Can I make the Bracha when installing a Ma’ake/fence?

 

Question:

We are renovating our home and we move the stairs to a different place. Now there is an area upstairs which we need to put a fence on. The open area at some point is about 8 feet from the floor underneath it. Can I make the Bracha when installing the fence?

 

Answer:

On the side of the steps, no Bracha is needed. Above the steps, if it’s in the house, the walking area is wider than 4x 4 Amos, and the fall is ten tefachim, a Bracha is recited if you put up the fence, or a Jewish worker does so.

A Shehechiyanu isn’t recited. If you wish, however, you can purchase a new garment or fruit and when reciting Shechayanu over it have in mind the mitzvah of the fence too.

 

Sources:

נחלקו הפוסקים אם מדרגות חייבים במעקה – ראה ספרי דברים רכט: גגך פרט לכבש. והובא בהגה”מ הל’ רוצח יא, ב. יראים רלד. סמ״ג עט. רי״ו כא, ה. ומשמעות דבריהם שבכל כבש קאי, וגם בשל חולין פטור. ואולי מדרגות גרעי טפי מכבש, שכל מדרגה בפ״ע לא ניחא תשמישתא. ויל״ד.

אבל לא הובא ברמב״ם ובשו״ע. וע״ד מרפסת שבספרי פטר ממעקה, ואילו ברמב״ם ושו״ע השמיטו. וכתבו בכ״מ דס״ל שחייבת במעקה, כמשמעות גמ׳ דידן מו״ק יא, א – במשנה, דמיירי במצות מעקה, ראה מאירי שם. חי׳ ר״י מלוניל שם. נמוק״י שם. תלמיד ר״י מפאריש שם. אבל בריטב״א ותוס’ הרא״ש שם פי׳ באו״א. וי״ל דהה״נ בכבש, ומה״ט שאינו עשוי׳ לדירה ולתשמיש, ורק להילוך, כמו במרפסת.

גם מצינו בס׳ היראה לר״י רעז: אל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות. אבל י״ל שאינו מדינא, כדרכו בקודש, או שהוא משום לתא דלא תשים דמים ולא משום מצות מעקה. וכ״מ מלשונו שם. וראה יוסף אומץ האן תפא, הביאו בשיורי טהרה מערכת מ אות טז, שאין לברך למעקה של כבש דדרשינן לגגך ולא לכבש, ומ״מ יש ליזהר בה.

ועוד זאת, ראה חיי״א טו, כד שרק במקום שעולים ויורדים פטור, אבל בצדדים חייב דלא גרע מבור. וראה בכוונתו בשו״ת מחזה אליהו קכב, יח, דהיינו הרצפה במישור מעל המדרגות. ואם נפרש כדבריו, נמצא שכבר קדמו לכאו׳ ביוסף אומץ שם, שסביבות הארובה בהנקב שהכבש עולה בתוכה הוי מכשול גדול ומחוייב במעקה ובברכה. אולם בפי׳ תועפות ראם על יראים רלד, העיר עלה מפי׳ רבינו הלל לספרי שכתב: פרט לכבש המזבח שאין חייבין לעשות לו מעקה מכאן ומכאן. ומשמע, שגם בצדדים פטור. גם בשו״ת בצה״ח ד, קטו, א נראה שהבין דמיירי בגוף הכבש עצמו. אולם נראה בפשטות שאי״ז שייך לדברי החיי״א – ראה מחזה אליהו שם, דקאי בהרצפה שמעל המדרגות. ולכאו׳ מדוייק בלשונו ״כשהוא יוצא מפתח ביתו״ שבמקום היציאה חייב. ושם, שעפ״ז יש ליישב ד׳ רבינו יונה באו״א.  וראה שו״ת להורות נתן ז, קלה, ב שפי׳ באו״א. ועכ״פ נראה ברור, שברצפה ישרה שמעל המדרגות וגבוה י״ט ודאי חייב במעקה ובברכה, אם המקום רחב ד״א על ד״א. ואף אם אי״ז כוונת החיי״א, וגם של׳ החיי״א דלא גרע מבור, ובבור אינו מברך, כמ״ש החיי״א בעצמו שם, והובא בפת״ש תכז, א (וכ״כ בהעמק שאלה קמה, יז. ואף שי״ח – ראה שו״ת דבר אברהם א, לז. מנ״ח תקמו. ועוד – הכי נקטינן. ולו יהא מספק. וכ״מ קצת בלקו״ש ח״ב וח״ט ואג״ק דלקמן) – הכא ודאי מחוייב מצד מצות מעקה.

ומתוך פי׳ רבינו הלל נראה דדוקא בכבש שבמזבח פטור ולא בחולין. וכ״ה גם משמעות זית רענן לילקוט שמעוני כי תצא. (אבל י״ל נחית לפרש רק בביהמ״ק בכל חלקיו וקאי בכל כבש דעלמא). וראה גם מנ״ח תקמו. מהרם שיק מצוה תקמז. ואולי הטעם, דהו״ל כבתי כנסיות ומדרשות. (ואכן בצפע״נ תרומות א, ה (ד, ב), ובצפע״נ עה״ת תצא כב, ח, מבאר דכבש שאני מהיכל, שתחילתו בקודש ופטור. אבל הסברא לפטור כבש מחמת קדושתו אינו עולה יפה עם המשך ל׳ הספרי לגי׳ דידן. וראה לקו״ש כד ע׳ 137 הע׳ 2. וגם באחרונים נראה שלא פי׳ הכי, מדנתקשו דבלא״ה מיפטר בכבש מטעם הנ״ל. ובלקו״ש שם הקשה על פי׳ הצפע״נ גם מטעמים אחרים). גם י״ל משום הכל בכתב שאין להוסיף על מדתו. ובשד״ח כללים מערכת מ, קצה, דשאני כבש המזבח שהי׳ רחב ט״ז אמה ואין חשש נפילה. וכ״כ בספרי דבי רב לספרי שם. וגם פיזרו מלח שלא יחליקו. וראה תורה תמימה תצא כב, ח משום דכהנים זריזים הם. וי״מ באו״א לפי שאסור לפסוע פסיעה גסה – מהרם שיק מ׳ תקמז. ובמעשי למלך ביהב״ח א שלפי שהיו רצין קס״ד לחייבו במעקה. אבל במלבי״ם כי תצא כתב הטעם שנשמר בעת עלותו על הכבש. וכ״ה כבר ביוסף אומץ שם. וא״כ קאי גם בחולין. וי״ל גם שאינו מקום תשמיש רק מקום הילוך – כ״כ הנצי״ב בפי׳ עמק הנצי״ב לספרי שם – ג ע׳ רנח. וראה חזו״א חו״מ יח ליקוטים ה. עמק ברכה הל׳ מעקה.

ודבר חדש ראיתי באג״ק יב ע׳ קפח שבתוה״ד משמע שי״ל שהמדרגות עצמן הן במקום מעקה, עיי״ש שבעושה כבש לגג, קיים ל״ת דלא תשים דמים וביטל מ״ע. ויל״ע.

וראה שו״ת רב פעלים ב יו״ד לו (במדרגות לארון הקדש או על הבימה). נמוקי חו״מ כת״י תכז, הובא בדרכי חו״ש רמג (כנ״ל). בצה״ח ד, קטו, ג. שבה״ל ה, רכא, ו. שם ז, רכט, ד (ונראה דעתו שמברך). משנ״ה יב, תסו (שנוטה לברך עלה). אמרי יעקב חו״מ י, ג (ור״ל שאינו מברך).

גם להעיר שי״א שאין לברך כלל על עשיית מעקה. אבל כל שאר הראשונים לא כתבו כן, אף שבשו”ע השמיט הברכה. וראה לקו״ש ב ע׳ 385. ט ע׳ 138 הע׳ 28. אג״ק שם.

ומצו״ב מה שכתבנו לצורב העוסקי בחוקי חורב בנוגע להשמטת השו״ע: כבר העיר בזה הגרי״פ כדרכו בכ״מ – בשאילת שלום על השאילתות.

אלא שבאמת השמטות כיו״ב נמצאות כו״כ פעמים ברמב״ם ובשו״ע (ולהעיר שבשו״ת מהרש״ק כ׳ שנשמט ברמב״ם ג״כ!).

ומש״כ בשו״ת עמודי אש ס״ב – הביאו בשד״ח – להוכיח בדעת השו״ע – תמוה לומר שהמחבר שבק לכל דברי הראשונים כמלאכים ונקט כדעת המיעוט (הרוקח שסו. וכדעתו כתב המאירי מגילה. ובפרט שלא הוזכר בב״י דעת הרוקח כלל. ומד׳ רעק״א והפת״ש ועוד על אתר נראה ברור שנקטו בדעת המחבר כפשוטו.

אבל האמת יורה דרכו שהמחבר לא העתיק כ״א ל׳ הרמב״ם (בהל׳ רוצח) וכדרכו בכ״מ והרמב״ם סמך עמש״כ בהל׳ ברכות. (ומה גם שדיני ברכות לא שייכים לחו״מ). וק״ל.

ולמעשה מברכים עליו, כהכרעת רוה״פ. ולרוה״פ ל״א יד פועל כיד רבו בגוי. ואכ״מ.

ובנוגע לברכת שהחיינו – אף שכ״ד הרמב״ם ברכות יא, ט, וכ״ה בשאילתות קמה, ועוד כו״כ ראשונים אבל אנן קייל״ן שלא לברך מספק, וכציצית שהברכה רק מחמת המלבוש ולא מחמת המצוה (ומנהגנו שלא לברך גם בטלית, וכן בתפלין פשט המנהג שלא לברך – ראה לקו״ש יא ע׳ 289. וש״נ. שיחת ש״פ ויקרא תשמ״ב), וכמזוזה וכיסוי הדם ושאר מצוות מזמן לזמן – ראה בזה כנה״ג תנינא חו״מ תכז בהגב״י טו, חיי״א שם בנשמ״א, ובפת״ש שם. פמ״ג כב בא״א א. ועוד.

 

 

#15205