Does a blade to score dough need to be Toiveld?

 

Yes, without a bracha.

 

Sources:

בש״ך קכ, יא ס״ל שא״צ טבילה. ושכ״כ בגליון או״ה. (ובכנה״ג שם בהגב״י יג, קיים סברתו, והוסיף  שכיון דלא חזי לתשמיש אחר יש לתפוס הדעה שאין לטובלן מכל וכל דילמא אתי לברך. ולהעיר שלשונו ״אפי׳ בברכה״ טעון תיקון), ובנקוה״כ שכן המנהג. וכוותי׳ פסק בחכמ״א עג, ט, ונגרר אחריו כדרכו בקיצור שו״ע לז, ח. אבל בט״ז קכ, ז כתב: ונראה כיון דכ’ רמ”א על זה וטוב לטובלו בלא ברכה ה”ה בכלי ברזל שמתקנים המצות שכתב אח”כ דא”צ טבילה. וכ״כ בבל״י שם י. וכ״כ באור חדש כז, ה. וכ״ה בחק יוסף תס, י. והביאו במל״ח ד, ג. וכ״כ בסמא דחיי ה, כ. ובפמ״ג תנא במ״ז ו הביא ב׳ הדעות. וראיתי שיש שהביאו סייעתא לט״ז ממה שבד״מ לא כתב להחמיר. אבל אפשר לומר איפכא, שמזה שבד״מ אין זכר לסברת הש״ך, ואין דרכו להכריע במפה לולא שהקדים הסברא בד״מ, משמע שבאמת דפחד דינא הוא. ומתוך עיון בד״מ הארוך מתברר יותר, שתחילה הביא ב׳ הדינים בחדא מחתא, ושוב הביא החומרא בסכין של שחיטה, ומינה שכ״ה גם בברזלים. וגם לולא ד׳ הט״ז – הנה, בפר״ח קכ, יד כתב להחמיר ע״פ רוקח תפא, ושטוב לחוש לדבריו. והביאו בח״י תס, יב וסיים שנכון הוא. ומשמע מדבריו שאינו רק טוב לחוש.

אבל בפר״ת ט, שהרוקח יחיד הוא, ועכ״ז כתב שהרוצה להחמיר לא הפסיד. (ובדפו״ח הוא שם ח). וראה חת״ס שם. וכ״כ לדינא להחמיר בחסל״א קכ, ג. וכן בבא״ח ש״ב מטות יג. וכ״פ בשו״ת תשובה מאהבה ג, שמג ד״ה גליון בהגהת. ועוד.

[ויל״ע בהחמיר להטביל סכין של שחיטה ושוב רוצה להשתמש בו לצרכי סעודה, האם מקום לחזור ולטבול, כמו בקונה כלי אחרי שהוטבל ע״י השואל מחנווני, בט״ז שם י. ולכאו׳ נדו״ד שאני שכל הסברא להחמיר הוא רק מחמת שיכול להשתמש לצרכי סעודה. ולאידך, בד״מ הביא שטוב לאכול בו מתחילה. וילע״ע].

 והנה, במש״כ הש״ך לחלק, שצריך משום דא”א להשתמש בהן תשמיש אחר משא”כ בסכין של שחיטה – היטב אשר הקשה בביהגר״א יד, שגם סכין של שחיטה מקפידים שלא להשתמש תשמיש אחר ולכן הוא מוקצה מחח״כ. (אבל ראה פר״ת ח, שבאקראי משתמשים לד״א משא״כ בברזלים. וצ״ע שא״כ מדוע ה״ז ממח״כ. וראה יפה פרי הנדמ״ח על הפר״ת מש״כ לבאר. ואוי״ל שאף שמקפיד עליו כעת, כשנפגם יכול להשתמש בו לשאר דברים). ועוד, שהעיקר בהל׳ טבילה אינו מה שראוי לתשמיש אחר אלא מה הוא משמש במציאות, וכדמוכח מדין סכין שייחדו לקלפים. וראה ש״ך שם יז.

(ואולי י״ל דשאני סכין שעיקרו למאכל אלא שאינו מאכל הראוי לאכילה, ול״ד לדבר המיוחד לקלפים).

וז״ל ביהגר״א שם: דגם סכין של שחיטה אין משתמשין בהן כמ”ש בחולין שם ועתוס’ דרפי”ז דשבת קכ”ג ב’ ד”ה סכינא. וי”מ כו’ וכמ”ש בש”ע א”ח סי’ ש”ח. ואין הולכין כאן אחר הראוי אלא אחר התשמיש ועס”ח אלא תליא בפלוגתא הנ”ל וכדברי או”ה.

ובפר״ח יד גם הקשה על הש״ך, ושם שכתב לעיל יג, שאינו נכון. (אבל שם קאי בירק הראוי לאכול חי. אמנם, דעת פר״ח שה״ז כסכין של שחיטה אף שאינו ראוי לאכול חי). ושם יד אפרים כתב בסברת הרמ״א, דשאני סכין של שחיטה שבהמה לא חזי לחא שחיטה משא״כ המצות שא״צ לברזלים. וכסברתו – כ״ה בערוה״ש לה. אלא שכנ״ל גם לפר״ח מקום להחמיר.

 

 

#29908