« go back

Can I ask a non-Jew to turn on my oven on Yom Tov?

 

Question:

According to the Alter Rebbe, starting a new fire on Yom Tov is a shvus. So is Amira Lanochri. Can I, therefore, ask a non-Jew to turn on my oven on Yom Tov. (Milchig oven does not have Sabbath mode and will automatically shut off after 12 hours etc).

I can tape the button that pops out when you open the door to alleviate the issues that poses.

 

Answer:

Indeed, lighting a fire on Yom Tov (but not on Shabbos, of course) and Amirah Lenachri are both considered Shvus.

The Halacha is that “Shvus DShvus” is only permissible if it is for the sake of a Mitzvah, to avoid sickness, to avert a big financial loss, or for another similarly urgent and pressing need. Additionally, this applies only to one who already finds himself in such a situation. One should not plan to rely on this principle in advance, but rather, should make any necessary arrangements to ensure this does not eventuate.

Generally speaking, an activity which is extremely needed for Simchas Yom Tov falls in the category of “sake of a Mitzvah”.

Not having an oven available on Yom Tov may pose a serious concern of lack of Simchas Yom Tov. This is especially true regarding the Fleishig oven, which one uses for the main Seudos of the day. In regards to the Milchig oven, it isn’t something sufficient to permit the work of a Goy. One option would be to double-wrap the Milchig food and use it in the Fleishig oven.

You might wanna look into the ability to override the automatic shut-off system. Some of them allow for that.

 

Sources:

שבות דשבות לצורך מצוה הותר. וכן בהדלקת אש, וכש״כ חשמל – ראה גם כאן:

Can I tell my non-Jewish aid to change the crockpot setting on Yom Tov?

אבל בתבשילים יתירים אי״ז בגדר צורך שבת כבשו״ע אדה״ז שכה, טז. וכבר נחלקו בההיתר דשבות דשבות לצורך שמחת יו״ט, שבריב״ש שפז נראה דלא ס״ל הכי. ובשו״ת מהרש״ג א, יט פי׳ דמיירי שיש לו מה יאכל בלא״ה, וכעין תבשילים יתירים הנ״ל. וכ״ה בא׳ מהאופנים בשו״ת מחזה אברהם א, קכב. וכן מצינו בשו״ע אדה״ז שם יב באיסור להעמיד חמאה שאיסורו מדרבנן, ועכ״ז לא התיר ע״י נכרי, וכבריב״ש קכא, הביאו המג״א שם יג.  ובמשנ״ב תקי בשעה״צ כד, שבחמאה אי״ב שמחת יו״ט כ״כ. וכן עולה מד׳ הא״ר שם. וראה שלחן עצי שטים ג, א.  (ובדעת הט״ז שם ז להתיר – ראה בפמ״ג במ״ז שם שצידד בתר איפכא, דיו״ט קיל וגם בשאר מאכלים הותר שבד״ש. וראה נשמ״א כלל פב דלא קייל״ן כריב״ש. וראה מהרש״ם ו, לג. ד, קמג).

ויתר על כן מצינו, דעת אמרי יושר א, יז, שר״ל להחמיר שביו״ט לא התירו שבד״ש משום שמחת יו״ט כלל, לפי שאין לזה שיעור במה יתענג. ורוצה להעמיס כן בדעת אדה״ז שהשמיט דברי המג״א תקטו, יט , להתיר שבד״ש לצורך יו״ט. ושם כתב דשאני הבאת שכר דרך כרמלית לצורך שבת שישראל בעצמו יכול לילך שם, עיי״ש. ולכאו׳ כ״מ בשו״ע אדה״ז תקיז, ז. אבל י״ל דמיירי שיש לו כבר והוא להרווחה. ועוד שהוא שבות דמקח וממכר שהוא מדברי קבלה וחמור טפי. וראה גם פמ״ג סוסי׳ שכב. אדה״ז רסא, ב. וצ״ע בתהל״ד שו, ה. ועיו״ל שהידראל עובר על הדבות, שהוא חייב לשלם. ועיקר סברתו של האמרי יושר  – מצינו כבר בתוספת יו״ט למהרש״ק רסי׳ תצה ששלא התירו במידי דאכילה שלהוט אחריו ושמא יאמר לו גם כשיש לו כבר שמחת יו״ט. אמנם, בשו״ע אדה״ז שכה שם מוכח שההיתר בשכר הוא רק משום דבד״ש במקום מצוה ולא מטעם שיכול הישראל לילך שם, דל״מ ד״ז להתיר – ראה מה שהוכיח בזכרון יוסף רס. ועיי״ש מש״כ לחלק ולפרש בד׳ הריב״ש הנ״ל באו״א.

וכן שאר האחרונים לא נקטו כוותי׳ דהאמרי יושר – ראה גם פמ״ג רנג, בא״א לח. שז, בא״א ז. זרע אמת מ. ברכ״י סוסי׳ רנג (אף הו״ע בסי׳ שכה כתב במח״ב ו, בשם המור וקציעה, שרק כשיתענה בל״ז התירו. וראה שם ז). משנ״ב בבה״ל  סוסי׳ רנג. ועוד. ואף שנסתפקו בכל הנ״ל היינו לפי שאינו צורך גמור. ואדרבה, ראה שו״ת חת״ס ו לקוטים פו שיותר יש להתיר לצורך עונג שבת מלצורך מצוה.

וכן מצינו בכ״מ להדיא להתיר לצורך שמחת יו״ט – ראה בפמ״ג תצח בא״א א. וראה פמ״ג פתיחה להל׳ יו״ט ג, ג. וגם בעשיית חמאה הנ״ל – ראה מור וקציעה שם להקל כשהוא צורך גדול. ומה שמצינו בפמ״ג תצה בא״א ד שהתיר כשאין לו מה יאכל דוקא – שם מיירי בספק דאורייתא. ווראה בשו״ת מהר״ש ענגיל ג, ד שהתיר שבד״ש עבור אכילת בשר משום שמחת יו״ט. וראה בא״ח במדבר יב.

ועכ״פ במאכלי חלב שהוא רק למנהג ולא מצוה, ואפשר שיאכלם קרים, וא״צ לחממם, אין בידינו להתיר.

 

 

#14963