האם כיסוי מין אחד מועיל לבטל דיני קדימה בברכות?

 

נחלקו הדעות. ולכתחילה יסלק הפרי באם יש ספק בדיני קדימה.

 

מקורות:

כן משמע במרדכי פסחים רמז תריא וז”ל: ומה שאנו משימין המפה על הלחם בליל שבת זהו כדי לעשות הכירא שלאחר קידוש מסלקין המפה כי היכי דליתי סעודתא ביקרא דשבתא מיהו מה שאנו משימין המפה על הלחם שחרית לאו היינו מהאי טעמא דהאי טעמא לא שייך רק בליל שבת דאז הויא הכנסת שבת ויש ליתן טעם דהיינו שלא לבייש את הפת דאם היה הפת מגולה בלא מפה יהיה בושת לפת דבכל יום מברכין על הפת קודם ליין ועכשיו אנו מקדימין לברך על היין וממה”ר אברהם שמעתי שאם היה הפת מגולה היה צריך לברך על הפת קודם ליין משום דאקדמיה קרא דכתיב ארץ חטה וגו’ כדמשמע בברכות [מא א] עכ”ל. וכן גם בטור ושו״ע רצט, ט: וצריך להקדימו אם לא יכסנו. ובהגמ״י שבת כט, ז אות כ: והוי כמאן דליתי׳. וכן שם כט, יב אות ק. וכ״ה בשו״ת מהרי״ל נח. והובא בלקט יושר או״ח ע׳ פד. גם באו״ז שבת כב שמה שמכוסה כמאן דליתא.  וכן ברא״ש פסחים י, ג כתב שהוא כאילו לא הביא השולחן. אבל לא נזכר שם דמהני לענין קדימה.

והוא ע״ד סילוק פת נקי׳ בתוס׳ ברכות לט, ב. וכן סילוק יין בספק ברכת הטוב והמטיב – ט״ז קעה, א. ולהעיר ממהרם גאלאנטי הובא במג״א רטו, ו, שהוכיח מדיני קדימה שהוא רק בהיו לפניו, שמותר לצוות לב״ב שלא להביא כל הפירות בב״א להרבות בברכות. וגם בס׳ הזכרונות שהשיגו לגבי קדימה מודה  דמהני.  וראה שו״ע אדה״זקו״א רמט, ד.

אבל כאן משמע דלא רק סילוק אלא אפי׳ כיסוי מהני. וע״ד בצואה מכוסה. וכעי״ז מצינו לגבי דין העברה על המצוות כשהן בכיסן – מג״א כה, א.

וכן נקטו לדינא בברכת הבית יג, ח. תורת חיים סופר ריא, יז. שו״ת אז״נ ח, נג.

וראה גם ביד הקטנה ברכות ה, יג במנחת עני לא, שנקט בפשיטות שמועיל כיסוי לדיני קדימה. וכ״כ שם למעשה כשיש יי״ש ולעקי״ך ומרקחת על השולחן, שאם יש גם פת צריך לכסותו. (אבל ראה שו״ת שלמת חיים  מהדורת תשע״ח  הלכות ברכות קפה ואילך).

וראה גם בשו״ת שו״מ חמישאה יח בתחילתו: נ”ל טעם אחר שיש לקדש קודם דאם יטול ידיו קודם עכ”פ רוצה לאכול פת ומוכרח לאכול פת כדי שלא יטול ידיו בחנם ויברך לבטלה, וא”כ ממילא צריך להקדים המוציא קודם לברכת היין כמבואר בסי’ רי”א ס”ה וס”ו דברכת המוציא קודם ליין, ואיך יברך ויאכל קודם היין, דבשלמא אם לא נטל ידיו קודם אז י”ל דאינו רוצה לאכול עדיין ובכה”ג יכול להקדים השאינו חשוב קודם כמבואר בס”ה בהג”ה שם, ואף שרוצה לאכול משניהם רק שלא הביאו החביב לפניו יכול להקדימו וא”צ להמתין כמ”ש בב”י שם ועיין מג”א שם ס”ק י’, ואף דגם הפת לפניו בשעה שמקדש, כיון דמכסין אותו במפה כמבואר סי’ רע”א ס”ט כדי שלא יראה בושתו, וא”כ הוה כאינו מוכן לפניו, אבל אם יטול קודם פשיטא שצריך להקדימו. שוב ראיתי שכן מפורש בסי’ רצ”ט ס”ט לענין הבדלה. ואף ראינו רשאי לאכול קודם הבדלה אפ”ה צריך לסלק הלחם וכמ”ש הט”ז והמ”א שם, מכ”ש בזה דלדעת הרבה פוסקים מקדשין על הפת דאסור ליטול ידיו קודם, דכל שלא נטל ידיו ודאי אינו רוצה לאכול עוד בלי נט”י, ומותר לקדש קודם.

ומשמע מדבריו שבנטל ידיו אין כיסוי מועיל. אבל התם שאני כיון שבהכרח שיאכל פת.

אבל ראה דרך ישרה פורת בשם הגר״ש דבליצקי ע׳ רעט שנקט דבעלמא אינו מועיל כיסוי, ורק כשמחוייב להקדים המאוחר מועיל.

ואפשר לומר, שבעלמא אינו מועיל להימנע מדין קדימה ע״י כיסוי, וצריך לכתחילה לסלק, ושאני הכא שאא״פ לסלק הפת שצריך שתהא הפת לפניו.

גם אפשר שאין כוונת המרדכי ודעמי׳ שבאמת ״יצטרך לברך על הפת קודם״ וש״צריך לברך על הפת קודם ליין״, שהרי אא״פ לברך על הפת לפני קידוש. ופשוט שאין כוונתו שיצטרך לקדש על הפת, שהרי גם בהבדלה שאין מבדילין על הפת מכסה. אלא שלולא חובת קידוש, מצד דיני קדימה הפת קודמת.

ומצינו בנה״ש רפט, א ובמט״י שם א, שתירצו קושיית הט״ז שם שבמקדש על שכר אין טעם להקדים הלחם כיון שמכוסה, וכמו במקדש על היין. וראה גם תורת שבת שם ה. אבל בפמ״ג שם פי׳ שקדימת היין היא משום לענין קידוש יין חשוב טפי. ונראה דס״ל דכיסוי לא מהני לדין קדימה. ורק מחמת שיין חשוב טפי, והכיסוי הוא רק שלא יראה בושתו. ואכן, במג״א רצט, יב הקשה בטעם כיסוי הפת בהבדלה, שהרי חייבים להבדיל על היין. ומתרץ שהכוונה בשביל שהפת לא יתבייש. ובט״ז שם ח הוא כעי״ז ובאו״א קצת. וראה מה שביאר שו״ת גוו״ר או״ח א, ב.  וראה תורת שבת רעא, טו. רצט, יד. וצ״ב לפ״ז, מדוע המרדכי מחלק לב׳ טעמים הלא זה אותו טעם בדיוק.

ונראה, שלדבריהם כוונת הטושו״ע – לא שבאמת צריך להקדימו אלא שיש בושת לפת. וכ״מ כבר בקושיית הט״ז. וכ״נ שהבין בב״י שם.

אבל בפשטות דברי מהר״ם במקורו שהוא מדין קדימה ממש, וכשמכסה הוא  כמאן דליתי׳. וכן עולה מאר״ח דין ע״ש טו. ותרתי טעמי נינהו. וכ״ה בשו״ת בנימין זאב רז. ושם: כאילו לא הי׳ שם. וכן מוכרח בד״מ רעא, ז ובהארוך שם ט. וגם במג״א רעא, כ משמע שבאמת צריך להקדימו.

ונראה פשוט בכוונת המג״א, שבקידוש אכן יכול לקדש על הפת ושייך לומר שצריך להקדימו, משא״כ בהבדלה, ומשו״ה נזקק לפרש שהוא משום בושת. (אבל בט״ז רעא, יב תפס גם בקידוש משום בושת. גם במחה״ש רצט שם נראה שלא פי׳ כך).

ואכן במהר״ם גופא נמצא הוא רק לגבי קידוש – ראה שו״ת מהר״ם דפוס ברלין יט – ע׳ 305. תשב״ץ קטן שכב. הגמי״י שם. ברכות מהר״ם יח.  שו״ת מהר״ם מהדו״ח סי׳ תתת – ע׳ קכט. אלא ששם כתב שבאמת אא״פ לברך עליו תחילה.

אמנם, נמצא ד״ז לגבי הבדלה בתשב״ץ קטן פב, אבל הוא ללא טעם. וגם בברכות מהר״ם נזכר הדין בהדלה. אבל הטעם מצד דיני קדימה  נז׳ רק לגבי קידוש.

ולהעיר ממש״כ באהע״ו קסח שכל עיקר דין קדימה הוא מדין בושת.

 

 

#32875