקשה בשו״ת עמודי אש ב בקונט׳ מעון הברכות לב, למ״ד שהאיסור דאורייתא היכי משכחת לה כיון שכבר התפלל ערבית בלילה שלפניו. ועלה בספק בענין זה בחידושי הגאון האדר״ת בס׳ גפן אדרת ו.

ומכאן שבהכרח דלא כפתיחה כוללת, שלגבי חובת תפלה דאורייתא, היום מתחיל בבוקר, כבקדשים שלילה הולך אחר היום (אף שלענין חיוב דרבנן הוא ערב בוקר וצהרים (ברכות לא, א), וכברייתו של עולם, ויהי ערב ויהי בוקר (ברכות כו, א). ואכ״מ). וכ״מ בפמ״ג ד במ״ז טו במוסגר. וכבחינוך מ׳ תלג בסופה: עבר ע״ז ועמד יום ולילה בלא תפלה ביטל מ״ע. ול׳ אדה״ז בשו״ע קו, ג: משהתפלל פ״א ביום [ואח״כ] או בלילה יצא. וכ״מ בקרית ספר ריש הל׳ תפלה, דתפלת מנחה דאורייתא כשלא התפלל שחרית. וערבית לא קחשיב התם, כיון שהיום מתחיל בבוקר. ועוד שם, שיסוד חובת תפלה כל יום מחמת צורך אכילה כל יום, מקרא דוברך את לחמך ואת מימיך. והרי גדר יום לגבי אכילה מתחיל בבוקר, כדמוכח מדיני תענית שיכול לאכול עד עלוה״ש ונחשבת לתענית משא״כ באכל בבוקר אינו עינוי כשצם תענית שעות אח״כ. וכ״נ מסקנת האדר״ת שם. וכ״כ בדברי תורה מונקאטש א, טז (אבל איהו קאי גם בדין תפלה דרבנן). וראה גם אשר לשלמה תנינא כ שהוכיח דאזלינן בתר היום ולא אחר הלילה, ודלא כפמ”ג.

וגם להדעות שהאיסור מדרבנן – מ״מ האיסור הוא רק בבוקר, אף שסדר התפלות ערב בוקר וצהרים, ‏וכדמוכח מזה שאין איסור בכל לילה.

 

 

#39159