בדברי הפלא יועץ שיברח אדם מהיות שדכן ואפשר לעולם שיתקים על ידי אחרים שיהיו שדכנים.

 

שאלה:

שדכן שרואה שליחות להקים בתים בישראל ואינו נוטל תשלום [לשם שמים] הראו לו שבספר “פלא יועץ” ערך “יועץ” כתב שלא לעסוק בשידוכים.

אמנם ידוע שכמה מגדולי ישראל היו שדכנים ואפילו התפרנסו מזה. ואפשר, שמי שלא נוטל תשלום חמור יותר. ובפרט שה”פלא יועץ” הוא מבני ספרד שכנראה לא נטלו תשלום עבור השידוכים.

השאלה היא האם לחוש לדברי הפלא יועץ?

 

מענה:

למעשה, אין מניעה מלתעסק בשידוכים ומצוה גדולה יש בדבר. ודרושה זהירות שיהא באופן הנכון. ולא להפציר יותר מדי, וגם לא להציע לכאלו שאינם רוצים ומוכנים לקבל.

ואין חילוק בדבר בין מי שמקבל כסף למי שאינו מקבל כסף.

 

מקורות:

בדברי הפלא יועץ, וכ״כ גם בספרו יעלזו חסידים שפא (ולהעיר גם שמצינו שיש שסירבו להתעסק בשידוכים – ראה בחלקם בחיים להגר״ח פלאגי דרוש א ד״ה את זה (ב, ג) בהספד על אביו, שלא נטפל בשום ענין בין אדם לחבירו כלל ולא עשה שום שדכנות. וגם בנוגע לעצות בכלל – ראה גם אצלו בכה״ח פלאגי ז, ח להישמט מזה) – מצאתי שיש שהעיר עליו ממנהגי מהרי״ל חנוכה א, בתחילתו, שמחייתו הי׳ לרוב משכר שדכנות (וראה הנהגות צדיקים כח לבעל מעיל צדקה שנהגו בדורות הראשונים שלא היו שדכנים כ״א ת״ח כי כמה שכל ישר צריך להיישיר עצמו שלא יגזמו וכש״כ שלא ישקרו ח״ו. וראה מזה בחוקי הנשים ה). ולאידך, להעיר מצוואת בעל יסוד ושרש העבודה שנזהר למעט בעסקים והרחיק עצמו משכר שדכנות.

וראה מהרש״א שבת לא, א בדיוק הל׳ עסקת בפו״ר ולא קיימת פו״ר בנוגע ליתום ויתומה. ויש להוסיף מב״ב טו, א ובפירש״י שם דבמדבר להשיא אלמנה מקיים לב אלמנה ארנין. וראה פחד יצחק למפורנטי ערך זיווג שמצוה להתעסק ולשדך זכרים ונקבות. וראה שו״ת הרב״ז סא, שגם גדול הדור יתעסק בשידוכים ומצוה קעביד, ולא יבוש. (ולהעיר משו״ת מהר״ח או״ז שיש שאינם מתבזים בכך אם לא בשכר גדול נגד בזיונם). ושם שיש בזה גם משום והלכת בדרכיו שהקב״ה יושב ומזווג זיווגים. וכ״כ בשלחן העזר ג, א שיש בזה משום הדבק במדותיו.

ולכאורה אפשר לומר שבפלא יועץ מדובר כשמוכרח לשקר. אמנם, במאמרי אדה״ז על מרז״ל ע׳ צא: בת קול מכריז וגוזר שיהיה כך ולא שיהיה התנהגות הדבר ע”פ סיבה, ולטעם זה כל השידוכים נגמרים ע”י שקרים דשדכן ולא ע”פ האמת. ובנו״א נוסף: שכאשר הי’ מגיד האמת לא היה מזדווגין לעולם. ושם: ולמה לא יהיה על פי האמת כמו משא ומתן, הרי נאמר: “כי יקח איש אשה”. אך הענין הוא, שלא נתלבשו הזיווגים בטבע ואין סיבת הטבע מקיימת אלא אדרבה מקלקלת. אלא מעל טבע קיומה, והוא ההונאה על פי טעות שהרי המזלות מקור הטבע להשפיע השכל האנושי, וסיבת הטבע בכל פרט יודע למלאכים ולשלוחים בלבד. ואשר לא ניתן לשלוחים כמו הזיווגים, לא יכולו המזלות להנהיגם. ועל כן, לא על פי שכל ודרך הטבע יוגמר הזיווג, אלא על פי טעות השכל, כי אין כוח בשכל לגומרה. וזה שרמז לה הוא מזווג זיווגים, פירוש, ולא שלוחי השפע כמלאכים ומזלות, אלא הוא בעצמו (הקב”ה). והוא הכרוז שנכרז בת קול כדוגמת גזירת המלך בעצמו.

אבל גם בזה חילוק יש באופן ומהות השקר.

ויותר נראה לחלק בין מפציר מאד לסתם שדכן. או בין שדכן שמתעסק לתווך בדיני ממונות או שאר שדכן. גם אפשר דקאי באנשים שאינם כ”כ מהוגנים.

אכן יש פתגם מאדה”ז בנדו”ז – ראה לקוטי דבורים ח”א ע’ 581: דער רבי האט געזאגט מיט דריי זאכען דארף מען זיך ניט אנשלאגען, מיט א שדוך, מיט א עצה, און מיט א גמילות חסד, נאר מצד אהבת ישראל דארף מען לייגען די גרעסטע השתדלות אין אלע זאכען, אז יענעם זאל ווערען בעסער. ובאג”ק ח”ה ע’ רו: “תקותי גם כן אשר לא יקפיד על עברי על הפתגם שאומרים בשם רבינו הזקן, אז מיט דריי זאכן דארפן מען זיך ניט אנשלאגן, והם עצה, שידוך וגמ”ח”.

וגם בזה, הכל לפי הענין. ופשוט שכשיש אפשרות לעשות חסד עם הזולת אין לו להימנע בדבר.

 

 

#32802