Found meat between my teeth after 5 hours

 

Question:

About 5 hours after eating meat, I found a small piece of meat stuck between my teeth and swallowed it accidently. Do I need to restart counting 6 hours before eating milchig from the time that I swallowed the piece of meat which was stuck between my teeth? Or am I pareve?

 

Answer:

There are various opinions about this. The common custom is to be lenient that one need not restart the counting after the fact in this case.

 

Sources:

רגיל הדבר בי מדרשא לתלות בפלוגתת הראשונים בטעם ההמתנה, שלרש״י שהוא מחמת שמושך טעם כ״ה גם באכילה שני׳, משא״כ לרמב״ם מחמת בשר שבין השיניים, שי״ל שההמתנה מועילה גם למה שבלע. ואפילו בלע תוך שש. וכ״ה בשו״ת מעין גנים עבאדי או״ח יב, סא. ועוד. ובפרט אם נאמר שהטעם שהבשר מתעכל אחרי שש, כברשב״א חולין קה, א ד״ה ונמצא. והנה, בר״ן חולין לז, ב ד״ה אמר ר״ח, שא״צ להמתין שוב אחרי שהסיר הבשר מבין שיניו. ולכאורה אפ״ל שאם בלע שאני. ואת״ל שאין להמתין גם מעת הבליעה, עדיפא הו״ל לאשמועינן גם בכה״ג שבלע. אמנם, אם כפשוטו מאי קמ״ל. ואפשר שמסירו היינו ע״י בליעה, ולשונו ״שנטל הבשר״ לאו דוקא, וקמ״ל שמ״מ א״צ המתנה. וכ״כ להוכיח משם במגילת ספר פט, ב. ובפרט שלשון הר״ן שמאכילה ראשונה חשבינן. גם בתורת חטאת עו הביא מהר״ן: דחשבינן לי׳ מזמן עיקר האכילה. אבל בש״ך פט, ג כתב בשינוי: דא״צ שהי׳ ו״ש שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה. והשמיט תיבת ״ראשונה״. (ויתר על כן מצינו ברא״ה חולין קה, א מפרש בגמ׳, שגם אחרי ו״ש מספק״ל שכיון דאיתי׳ לבישרא בפומי׳ כמאן דאכלי׳ דמי, ושכ״ה למסקנא. אבל אנן לא קייל״ן הכי. ומ״מ,הבו דלא לוסיף בבולע). וגם בשאר הפוסקים לא אישתמיט שיכתבו בדין הבולע, רק בנוגע למי שמסירו. ועמד בזה בהפלאה פט, א, בל׳ הרמ״א ״ומסירו״. וס״ל שלסברא שהוא מחמת שמושך טעם אין טעם לחלק בין אכילת בשר רב למעט. (אבל להעיר מדין קדרה של בשר שאינו מקונח יפה, בש״ך פט, יט). אלא שכתב שהעולם אין נזהרים. ושאפשר דמסירו לאו דוקא, שבמעט אין חשש המשכת טעם. עוד כתב לצדד,  שבכל קינוח הרי מכניס הבשר יותר (עכ״פ להדעות דבעי בליעה בקינוח). והרי כשמסיר הבשר כתב הר״ן שצריך קינוח. וראה במאירי חולין קה, א בגדר קינוח: שיבלע עם אותו אוכל כל פירורי גבינה הנמצאים בפיו. ויש להוסיף, דלדינא קייל״ן בחולה וכדומה להמתין שעה ולקנח. כן להעיר מהדעות שגם בלועס איכא טעמא דמושך טעם. ומ״מ א״צ להמתין במסיר בשר שבין שיניים. ועכצ״ל דדבר מועט הוא. והאריך בביסוס הסברא בקובץ בית אהרן וישראל קמט. כן ראיתי מביאים מל׳ הפמ״ג במ״ז א, בטעם שא״צ קינוח והדחה אחר ו״ש, שמסתמא לא נשאר בשר – אף שבפשטות הבשר שהי׳ שם ירד לבית הבליעה. ולמעשה, רוב והמקילים ס״ל דל״ש לא פלוג רק באכילה גמורה. ורוב המורים כתבו להקל. ומנהג העולם מסייעתם. ויש שכתבו להחמיר מכמה טעמים, גם משום לא פלוג. וראה ארחותיך למדני ד, יו״ד פג. הוראה ברורה פט, א ד״ה צריך להדיח, והנסמן שם. קובץ מנורה בדרום יח. קובץ תפארת למשה א.

 

 

#35401