Can I walk down the street with my sister?
Question:
I am a bochur in 770 and I have a sister in Crown Heights for the year, and we would like to meet up sometimes on the street or go for a walk to talk. (It’s hard to find a private place where we can both be). Is there a problem of tznius? If so is there a way we can avoid the problem?
Answer:
Although there is no direct halachic problem, halachic sources indicate that a Talmid Chacham should only do so in a place where people know that it is his sister. Accordingly, it’s best you find a secluded area or you should ask someone if they could allow you to use their home for this purpose.
You may wish to discuss it also with your Mashpia.
Sources:
בברכות מג, ב: ואל יספר עם אשה בשוק אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו תניא נמי הכי אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. וכ״ה בבמדב״ר נשא ב, י. שם כב. והובא להלכה ברמב״ם דעות ה, ז. וברא״ש ברכות ו, מ ועוד ראשונים. אבל לא הובא בטושו״ע.
[ול׳ סיפור היינו באריכות ולא דיבור קצר, כדמוכח בכמה דוכתי. וכן מוכח מסמיכת חכמים דלקמן, שפי׳ שהוא בכלל אל תרבה שיחה. וראה שיעורי הגריש״א ברכות שם בהערה. שו״ת עולת יצחק רצאבי א, קנא, ג. שו״ת אז״נ ג, סה. לבושה של תורה פ, ה. גם אני אודך הרב דדון כט. ול׳ המדרש במדב״ר ב, י ש״מסיח״ יל״פ דמיירי בבשיחה שהוא יותר מדיבור, או באשה אחרת. וראה כעי״ז כאן:
ועוד נמצא באדר״נ ב, ב, לגי׳ הגר״א: לא ילך אדם עם האשה בשוק ואפילו עם אשתו וכו׳ מפני טענת הבריות. אבל בכל שאר הנוסחאות ל״ג הכי. וכן גם בכסא רחמים ועיני כל חי ואבות הראש לאדר״נ שם. ונראה דס״ל לעיקר, שסיפור חמיר מהליכה. וראה שו״ת שלמת חיים אה״ע פא. אבל בשו״ת מהר״י שטייף נו, ד, נראה קצת שהבין דהיינו הך. (וכ״נ שתפס בשבעה כוכבי לכת לרמב״ם שם). אלא שגם הוא כתב שהוא הקפדת חסידים ואנשי מעשה ממשמעות הגמ׳, ולא דדינא הכי. (וראה ע״ד זהירות הנ״ל הישר והטוב ליסקא ב, כד, ג, בשוה״ג. דרכי הישר והטוב כב, א. הגש״פ אך פרי תבואה ע׳ יח. דרושי מהרא״ץ בריסק עה״ת ב אמור ע׳ מד. שם ע׳ רפ. שאול בחיר ה׳ ע׳ כ. בפקודיך אשיחה טויבעפעלד ג ע׳ רכא. ועוד). ובכ״מ מוכח שבגוף הטיול ליכא איסורא כלל. וראה מזה בשו״ת אז״נ שם. שם ב, ע ואילך. ואין דבריו מוכרחים. ומפורש הוא במורה באצבע ט, שח, שאין להחמיר שלא לטייל עם קרובותיו. (אבל ראה שלחן העזר ד, א, ה – פב, א בשם הרה״צ מבעלזא שידי זרים שלטו בד׳ החיד״א שם. וראה מה שהעיר בזה בעמודי הוראה למורה באצבע שם. ועוד ילה״ע, שבלקט אמרי יושר בעלזא א ע׳ לב, וכ״ה ביסוד יוסף עם טהרת יו״ט א ע׳ קנו, שם ב ע׳ רנג, מוכח שגם הוא ס״ל שהוא רק מדרך הפרישות, בבחי׳ קדש עצמך במותר לך). וכן מפורש בדברי יחזקאל משינאווא פ׳ תבוא, שלא רק שאינו בגדר איסור, אלא גם בזה עיקר דבריו הם רק שלא לעשות כן בזמן רעוא דרעוין. וכן בקב הישר נב, מוכח נמי שלטייל בשווקים וברחובות עם אשתו, לא רק שאינו אסור מן הדין כ״א שהיא מדת חסידות יתירה. וכן מוכח במל״ח י, סב, שבגוף הטיול לית לן בה אלא כשמדובקים בזרועותיהם. ועכ״פ, ודאי אינו בגדר איסור. ודוחק גדול לומר דאתא לבטולי הא מקמי הא, והזהיר רק על החמור. וכן העלה בשו״ת ראש אליהו כ״ץ ב, אה״ע ד. ובכל אופן, כיון שאינו איסור ממש, ובזמננו בלא״ה יש מקילים כדלקמן, יש להקל כשאינו דרך סיפור ושיחה, כדלקמן.
ולכאו׳ יש להכריח כן גם ממה שאר״י בב״ב צא, ב דהוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוון חטאן. והרי גוף הטיול בשוק אפי׳ עם קרובותיו הוא בגדר חטא מצ״ע (ראה מה שהעיר כעי״ז בשמ״ב לאאזמו״ר שם), ונז׳ כבר בברייתא באדר״נ שקדם לר״י (וכן להאומרים שנכלל במשמעות ברייתא שבברכות), לפני זמנו של ר״י. ומינה, שבגוף הטיול לית לן מידי. אלא, שלפי׳ רשב״ם שמטיילין היינו משחקים, בודאי גרע טפי מסיפור. וכש״כ עם אחרים. ועכצ״ל וליישב באו״א, שאינו איסור כ״א גנאי כדלקמן, או שהוא רק לת״ח וכדלקמן. אמנם, גדולה מזו ראינו, שבמס׳ כלה רבתי ב, ט איתא בזה״ל: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטליתא כבר שית עשרה כבר שב עשרה ערמין בשוקא, ולא חיישינן לחטאה. והיינו שהיו ערומים (כנראה מחמת הרעב, ראה בב״ב שם לפנ״ז, דהוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר לקנות בו לחם. ובכ״מ שמחמת הרעב לא הי׳ להם בגד ללבוש – ראה כתובות סו, ב. שמו״ר ל, כד. ולהעיר מישעי׳ מז, ב). ובהכרח שאא״פ לדייק מכאן להתיר זה מן הדין, ועכצ״ל, שהי׳ מחמת ההכרח, ולא הי׳ להם גם מקום ללון, או דס״ל כרב פדת שלא אסרה תורה אלא קורבה של ג״ע (שבת יג, א), ולא חשו לעשות גזירה לגזירה. ולהעיר שי״ל דרב פדת לשיטתו קאי, שהתיר ג״כ ביבמות קיג, ב להרגיל טלי וטיילא ליטייל. וכבר עמד בזה בשמ״ב לאאזמו״ר יבמות שם, ועיי״ש מה שתי׳. ואין לומר דבלא״ה ל״ק דהתם מיירי בקטן, שהרי מרגילם לכך וספי להו בידים. אבל להעיר בפירש״י שבת קכא, א ד״ה שמעת, ובטור או״ח שמג ועוד ראשונים גרסו ר״י. (ולפ״ז, י״ל דר״י לשיטתו דלא הוו חטאן, ולכן לא חשש. וראה גם שמ״ב ב״ב שם. ועצ״ע שהרי בזמנו נשתנה כבר המצב. ולהעיר שבטור נ׳ דגרס רק טלי ולא טיילא. וראה חי׳ חת״ס יבמות שם במה שנזקק לטלי וטיילא. ועד״ז בשו״ת שלמת חיים אה״ע סט. ועוד). וי״ל עוד דס״ל שכל שהוא לש״ש מותר. ועכ״פ לא תידוק מינה מידי.
והנה, אף שבגמ׳ וברמב״ם נז׳ רק לגבי ת״ח, באדר״נ משמע שהובא לכל אדם כחלק מדיני הרחקות בעריות. ובכסא רחמים לאדר״נ דפליגא על הגמ׳ שהוא רק לת״ח. אמנם, בכל הפוסקים נז׳ רק לגבי ת״ח. ובאבות הראש לאדר״נ שם שגם באדר״נ לא נקט ל׳ ״אדם״ לענין זה (משא״כ בבא קמייתא ובתרייתא שם), כיון דקאי רק בת״ח. ולהעיר מפי׳ רבינו יהונתן ב״ק ל, א, דמאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות קאי על אדר״נ. וראה עיון יעקב ברכות שם שדוקא בת״ח יש משום גנאי וחשדא. ובחדש האביב שם שבשאר העם ליכא קפידא, שידונו לכף זכות, אבל בת״ח חיישינן למיעוטא דחשדי לצד חובה. וראה שו״ת שלמת חיים פ, בטעם שמקילין בזה, לפי שאין מחזיקים עצמם לת״ח. וכש״כ לפמש״כ בככר לאדן להחיד״א דא״ז ו, שבברכות שם מיירי רק בת״ח שהוחזק לקדוש ופקיע שמי׳ וכו׳. וראה גם שו״ת דברי יציב אה״ע לט, ב.
ובזה גופא – מפורש בכ״מ שהוא רק גנאי – ראה כסא רחמים שם שגנאי אינו איסור. וכ״מ בעץ יוסף ברכות שם. וראה תורה תמימה אחרי יח, ו. אבל להעיר מבמדב״ר נשא ב, י ״מתיר את העבירות״. ואולי שאני התם דמיירי באשה אחרת. ועוד שי״ל שהכוונה לעבירה ממדת חסידות. ובחפץ ה׳ ברכות ה׳ נקט בעניננו לישנא דאיסורא. וגם בזה י״ל בדבריו דס״ל שהוא רק ממדת חסידות, וכבכ״מ שמצינו כן בל׳ אסור.
והוא דלא כסמיכת חכמים ברכות שם, שאסור לכל אדם, ולת״ח הוא רק משום גנאי. ומדייק שברישא אמרו ד״גנאי לו לת״ח״, ואח״כ נקטו לישנא ד״אל״, דמשמע איסורא. ומפרש שהוא איסור גמור משום אל תרבה שיחה, ואף באשתו אסור בשוק, (אלא שבכ״מ שג״ז רק ממדת חסידות, ככל מילי דאבות. וראה שו״ת פני מבין יו״ד שכט. וראה עוד הנסמן אצלנו בלינק הנזכר). אלא שבת״ח אין לחוש דתורה מגינא ומצלא וגם לא יחשדוהו. אבל בעיון יעקב הביא פי׳ כעי״ז ודחאו. [ובשו״ת משנ״ה ז, רלה, ג הפריז על המדה בדבר. וגם הוא נקט בזה ל׳ איסור].
ולאידך, בשו״ת אז״נ א, יג שכאו״א יש לו לעשות עצמו כת״ח. וראה שם ג, סה. אבל בעיון יעקב שהרוצה להחמיר יעשה עצמו כת״ח. ושו״מ בשו״ת נשמת חיים ברלין קלה: ולדבר עם אשה בשוק לא נאסר אלא לת״ח ולא למי שאינו מוחזק בת״ח, וכשם שת״ח המדבר עם אשה בשוק גורם בזה חלול השם כן מי שאינו מוחזק לת״ח הנזהר בזה שלא לדבר עם אשתו לעיני הבריות הוא מיחזי כיוהרא, ויש בזה גם כן חלול השם, וכבר אמרו חז”ל יומא פ”ו א’ ואהבת את ה’ אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ולעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות כתובות י”ז א’, ובפרט שהכל יודעים את כבודו שרחוק הוא משום שמץ הרהור שאינו הגון ח”ו וכל מעשיו לשם שמים, ועליו להזהר שלא לגרום לעג השאננים על ירא ה’ וחרד על דברו, וכל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים. עכ״ל. ויש להוסיף על דבריו שכיון שעיקר הענין משום טענת הבריות, הרי במקום שטענת הבריות היא להיפך, צ״ל ערום ביראה ולשקול מעשיו לפי העת והמקום (ראה מס״י כ. ובכ״מ). ומש״כ בעיון יעקב שיכול להחמיר לעשות עצמו כת״ח – בפשטות מיירי בדליכא משום יוהרא וחילול השם.
וסמוכין לדבר, ממש״כ בפרשת מרדכי ברכות שם להתיר באמו משום כבודה. (וראה משרת משה עטייה ברכות שם שלא שזפתו עינו לד׳ הפרשת מרדכי). וכ״כ בבניהו ברכות שם דמשום כבודה אין לחוש לטעמא דחשדא דקליש. (וסותר קצת לסברתו בספרו בן יהוידע שם דאמו שאני מטעם אחר כדלקמן). והה״נ לפ״ז שבמקום שיוצא חה״ש אין לחוש לזה. אבל בבניהו שם שבאחותו אף בגדולה הימנו וחייב בכבודה, ואף במקפדת מפני הכבוד, ימנע ולא ידבר עמה. וצ״ע החילוק בין אמו לאחותו. ואולי דס״ל שכבוד אחותו אינו חיוב גמור ורק משום דרך ארץ – ראה שו״ת שבו״י עו.
וראה בן יהוידע ברכות שם, שעמד ג״כ על הדיוק שפתחו בל׳ גנאי ודוב נקטו לישנא ד״אל יספר״, וכתב שיש בהם איסורא לתלמיד חכם אם יעשם בתמידות, אבל באקראי בעלמא לית בה איסורא, דלא אתי לידי חשדא או לבזיון באקראי, אבל גנאי איכא גם באקראי.
וראה ביוסף אומץ האן, מנהגי פרנקפורט, ע׳ 344, שבעיירות קטנות, שהכל מכירין אותו, יש להקל טפי. וראה גם שלמת חיים שם בדא״פ עד״ז. ובבניהו שם לגבי אמו שגדל עמה מקטנותו. ושם שמ״מ באחותו כה״ג אסור. וראה אורח נאמן או״ח קנו, כא. אבל כתב שם, שאפ״ל דחיישינן לעוברים ושבים שאין מכירים. ואכן כ״כ בחפץ ה׳ ברכות שם. ואולי גם לדעתו כשרובם מכירים אותם מהני. ונראה פשוט שהאיסור רק בשוק, שהוא מקום קיבוץ רבים, ובהא איכא למיחש דדילמא לא ידעי, דאיכא דידע ואיכא דלא ידע.
ובשם הגריש״א שמענו, ונמצא גם בשמו באמרי מאיר טז (ע׳ רה), שבימינו אין לחוש, דממנ״פ אם אין מכירים אותו, הרי גם לא יודעים שהוא ת״ח. ואם מכירים אותו, בד״כ מכירים גם אשתו (משא״כ בזמנם שלא הכירו את אשתו). וכעי״ז בשיעורי הגריש״א ברכות שם, שלא אמרו רק בכה״ג שאין מכירים אותו רק לפי לבושיו שהוא ת״ח, ובימינו גם מי שאינו ת״ח לבוש כן. וראה וישמע משה ע׳ שסו.
(ועוד בשמו, בהערות הגריש״א ברכות שם, שרק לספר עמה בשוק בדרך אקראי יש מקום לחשד, אבל אם הולכים ביחד כדרך הרגיל בזוגות אין חשד. והוא מחודש. גם ודלא כבניהו ובן יהוידע שם. אבל לכאו׳ נ׳ שכוונתו שהאיסור רק כשנפגש עמה, ולא כשהתחילו הליכתם יחד. וראה גם לבושה של תורה פ, ח).
ועוי״ל בטעם המנהג להקל, גם אצל חסידים ואנשי מעשה, זולת הקדושים אשר בארץ (ולהעיר מהסיפור באלה תולדות פרץ ע׳ 62), משום סברת החיד״א דקאי רק בת״ח דפקיע שמי׳. ועוד בזה, כיון שהוא רק משום גנאי וחשדא, ובזמננו הגנאי וחשדא הוא לפעמים באופן ההפוך, ויש טענת הבריות כשאינו עושה כן. ויתירה מזו, שלפעמים חומרא דאתי לידי קולא הוא, והמ״י. וראה שיח שרפי קודש תולדות הרר״ב מפשיסחא ע׳ 38.
ועוד ועיקר, שהרי הוכחנו שד״ז לא נאמר אלא לגבי סיפור, ולא דיבור גרידא, וטיול בשוק לית לן בה, ואה״נ במדבר עמה בהרחבת פיו ולשונו תהלך בארץ ודאי יש לחוש לגנאי וכו׳.
וכ״כ בחכו ממתקים ב בשם הגרשז״א שבימינו מקילים. וכעי״ז בדעת ומחשבה דעות שם שבימינו שהנשים יוצאות לשוק אפשר דליכא חשדא כ״כ. וראה גם אז״נ ג שם. לבושה של תורה שם. מקור נאמן תשפג. ודלא כהליכות חיים להגרח״ק ב, שס.
וגם המתחסדים אשר בעם שבימינו לא נהגו להחמיר בדבר כשהולך לצרכיו, ולא החמירו רק בדרך טיול וחיבה. ולא חמירא מטיול בת״ב או באשתו נדה (אף שיש לחלק דהכא מחמת חשדא קאתינן עלה, ולאו כו״ע ידעי לאיזה צורך הולך).
וראה בכ״ז גן נעול לוי צניעות א, ח. ומכלל דבריו דברינו.
ועכ״ז בבחור ישיבה, ולבושו הדור לו כבן תורה, שאינו רגיל אצלנו שידבר עם אחותו בשוק, ויש לחוש לעינא בישא ולזות שפתים. והכל לפי האדם והמקום והזמן.
See here as well:
#17572
