Can a woman get a manicure by a man manicurist?
No.
Sources:
והנה נוסף על כל הנ״ל, שלא התירו אלא לצורך גמור כבלרופא לצורך רפואה, אם להדעות שנגיעה של חיבה אסורה מדרבנן ובכה״ג לא גזרו, או שעכ״פ מכוער הוא (ואפי׳ בכהן שמניח ידו תחת ידי סוטה אמרו שהדבר מכוער אלא שהותר לפי שאין יצה״ר מצוי לשעה, ובכה״ג לא אמרו להרחיק מהכיעור – ראה אצלנו בכל הנ״ל בארוכה – הנה, בנדו״ז גרע טפי, דל״ש בעבידתי׳ טריד כשכל מטרתו ליופי. וכן מפורש באפי זוטרי כא, יב, שכשעסוק להסתכל ביפי׳ ל״ש לומר בעבידתי׳ טריד. ועד כאן לא שמענו אלא בנגיעה שאינה של חיבה, או בראי׳ כשאינו מתכוון ליהנות שלא גזרו שיהרהר מחמת דבעבידתי׳ טריד, ובסגנון אחר שכשטרוד במלאכתו אינו בגדר קריבה לעריות. אבל כאן עבידתי׳ הוא להרבות יפי׳ ונהנה מזה, וה״ז כאש בנעורת. וע״ד מש״כ כמה פוסקים לגבי קול אשה דל״ש בעבידתי׳ טריד – ראה שו״ת שלמת יוסף לד, ג. שם טו. ב. ועוד. וכש״כ בזה. (וגם לדברי היד אהרן אלפאנדרי אה״ע שם בהגב״י א ד״ה ונחזור בשם מורי הרב ז״ל, שמה״ט הותר לת״ח להוליך ע״ה עמו להסתכל באשה לצורך קידושין, דבעבידתי׳ טריד, ובאפי זוטרי הקשה עליו כנ״ל – שפיר יש לחלק בין הסתכלות גרידא, לתספורת שעוסק ממש להרבות יפי׳ וגם נוגע בה בשעת מעשה. וגם ביד אהרן הביא כך בשם מורו רק בדרך אפשר, וסיים עלה שהוא דוחק קצת. ובכלל, בגוף הראי׳ משם, באפי זוטרי כתב ליישב שבשעת ביעותותא ליכא הרהור, ואיכא ביעתותא דרבי׳ העומד עליו, וגם כתב להתיר משום דניחא לן שיעשה ע״ה איסור קל בכדי שלא יבוא הת״ח לאיסור חמור, יעו״ש. והנה, בפוסקים כתבו שראי׳ לצורך אינה בכלל הסתכלות, וה״ר מהנ״ל, וכאשר הביא ביד אהרן בריש דבריו. אלא שביד אהרן עדיין הוקשה לו מחשש שיבוא לידי הרהור. אבל התם מיירי בפנוי׳ טהורה שאינו איסור גמור. וראה שו״ת אג״מ או״ח א, כו ד״ה אך מה שיש. ועוד, שאינו מסתכל ביופי׳ אלא שלא יחליפוה, וסגי לי׳ בראי׳ כללית. וגם כיון שהוא ע״ה ורגיל בין הנשים לא יבוא לידי הרהור – ראה שו״ת שאילת יעקב א, קו. (והמלקטים טעו ונמשכו אחד אחרי השני כדרכם והביאו בשם שאילת יעב״ץ), והובא בשו״ת דברי ישראל וועלץ ב אה״ע יח. וכ״כ מד״ע בשו״ת משנ״ה יט, ח. אלא שבגוף הענין, להעיר שבכ״מ מצינו איפכא שבהסתכלות גרידא ללא מלאכה ל״ש בעבידתי׳ טריד – ראה תפא״י נגעים ב אות כד. ויש שכתבו בכלל לגבי איסור הסתכלות באשה (משא״כ בבגדי אשה) שאין להתיר מה״ט (גם לולא הסברא שאינו עוסק במלאכה, והיינו אפי׳ כשעוסק במלאכה), ורק בדבר הגורם להרהור התירו, משא״כ בהרהור גופא – ראה צפע״נ אסו״ב יא, יח. שם כא, כ. וכן בספרו שו״ת שלמת יוסף ג. ו. יד. קנין תורה בהלכה א, כ. ו, קה. אבל בשאר האחרונים לא מצינו לחלק כך).
ונראה עוד, דנדו״ד הוי בגדר נגיעה של חיבה, כעיון ברישי׳. וה״ז בכלל מה שאין משתמשים באשה (ראה במהרש״א שבועות ג, א לענין גילוח), וכרחיצת ידיו ורגליו שהוא דרך חיבה.
וכבר אמרו שכל שעסקיו עם האנשים כגון הספרים סורו רע – קדושין פב, א. ובכגון דא יש מקום לאסור גם כשטרוד במלאכתו. וגם הרי יש זמנים שאינם טרודים, לפני ולאחרי המלאכה – ראה החפץ חיים פלאגי לח, לז לגבי נושא ונותן ועסקו עם הנשים. וכשאומנותו בכך בקביעות גרע טפי – שו״ת משנ״ה ז, רלב.
ולהעיר גם משו״ת שלמת יוסף ג שבאשה נאה ל״ש בעבידתי׳ טריד.
וכ״פ לאסור בשו״ת נצח ישראל א, סו. רבבות אפרים ח, תקצו. ובשם הגרשז״א והגריש״א ובעל שבה״ל ועוד בס׳ בנות ישראל בסוה״ס. וכ״כ בשם בעל חזו״ע בליקוט יוסף אוצר דינים לאשה ז, כה. ובלבושה של תורה עח, ה כתב ג״כ לאסור איסר. (אבל טעמו רק מחמת שאינו דבר המוכרח. ולא ס״ל לסברא הנ״ל דל״ש לומר דטריד כשעוסק ביופי. וה״ר לדעתו, ממה שמותר ליתן לכובס בגדי צבע של נשים – ע״ז כ, ב. ולא דמי כי עוכלא לדנא, שהרי כאן עסוק בענין היופי גופא, וכבאפי זוטרי הנ״ל).
ותמיהה נשגבה מש״כ בהליכות בת ישראל ז, י בשם ח״א שאין בו איסור מעיקר הדין, ורק ממדת חסידות. ושו״ר שתמהו בזה באום אני חומה גרוס ב בחידותם משתעשעות קלה בסופו, וכן בשו״ת שאילת שלמה ב, שמט שתמה בזה. ושם ע׳ 178 חזר בו בעל הליכות בת ישראל במקצת והביא בשם הגריש״א לאיסור.
#24439
