עניית דבר שבקדושה של מנין אחר

 

שאלה:

אם אני מתפלל ב770 לדוגמא, או בית כנסת אחר שיש שם כמה מנינים, מתי אני חייב לענות לקדיש קדושה וכו’ של שאר המנינים?

א. האם זה משנה אם כבר התפללתי או לא.

ב. האם זה משנה אם יש מחיצות ביני ובין המנין או לא.

ג. האם זה משנה מה אני עושה בשעת מעשה (מתפלל במנין אחר, לומד תורה כו’).

 

תשובה:

ראה כאן:

Article: I’m in middle of learning; should I stop to answer Kaddish?

 

מקורות:

להלן מהרשום אצלי רישומי דברים בנדו״ז. ולא באו הדברים עדיין בצורה מסודרת.

תחילה וראש עלינו לברר ולדון בגדר עניית אמן ודבשב״ק בכלל, ובשעת התפלה (במקום שמוצא להפסיק) בפרט, אי חובה היא או רשות. והנה, בב״י או״ח סרט״ו הכריע למסקנא שחובה לענות אמן. וכ״פ בשו״ע שלו (ודאדה״ז) שם ס״ב. ומצינו שכ״כ כו״כ ראשונים (ראה מחז״ו סס״ב. מאירי ברכות נג, ב. הל׳ ברכות להריטב״א פ״ו ה״ב. ועוד). וראה גם ד״ח עהרא״ש ברכות פ״ח סקל״ב.

וגם בדעת הטור – ראה בב״ח שם דקאי רק על ברכת גוי. (וראה אפיקי מגינים סק״ג. ועיי״ע ישועו״י סק״א). ובט״ז סק״ב, דמיירי באופן שלא שמע כל הברכה (ועיי״ע במאמ״ר סק״א), או״י כשלא שמע ויודע איזה ברכה מברך (ראה משנ״ב שם בבה״ל ד״ה שלא). וראה שו״ת האלף לך שלמה סצ״ה – באו״א. ובכל אופן, לדידן, ולהלכה, גם בכהנ״ל חייב לענות. וראה גם שו״ע אדה״ז סקכ״ד סי״א.

ויתירה מזו, שבאמת ילפינן לה מקרא – ראה ספרי האזינו לב, ג עה״פ כי שם ה׳ אקרא.

ועפ״ז, בברכות דאורייתא ה״ז חיוב דאורייתא – ראה קרי״ס להמבי״ט תפלה פי״ד. וכ״כ ברמב״ן בסהמ״צ (עשין טו), והובא בפמ״ג כאן במ״ז סק״ב, ובא״א סק״ו.

ועדיין יתכן לומר שבקדיש וכדו׳ שאינו בגדר ברכה אין חיוב כ״כ – ראה תורת חיים סופר סס״ו סק״ח (אבל עיי״ש בסו״ד דאדרבה, בקדיש וקדושה מחוייב להפסיק לענות שלא יהא נראה ככופר. ועיי״ש סקי״א. וראה שו״ת בית שערים סי״ט). ולכאו׳ כ״מ קצת בכלבו סצ״ט (לענין אמן על המברך את ישראל), עייש״ה. אבל בריטב״א לברכות הנ״ל השוום אהדדי. ושו״מ שהדבר מפורש במצות זמניות לר״י הישראלי הל׳ ק״ש. ושם, שכ״ה גם כשקורא ק״ש. וראה גם ריטב״א ר״ה כז, ב.

[ולא זו בלבד, אלא שכל המברך את ישראל חייב לענות אמן (מג״א סרט״ו סק״ג בשם המדרש. אדה״ז סקפ״ט ס״ו). וראה חכמ״ש שם. ובהעמק שאלה סנ״ב סק״ב, דלאו חובה ממש קאמר. ול׳ אדה״ז שם: מצוה. וכש״כ וק״ו בעניית אמן על ברכות].

וגם כשאינו עמהם במקום א׳, כמפורש בריטב״א שם. ואף של׳ השו״ע או״ח (ודאדה״ז) סנ״ה ס״כ (סכ״ב) ״יכול לענות״ – פשוט דלאו דוקא הוא, ואתא לאפוקי ממ״ד (פסחים פה, ב) שבכגון דא א״י לענות. ומצינו כדוגמתו כמ״פ בל׳ השו״ע (ראה שם סק״ד ס״ח. רמ״א סס״ו ס״ג). וכ״כ בערוה״ש שם סי״ז שצ׳ לענות. וראה גם משנ״ב סקכ״ח סכ״ד בבה״ל ד״ה אפילו. וכ״ז פשוט וברור, ולית דין צ׳ בושש.

וה״ה בעוסק בתפלה במקום שאפשר להפסיק, וכדמוכח בכ״ד. ול״ש בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה, מכמה טעמי (ראה בארוכה שו״ת יבי״א ח״ה סי״ג סק״ו ואילך). וראה שו״ת קנה בושם בדיוקי ל׳ הראשונים. וראה שיחת ט״ז אד״ר תשי״א.

ולהעיר שבשות הרמבם פאר הדור לגבי דברים שאסור להפסיק בברכות קש כאמן דברכות וכו׳ נקט טעם דעוסק במצוה.

ובפרטיות – כיון שמפסיק לשאול בכבוד אביו או רבו, שהכל שבחו של מקום וכמצוה אחת, דמצוה דרבים שאני וצריך להפסיק, שיכול לקיים שתיהן כיון שיסיים אח״כ וגם למ״ד שגם באפשר לקיים שתיהן פטור כאן שאני שאין בזה טירחא, שנראה ככופר. ויש להוסיף שבאינו נחפז לדבר מצוה ואינו מבלבל דעתו אינו פטור מהמצוה.

נשמת כל חי או״ח ס״ג ואילך. תו״ח סס״ו.

אבל כמה מהאחרונים כתבו לחלק בעומד במק״א ובאמצע תפלות – שבהל ח״ט סמ״ג. הליכות שלמה פו סיב. ועוד. צי״א חי״א סג משמרת חיים סח.

וה״ה באמצע לימוד שמבטלים ת״ת לכל המצות – פת״ש אוח קכד סק״ה. שלמת חיים קצט. ואם מתבטל מעיונו – עיי״ש תקיג.

ולהעיר מכת״י הסמ״ע בס׳ זכרון להרב זולטי ע׳ שא.

להורות נתן חי״א ס״ד. רמע מפאנו סק״ב סח. ויחזור לימודו. א״א מבוטשאטש.

וכ״מ מהסיפור שבהקדמת הלבוש.

תת דרבים עמ בפת״ש. שמ״ב ס״כ.

נתקשו בכ״מ עוסק המצוה – יד אליהו ס״ט.יביא חה סיג סקו. וראה שיחת תשיא. אג״ק מוהריי״צ נע חי״ג ע׳ רפט. ושם שיתכן שנכתב בהסוואה. וסרה הראי׳. ויתכן הכוונה להשתדל שלא לבוא לידי כך. רשימות גרינגלאס

אפי׳ עוסק במעשה מרכבה כה״ח ס״ו סק״כ.

וראה גם אצלנו 11766.

רמע מפאנו סל שגם באמצע אמירת קרבנות מיפטר. בית שערים סי״ט בהערה. בכור שור ברכות יג, א חלוק שא״צ לענות בפסוד״ז. שלמת יוסף סי״א. ולכאו׳ למצוה עוברת מפסיק. וראה הישוב בשות תשוה״נ חב סעה. יתבטל מילידי ויחזור לתלמידו, רמע מפאנו לא מיירי בעוסק בתת. שלש בזה עוסק במצוה. אג״ק חט״ו ע׳ קפה. קובץ יגדי״ת ירושת״ו חו׳ טו ע׳ 110. לקט ציונים והערות לשו״ע אדה״ז ע׳ 223. לענות או לא

לדעת אדה״ז תת פד הד מפסיק למצוה קלה של דבריהם אפי׳ באמצע תת דרבים.

מנין קבוע או כו״כ מנינים

ניכר שלומד

יבי״א ח״א ס״ה סק״ז. ח״ה סיג סק״ה ואילך. וש״נ.

ניכר שאינו עונה

מחיצה

תת דרבים

כשמבטל תורתו וניכר שאין כוונתו

 

 

#24455