האם סוכה שנבנית בדרך סכנה איננה כשירה?

 

שאלה:

נשלח אלי שיש פסק דין, שהבונה סוכה באופן שיש ספק סכנה, כגון שעלה על סולם גבוה או רעוע, או שולחן וכסא גבוה מעשרה טפחים וכדומה אסור לברך על הסוכה ולא יצא ידי חובתו. ודינה כמצוה הבאה בעבירה. ונפשי דאבה עלי שיתכן שלא נזהרתי ועליתי על שולחן לסכך. האם הסוכה אכן פסולה?

 

מענה:

פשוט שהסוכה כשירה ומברך עלי׳.

 

מקורות:

על אף שחשוב להתריע להיזהר מסכנה, והיו מקרים בעבר שאירעו דברים מצערים היל״ת, ואין לזלזל כלל בחובת ההרתעה כשקורים דברים חמורים ביותר – מוזר מאד לומר שלא יצא מצות סוכה. וחבל שיש מי שנסחף לכתוב דברים מוגזמים.

וכפשוט, שאין שמץ וסרך לדברים הללו בשו״ת שבה״ל ב, עו שציינו. ואדרבה.

ולכל היותר הוא בגדר שע״י עבירה באה לו המצוה ולא מהבב״ע. ובאמת, ג״ז תמוה. ולו יצוייר שגנב פטיש ובנה סוכה נימא שלא יברך. וכד׳ המנ״ח א, ח במה שקיים מצות פו״ר בממזר, שהבעילה רק הכשר מצוה. וראה קובץ הערות יא. ובכ״מ. ועוד שכלתה העבירה קודם המצוה, ואפשר לעשות ללא העבירה. ועיקר, שהעבירה אינה שייכת כלל להמצוה, וכדוגמא שהביא בריטב״א סוכה לא, א שהיתה שדה דעלמא גזולה בידו. ומאי שנא מקרע בשבת בירושלמי שבת יג, ג, ובפרט לפי׳ השפ״א שבת קה, ב שהמצוה היא לא הקריעה אלא לילך בבגד קרוע. ובנדו״ד, גם אי נימא שעשיית סוכה מצוה (ונחלקו בזה. ואכ״מ) – הרי הבני׳ גופא ג״כ  אינה באיסור רק שעשה איסור להגיע לבני׳.

ואוסיף, שבמקום שדשו בה רבים לכאו׳ ליכא למיחש, ואמרינן שומר פתאים ה׳, כביורדי הים  – ראה ירושלמי שבת ב, ו, ובביהגר״א או״ח תקלא. והרי הכתוב צווח ואומר שמח זבולון בצאתך (והתם, בלא״ה הותר משום פרנסה). ומותר להפליג בספינה גם לטיולים.

וכל שהוא מנהגו של עולם אינו חייב לימנע – ראה קובץ שיעורים כתובות לט, א. ובכ״מ.

ורק בדקביעא היזקא אין סומכים ששלוחי מצוה אינם ניזוקין, כבסולם רעוע – ראה קדושין לט, ב. חולין קמב, א.

ולפרנסה, הרי מפורש להתיר לעלות בכבש ולהיתלות באילן – ראה ב״מ קיב, א, ובפירש״י תצא כד, טו. ועפ״ז – בשו״ת נוב״י תנינא יו״ד י. אג״מ חו״מ א, קד. וכש״כ שהותר לצורך מצוה. ולהעיר גם משו״ת מבי׳ט ב, רטז, הובא בפת״ש אה״ע עה, ו, שכל שהסוחרים אינם נמנעים מללכת בדרכים אינו בגדר סכנה יכולים איש ואשתו לכוף זא״ז לעלות לא״י.

עוד אעירה, שגם במדרגות לאו כו״ע מודו שחייב מדינא במעקה – ראה יוסף אומץ תפא. ושם שכשעולה לכבש יוכל להזהר. וראה עמק הנצי״ב תצא יט ד״ה פרט לכבש. וידועים ד׳ החזו״א מעשרות יט, שבעומד על הגג זכור ליזהר, וגם הוא מנהגו של עולם, והביא שם הא דב״מ שם,  ורק בגג דבית דירה חייב במעקה. וגם צ״ע אם לדינא יש לחוש לסכנה, ראה ספרי דבי רב בהנהוג לעלות בסולם של אבן ללא מעקה. וגם הכהן עמד על קרן המזבח – ראה תמיד ז, ג בפי׳ הרא״ש ועוד.

ולהעיר שבדלית ודקל שצריך לחלק פאה ולא לבוז, אם כולם אומרים לבוז מותר, אף שהוא סכנה. וראה מש״ר פאה ד, א. ובשערי אמונה להגרח״ק שם שאם אומרים שיזהרו היטב מסכנה דינו לבוז כשאר אילנות.

וח״א העיר גם מהעושה סוכתו בראש האילן ועלה באילן בשויו״ט, דל״ה מהבב״ע, וכמפורש ברש״י ור״ן סוכה כב, א ד״ה כשרה שיצא. וראה גם א״ר תרכח, ג. משנ״ב שם יח. (ובפמ״ג שם במ״ז ג נשאר בצ״ע. אבל הוא רק בדרך קושיא. ובבכור״י שם ו כתב שבאמת לא יצא. ונדחק טובא בדברי רש״י. אבל גם לדידהו ה״ט דהתם גרע, שכל הזמן שיושב באיסור קאי, שמשתמש באילן. וראה שו״ע אדה״ז שלו, ב. ואכן כ״ה בכ״מ בשם רעק״א שעכשיו יושב בהיתר. וראה שו״ת תורת חסד או״ח לא וזית רענן א אה״ע ה, ט, ד, – באו״א). אמנם, באמת צ”ע בעושה סוכתו ע”ג אילן האם יכול לברך שהרי עובר על איסור כל רגע ורגע שיושב בסוכה.

ובדרך צחות, מכאן גופא ראי׳ שאין לחוש לסכנה.

ולהעיר, שגדולה מזו מצינו בשו״ת עונג יו״ט או״ח מא, בחולה שסכנה לו לאכול מצה, שיצא חובתו. וסברתו שם שרואים שבפועל לא הזיק לו. (וצ״ע שאם נאמר שכשסכנה רובצת לאו בר חיובא הוא, מאי איכפת לן אם בפועל לא ניזוק).

וכ״כ אלינו א׳ הרבנים שליט״א:

קשה לי להאמין שיש כזה איסור לעלות על שולחן גבוה מי’ טפחים.

ובריש סוכה מבואר דבית פחות מד’ על ד’ פטור ממעקה, וביארו האחרונים דבאמת אי לאו ציווי התורה לא היה פשוט לחייב בזה, כי סתם העולה על מקום גבוה הוא נזהר ומשים דעתו שלא ליפול, ורק גזה”כ הוא שיש דין מעקה, מצד דסוף סוף יש לחוש לכי יפול הנופל ממנו, וזהו דין מיוחד בבית שהוא חובת בעה”ב לעשות מעקה, אבל מהיכי תיתי שיש איסור לעלות באופן שאדם רגיל מן השורה יכול להזהר.

וידוע מאמר חז”ל מפני מה זה עלה זה באילן וכו’, ואילו היה בדבר איסור האם הותר לעשות זאת לצורך פרנסה.

ובפשטות מקובל שלצורך אמיתי מותר לאדם להכניס עצמו במצב שהסכנה רחוקה, וכמובן אין הכי נמי שאין בכלל זה אותם העושים מעשה פזיזות ומסכנים עצמם לדעת, אבל באופן שעולים על סולם גבוה [ובפרט אם יש לו תקן (שאינו בכלל סולם רעוע) והוא מקפיד על הכללים כגון לעמוד כשפניו אל אמצע הסולם ועובד אצל הצד השני של הסולם, ולא בהיפך שאז יש חשש ממשי שהסולם יחליק חלילה ויפול העולה ח”ו] אין שום חשש איסור ח”ו. ובכגון דא זה שפיר יש לסמוך על מה שאמרו חז”ל שומר מצוה לא ידע דבר רע.

ובאמת ממה שאסרו חז”ל להעמיד בביתו סולם רעוע מוכח דסולם מתוקן מותר לקיים בביתו וגם להשתמש עליו.

כללו של דבר, הדברים שבמכתב הנ”ל נראים זרים מאד ובלתי מובנים. עכ״ד. ודפח״ח.

ועוד כתב לנו א’ הרבנים שליט”א: גם אי נימא שיש בזה עבירה פשוט שאין בזה שום חשש גם לגבי ברכה, כמו שכתבו כל הרבנים שליט”א, והדבר דומה למי שרצה להספיק לבנות סוכה ברגע האחרון ולכן נסע במכונית במהירות מטורפת כדי להספיק לבנות הסוכה וסיכן את עצמו וגם אנשים אחרים האם נימא שיש איזה בעיא בסוכה ושאינו יוכל לברך עליו הואיל ועבר על איסור כדי להספיק לבנות הסוכה, והדברים מביאים לידי גיחוך.  עכ״ד.

 

 

#30912