מי שלא הספיק להדליק נר חנוכה לפני עלות השחר, האם נכון שידליק לאחר עלות השחר בלא ברכה?
לא.
מקורות:
סתימת כל הפוסקים שזמן הדלקה רק עד עלות השחר, ותו לא.
והשואל ציין בשאלתו שראה במשנ״ב הוצאת תפארת סי׳ תערב הע׳ 20, בשם בעל יבי״א, להדליק גם אח״כ, לצאת שיטת הראשונים שיכול להדליק גם אחר עלות השחר, כל זמן שלא האיר היום. והוסיף מדעתו, שאפילו אם לא הדליק עד אחר הנץ החמה, אולי נכון שידליק במשך היום, לפרסומא ניסא.
ועניתי לו, שפלא גדול להכריע נגד המחבר שפסק להדיא בשו״ע שאין לו תשלומין. והנה, כדבריו כתב בהתעוררות תשובה תסג, שמדליק אפילו בברכה עד נה״ח, וטעמו שכל הטעם משום שרגא בטיהרא. ושם בסו״ד נראה דלא פשיטא לי׳. אלא שהוכחתו ממגילה כ, ב שלא נמנה חנוכה בכלל דברים שכשרין כל הלילה – בטילה לפמש״כ בטו״א שם דבדרבנן לא קמיירי, כאשר כבר העיר המהדיר לשם. ובלא״ה, לחד מ״ד אינו כשר כל הלילה, וגם התחלת מצותו משתשקע שי״א שהוא מתחילת שקיעה. וראה חד וחלק סוגיות הש״ס יג, ב באו״א קצת.
גם העלים עיניו מדברי הרשב״א כא, ב – שהובא אצלו שם – ד״ה והא דאמרינן שכתב להדיא כי האי לישנא שכשר כל הלילה. וכ״ה במ״מ חנוכה ד, ה.
גם בחידושי מהרצ״א על הטור תערב, כתב בדרך אפשר מלשון הטור שידליק גם אחרי עלוה״ש כשצריכים לנר, וסיים שידליק ללא ברכה.
ויש שנסתפקו להדעות שאפשר להדליק משקיעה, ולא רק מצאה״כ, אם הה״נ אחרי עלוה״ש עד נה״ח. וראה שם משמעון ג, קכ. הובא ברבבות אפרים ה, תקפב. אבל ברשב״א הנ״ל מוכח שאינו. כן י״א שאפשר להדליק מפלה״מ אף שעדיין מאיר אור השמש, אלא שמתחיל להחשיך מעט. ועכ״ז לא מפ״ז אפשר לעקור הדין שמצותה רק בלילה, ורק לגבי ק״ש – וי״א תפלה – מצינו שאפשר לקרוא אחר עלוה״ש דאיכא דגנו בהאי שעתא. אבל בשאר דברים שמצותם בלילה, אף למתירים מפלה״מ אינו מועיל אחרי עלוה״ש.
(אמנם בט״ז תרפח, ו, כתב בדא״פ להתיר מגילה אחרי עלוה״ש. וראה מט״י שם א. וכ״מ בהגהות מנהגים, הב״ד במג״א תרפז, א. אבל במג״א שם דל״ד לק״ש. וכ״כ בא״ר תרפח, ט בשם ס׳ אמרכל. וכבר העירו שמפורש כבר בבה״ג שכל דבריו דברי קבלה בהל׳ מגילה ״והוא דלא עלה עה״ש״. וכ״כ גם רוקח רלז. וראה בפירש״י מגילה יט, א ד״ה אלא. ובפמ״ג תרפז במ״ז א כתב, דמגילה שאני דתליא בזמן שינה, יעו״ש. וכן בספה״ע סוף זמנה (בברכה) בעלוה״ש – אדה״ז תפט, ג. וראה שו״ת עזרת מצר יז. וידוע מש״כ בצל״ח ריש ברכות ובטו״א מגילה כ, ב ועוד, שק״ש אינה בכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ולכן לא אמרו בגמ׳ לאתויי ק״ש, שמצותה לא תליא בלילה אלא בזמן שכיבה, ולכן כשירה גם אחרי הלילה עד נה״ח. אבל אינך שמצותן בלילה כשר רק בלילה ותו לא. ועיי״ש לגבי זכירת יצי״מ שמצותה רק עד עלוה״ש. וראה גם שו״ת שאג״א ט. אבל י״א שזמן זכירת יצי״מ כק״ש, שבכלל ק״ש הוא (ראה תניא מז) – ראה או״ש ק״ש א, ג בדעת הרמב״ם).
אבל לכאורה נראה שכיון ששרגא בטיהרא לא אהני ממילא תיקנו חכמים שיהא כשאר דבר שמצותו בלילה שכשר כל הלילה, ותו לא. וראה ערוה״ש תערב, ח שכתב עלה שאפי׳ אם ירצה להדליק בחדר אפל אינו מועיל דאין הדלקה ביום ואין לזה תשלומין. והוא הדבר אשר דיברנו.
ובראשונים כתבו להדיא הן דליכא תשלומין כלל, והן שבכה״ג לא ידליק ביום דליכא פרסומי ניסא דשרגא בטיהרא מאי אהני. וכמו״כ סתמו בפשיטות שאחרי עלוה״ש אין תקנה. וכתבו גם שלאחמ״כ ידליק בלילות אחרות כשרא בנ״א. והכי איפסיקא הלכתא בטושו״ע ורמ״א – תערב, ב.
ובעניי, לא מצאתי למי מהראשונים שיכתוב להדיא שאפשר להדליק גם אחרי עלוה״ש. (וידועה הקושיא במה שלא תיקנו להדליק ביום זכר למקדש (זולת בביהכ״נ. וראה שו״ת בנין שלמה נג. נהר מצרים חנוכה יב. ושם שיש בזה תועלת למי שלא הדליק בליל שעבר שידע כמה נרות מדליק בליל הבא) – ראה בתי כהונה על הרא״ם אות לב (כמות השמן). ושם שבהדלקת הלילה סגי גם ליום הבא אחרי׳.
שוב מצאתי אצל כמה שהעתיקו מקול סיני, שהביא כן שם שכך שיטת הראבי״ה תתמג בשם ר״ת. והוא נגד כל הראשונים והפוסקים. אבל באמת ליתא כלל. והמעיין בפנים יראה שכ״כ ״וגם אם לא הדליק בלילה מה משפטו״. אלא שבמהדורת אפטוביצר הנוסח: ״כה משפטו״. וזה גרם לטעות אצל המהדיר הר״א אפטוביצר. והרי ציין בראבי״ה לתשובה שכתב בענין זה. ובתשובה תתקעב שם מיירי רק על הדלקה בלילה ותו לא. וגם לגי׳ הנ״ל – פשוט הכוונה שלא הדליק בתחילת הלילה. ותו לא. ועיין היטב במהדורת דבליצקי.
ואף שלהדליק בלא ברכה למי שרוצה אינו נגד השו״ע מאחר שיש לזה קצת משמעות בטור – לדעתי העני׳ אין להורות כן לרבים נגד כל הפוסקים. ובדורנו דור יתום, המורים כן עליהם לחשוב הדק היטב, שיש כאלו שיאחרו עד אחרי עלוה״ש לכתחילה בחושבם שלפחות יקיימו חלק מהמצוה, כאשר אני הגבר ראיתי בעני עמי. והמשכיל יבין.
ולהעיר מרוח חיים תערב, ב, הובא בכה״ח שם כט, שאחרי שפסק למאן דהו שאין תשלומין וראה שמצטער אמר לו שיוסיף בשמן כשיעור שתי הלילות בתור תיקון.
#25277
