Is beer is considered מי פירות for פת הבא בכיסנין, even though it is mostly water?

 

Beer itself is not considered water, although there is room to be stringent for those who wish too.

 

Sources:

ראה קצוה”ש סי’ מ”ח בדה”ש ס”ק י’. כף החיים סי’ קסח ס”ק ז”ן. וכ”ה בשו״ת תפארת יוסף יד. ולהעיר ממ”ש אדה”ז סימן ק”ס סט”ו. ערוה״ש קנח, ו.

ולהעיר מדין יין צמוקים (ראה בכה״ח שם שדימה לנדו״ד) – אדה״ז ערב, ז (והשמועה בשם אדה״ז –  בשו״ת הצ״צ או״ח כח. שם פב. בדה״ש פ, ג). וראה שו״ת צ״צ יו״ד קסז, ב. וכן בשו״ע אדה״ז תסב, יא – אפי׳ לענין חמץ. ואף שכתב אדה״ז שם יג, לחלק בין ענבים לשאר מי פירות, ולגבי חמץ מחמירים במי פירות המעורבים עם מים – התם הוא מחמת חומרא דחימוץ, ואין הנדון דומה. וכש״כ בשכר שנעשה פנים חדשות ממש. וראה פר״ח שם ד. וכמ״ש בשו״ת תפארת יוסף או״ח יד לגבי מי צמוקים, דלכו״ע דינם כמ״פ לענין ברכה. וכ״ה שם להדיא לענין שכר שעורים ״שנשתנה לגמרי ע״י הבישול בשעורים״. ואין לחלק בין מי צימוקים לשכר. וראה גם בשו״ת הרי בשמים תנינא כה, להמנהג לאפות בשכר – שהוא ע״פ המג״א תסב, ו. והרי כ״פ גם אדה״ז שם יא.

(אמנם, בציונים עה״ג בשו״ע אדה״ז שם יג, נסמן לרמ״א קס, יב. ושם שאין ליטול ידים בשכר או במי דבש המבושלים שעיקרם מים. וצ״ב, שהרי לרמ״א שם אפי׳ במי פירות ממש אפשר ליטול בשעהד״ח. ובכל אופן, אכתי י״ל כנ״ל).

ומה גם שבפהב״כ מעיקר הדין יש להקל בספיקא דדינא, וכל שאין ברור לנו שיש בו חשיבות לחם גמור אין להוציאו מחזקתו, כמ״ש אדה״ז קסח, יב.

ולדינא מברך בשכר שהנ״ב. וגם לתי׳ בתרא בתוס׳ ב״ב צו, ב ד״ה ואחד שעורים, דמיא עיקר – היינו לגבי ברכת שהנ״ב, ולענין נדו״ד, גם בברכתו שהכל נחשב כמי פירות. ולסברת אדה״ז בכ״מ טעם ברכת שהנ״ב בשכר מחמת שהוא בדרך שתי׳. וגם בתוס׳ בתי׳ קמא – כתבו באו״א.

וגם למחמירים במי פירות כשנתבשלו הפירות במים, שדינם כמים – וראה כאן:

Can I use almond milk instead of fruit juice to make bread Mezonos?

 

הכא שנשתנה לגמרי ופנים חדשות באו לכאן שאני. וראה גם בכה״ח שם דעפיל טראנק אין דינו כמ״פ, אף שבשכר שעורים כתב כנ״ל דדינו כמ״פ. וכ״ה להדיא בס׳ החיים למהרש״ק קסח שכתב לחלק בין מי דבש למי בישול בשר, דתוסס שאני. (אלא, שהוסיף שלענין חימוץ שאני שכל שקיבל טעם הפרי והדבש אין בו כח להחמיץ. אמנם, מסקנתו גם לענין פהב״כ להקל במי צימוקים ולא במי בישול בשר. ומשמע שם להקל גם במי דבש). אמנם, בשו״ת משנה שכיר א, סב, יצא לחלוק על התפארת יוסף שגם בשכר שעורים דינו כמים. אבל אין ראיותיו מכריעות כנ״ל. ומה שהביא מכ״מ שמי שלש גרעיני תבואה שנתבשלו במים – לא דמי כלל לשכר, וכפשוט. ומה שהביא בשם הרב מבי לגורייא – הנה בישועות חכמה מח, א, ד, וכן בליקוטי מהרי״ט ב, יא משמו: ואמר לי דאינו מתיר אפי ע״י לישה בשכר. ומכאן שסתמא דמילתא להתיר בשכר. אלא שהנ״ל החמיר ואפי׳ בזה לא התיר. ומה שהביא מדין דבר שטיבולו במשקה – אין הנידון דומה. חדא, שלכמה דעות הוא לאו דוקא בז׳ משקין. וראה יקהיל שלמה (מימי דלמה) קמחי קנח, ד, שרק מפ״ז כתב להחמיר בשכר. ויש שדיברו רק בשכר הנעשה מיין. ובכ״מ אינו ברור, אי קאי בשכר שעורים. שכר יין, שכר תמרים וכו׳ (וראה בשו״ת סבא קדישא ביו״ד ח בארוכה). וגם למחמירים אפי׳ בשכר ממים – לאו בחדא מחתא מחתינהו, שאין הכרח לדמות הנידונים (וראה באר יעקב קרויזר קנח, ח שכתב להשוות ביניהם. וסיים במ״ע). שדין דבר שטבולו במשקה הוא אם יש בתוכו במציאות מים. ודין פהב״כ הוא אם דינו כמים (ראה גם בכה״ח קנח, לז שנקט לגבי נט״י שדינו כמים, משא״כ בנדו״ד). ובפמ״ג קנח בא״א ה כתב לגבי יי״ש שנשתנה טעמו לגמרי ואין דינו כמים. ובפרט שבפהב״כ תליא בטעמא. וראה גם הרי בשמים שם מש״כ לחלק בין דין פהב״כ לפסול שאובים. (ומ״מ לא מלאו לבו להקל במי בישול אורז. והוא כנ״ל דשכר עדיף טפי משאר מי בישול. וראה גם ברכת הבית ט, מז ובשע״ב נד, שבמי שלקות דינם כפת, ובמי צימוקים ומי דבש לאחר שהתחיל להיות תוסס – ספק והא מחמת הפלוגתא בדיני חמץ כנ״ל). וכ״כ במשפטי צדק סוסי׳ ה לענין שכר. וכ״כ בפמ״ג עצמו תעג במ״ז ו. ולא הובא בפוסקים. וצריך לחלק בין הדבקים, שהרי חומץ דינו כיין אף שנשתנה טעמו. וצ״ל שרק בשינוי טעם גמור. וראה בתורת חיים סופר קנח, ז שהקשה מדין החומץ אמש״כ בפמ״ג לענין יי״ש. וי״ל כנ״ל.

וראה גם בקובץ בית אהרן וישראל גליון פ ע׳ מח ואילך, שהאריך לבאר ג׳ מדרגות במ״פ – יין צימוקים, שכר ומי דבש או יי״ש, ומי בישול פירות.

 

 

#21772