כח’תקעד: עד היכן מחוייב לישב בברכת המזון מן הדין?

 

עד סוף ברכה רביעית. ולכתחילה ישב עד סוף ׳עושה שלום׳.

 

מקורות:

עד סוף ברכה רביעית – משנ״ב סי׳ קפג ס״ק לא. שער הציון שם ס״ק לז. וראה ב׳ הטעמים שבשו״ע אדה״ז סי׳ קפד סעי׳ ב.

וסתימת רוב ככל הראשונים שסתמו הדברים דקאי גם בברכה רביעית, שתקנוה כעין של תורה, דכל דתקון כעין דאורייתא תקון, וכמו שחייב לישב גם באכל רק כזית פת ולא אכל כדי שביעה.

ואף שנשאר בשער הציון שם בצ״ע, ועוד, שהטעם דרבינו יונה מפורש בשוע״ר סי׳ קפג סעי׳ יג, ועיקר שבאר״ח הל׳ ברהמ״ז סמ״ה וכלבו סכ״ה כתבו להדיא לעצור רק בג׳ ברכות הראשונות – מ״מ, שאר הראשונים לא חילקו, וגם בדבריהם איכא לפרושי דקאי רק ברוכב על החמור או בהולך בדרך, ואין לנו לזוז ממה שהסיק במשנ״ב בפנים שם, דאכתי איכא לב׳ טעמים הנ״ל, ולא גרע מברכה מעין ג׳. ובשו״ת הרדב״ז ח״ה סי׳ א׳תעח כיון שתיקנו ברכה מעין שלש דוגמת ברהמ״ז משמע דחשיבי ואית להו קבע כפת. הרי מוכח שתלוי אם נתקנה על דבר חשוב כפת, וגם ברכה רביעית נתקנה על הפת.  אבל בשו״ע אדה״ז שם באו״א הואיל והיא מעין ג׳ של תורה. וי״ל. ובפרט לפי מ״ש בכה״ח דלהלן, ועוד שי״א שטוב להזהר גם בשאר ברכות – ראה חסל״א סי׳ קפד ס״י, הובא בבא״ח חוקת ש״א ס״ד וכה״ח סקנ״א.

ודומה לאיסור הפסק – ראה שו״ת תרוה״ד לט, הובא בב״י קפג. פמ״ג קפט. שם קפח במ״ז ו. אבל ראה ערוה״ש סוסי׳ קפג. ובקצוה״ש סמ״ז בבדה״ש סק״ד נראה דלא ס״ל לחלק (כמ״ש בשו״ת יבי״א א, יא, יא ואילך) שלדעת אדה״ז סי׳ קפג סי״א בטעם איסור הפסק, אינו שייך לברכה רביעית. וראה חזו״ע ברכות ע׳ צב.

ולאידך, להעיר ממנהגנו להניח הכוס אחרי ברכה שלישית. ובקצוה״ש סמ״ו בבדה״ש סקכ״א מוכח שלא ידע ממנהג זה. אמנם, התם איכא טעם לדבר, ראה ליקוטי מהרי״ח סדר ברהמ״ז ד״ה ודע ע״פ הירושלמי. ובשלחן הטהור סי׳ קצ ס״ד שהוא ע״ד הסוד.

עד סוף ׳עושה שלום׳ – כה״ח סי׳ קצא ס״ק ה מרו״ח אות ב.

 

#28574