אם המנין מתפלל לפני הנץ, האם עדיף להתפלל בציבור או לחכות עד נץ החמה
אם לא תתבטל תפלת הציבור עי״ז, עדיף להתפלל ביחיד בזמנה מלהתפלל בציבור לפני הנץ החמה.
ומכל מקום, נכון לבוא לתפלת הציבור ולשמוע קדיש קדושה וברכו וכו׳. ומה טוב, אם יוכל להתפלל כותיקין, ובתנאי שלא יפריע לכוונת התפלה.
מקורות:
נחלקו בכיו״ב בנוגע לתפלת ותיקין ביחיד או אחר הנה״ח בציבור איזה מהם עדיף. ולכמה דעות תפלה כותיקין עדיף. וכן מורים דברי צוואת הריב״ש טז. וכן מוכח מזה, שבאיחר לביהכנ”ס ועדיין לא קרא ק”ש וברכותיה והציבור כבר מתפללים לא יתפלל עמהם כיון שסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילה בציבור (שו״ע ודאדה״ז קיא, ג (ד)). ולאידך, להדעה שגם מצד מצות ק״ש, צריך לקוראה לכתחילה כותיקין קודם הנץ ואם אינו יכול לכוון הזמן ימתין בין ק”ש וברכותיה לתפילה, “ולא יסמוך גאולה לתפילה” ( תר״י ומלחמות, הובא בשו״ע אדה״ז נח, ד). ומבואר, שתפלה בזמנה עדיפה מסמיכת גאולה לתפילה. וא״כ כש״כ שתפילה בזמנה (שעדיפא מסמיכת גאולה לתפלה) עדיפא מתפלה בצבור. וכ״כ להוכיח באיפה שלמה פרוש א, כא. אמרי פי פרנקל ב, סי׳ קיא. קובץ מאורות ירושלים ג ע׳ קעד. (ובשאילות שמואל דלקמן לענין נדו״ד). אלא שיל״ד (נוסף שמצינו שהוכיחו בכ״מ איפכא) שהוא רק לדעה זו. וכ״כ במשנה הלכה על משנ״ב נח ד״ה ומצוה. חידושי בתרא ברכות א י אות מו. וראה שו״ת יבי״א א, ד, ט.
משא״כ בתפלה ביחיד שכשרה לכו״ע. וכ״כ למעשה בשו״ת שאילות שמואל יב, עיי״ש שהוכיח כן מד׳ תר״י ורמב״ן במלחמות. ובמתפלל כותיקין עדיף טפי, שבזה להרבה דעות בלא״ה עדיף מתפלה בציבור. וראה שו״ת פרי יצחק א, ב.
וראה הנסמן בשו״ת יבי״א ט, או״ח קח, מה. הלכה ברורה פט בבירור הלכה ג. אז״נ יא, כו. אג״מ או״ח ד, ו. אבני ישפה יד, א.
וכשתתבטל תפלת הציבור – פשוט שה״ז בגדר שעהד״ח. וראה הליכות שלמה ה, יג. ע״פ משנ״ב רלג, יד. (ויש שכתבו שגם ביטול תפלה בציבור, אף שהמנין יתקיים, הוא בגדר שעהד״ח – ראה אול״צ ב, ז, ד. וראה גם ישכיל עבדי ה, י. ויש שכתבו לצרף הסברא שגם לפני הנה״ח הוא לכתחילה – ראה גם פרי יצחק שם. אג״מ שם. וצ״ע שבכ״מ מוכח שהוא בדיעבד. ויש שכתבו להתפלל בציבור כשהתפלה ביחידות מפריע לכוונה – ראה שו״ת שרה״מ ב, סו. וראה תשוה״נ א, סז. אלא שאצל חסידים מצינו בד״כ לאידך גיסא שתפלה בכוונה גוברת על תפלה בציבור).
ומצינו שהקפידו להתפלל בזמנה – מנחה לפני שקיעה״ח – אף גם אם יתפלל עי״ז ביחידות – ראה לקו״ד א ע׳ 79.
#17228
#48245
