Lotion on Shabbos for chapped hands
Question:
I saw some Poskim permit using regular lotion on Shabbos even to treat a bad case of chapped hands, being that it’s used even for healthy hands. What would you hold? Assuming there is no issue with healing on Shabbos, would the creamy lotion be ok even if it’s not an oil?
How would you define healing? Is a case of chapped hands Refuah, or does it need to be extremely bad? It seems like tzar would be a defining factor here…
Answer:
One is not allowed to use lotion (on an adult) as a medical treatment. However, if it’s not as a medical treatment, it may be dabbed on, but not smeared, to smooth skin.
Smearing cream or lotion for chapped hands is forbidden due to refuah, unless, it’s common that people use lotion even not for refuah. I don’t think this is the case.
Sources:
שוע”ר סי’ שכח סעי’ א, ושם כח. שו”ת באר משה ח”א סי’ לו ס”ק ד ושם ח”ב סי’ כט ס”ק ג ובפסקי תשובות (מהדו״ח) סי’ שכח ס”ק מה.
ויש כמה צירופי קולא – שאינו מדברים המתמרחים, שהוא בגוף האדם, שכוונתו להבליעו. וראה גם שו״ת יבי״א ג, כז, ב. מנחת דניאל גודיס מח. קונטרס שמירת שבת הלכה סדורה בוארון ע׳ קיט. וראה בארוכה נועם שבת ממחק וממרח.
ראה שו״ע אדה״ז שכז, א. שכח, כח.
#2517 (4)
בסעיף כח הלשון של רבנו הוא “שדרכן לסוך אף שלא לרפואה”, אבל בסעיף מג לשונו הוא “שדרך הבריאים לאכלן לפעמים, גם שלא לרפואה, מותר גם לרפואה”. (אף שי”ל שיש לחלק בסעיף מג במאכלים, ששם סגי בלפעמים).
אם כסעיף מג לכ’ בlotion, בפרט לנשים יש הרבה שמשתמשים גם שלא לרפואה (פוק חזי, ובפרט הadvertisements כולם הוי לא לרפאות אלא להיות ידים שהם smooth בתכלית). האם לדעתך צ”ל דבר המצוי? לכ’ צריכים גם לחלק בין lotion שבא כprescription שזה בודאי אינו מצוי אף לפעמים להשתמש.
אכן יש לחלק בין מאכל בריאים לסיכה, שבמיני מאכלים סגי שלפעמים אוכלים אותו הבריאים משא״כ בסיכה. וראה בחי׳ מהר״ם קזיס שבת קט, ב ד״ה חוץ לענין מי דקלים, שבזה אינו מועיל מה שלפעמים בריאים אוכלים אותו, כיון שידוע שהוא לרפואה. וגם בשו״ע אדה״ז שכח, מג – שניכר קצת שמתכוון לרפואה, (ראה מחה״ש מב. והיינו שחז״ל לא גזרו על אכילה), כלומר, שאין הוכחה גמורה שהיא לרפואה. אבל בסיכה נקטינן בפשטות שהיא לרפואה אא״כ הדרך באו״א. וראי׳ לדבר, שבמאכל בריאים אפי׳ שכמה בריאים נמנעים לאוכלו מחמת היוקר מותר – ראה חמד משה יד בסופו. ולאידך בשמן ורד רסור לסוך מפני שדמיו יקרים.
מש״כ שנשים רגילים לסוך – אכן להם מותר מטעם זה. אבל אין היתר לאנשים מחמת זה, שנשים עם בפני עצמן – ראה שבת סב, א. ושו״מ שכ״כ בשבת בשבתו שכז, א. וראה שו״ת מטה לוי ב, כא להתיר בתינוקות שדרך לסוך אותן שלא לרפואה. אבל לא התירו מחמת זה לגדולים. ועיקר הענין, שכל שניכר שהוא לרפואה אא״פ להתיר.