What Halachos do I need to know regarding using sternos on Shabbos?
Since the sterno is a fire/heat element, it has the same Halacha as a regular stove top. Therefore, first you would have to create some type of Blech if the food isn’t fully cooked or if you wish to put back the food on Shabbos. You can turn one pan upside down on top of the fire and then put the food pan on top of that to accomplish this Blech.
Even after doing this, one cannot take the food directly from the pan while it is on the sterno, the same as an ordinary Blech, unless the food pan doesn’t touch the water pan. One would have to remove the pan of food from the sterno/Blech and only then can one help themselves to its contents.
In addition to the issue of a Blech, there could be a different issue with using sternos for Shabbos, the issue of hatmanah, insulation, if there is no gap between the inner tray with food and the outer tray with water. Ensure that most of the inner tray isn’t covered by the outer tray of water or even by the water itself, by elevating it. This can be achieved by placing something in the inner tray, such as rocks or balls of silver foil, to elevate the outer tray. Another option is to place a board above the outer tray and put the inner tray with food on the board.
See here for a similar discussion regarding crackpots, While with crockpots, there is more room for leniency, with sternos, it’s hard to justify doing so:
Sources:
כתב אלי ח״א שליט״א: הסיר של מים הם ממש ע״ג האש ולכן נחשב כבלעך (ויכול להיות שזה יותר חמור מבלעך, שהמים נהפך להיות מקור החום בעצמה). והסיר של אוכל לא רק נוגע בסיר של מים אלא מונח בתוכו ממש (כמו ״קראק פאט״). ולכן, זה נידון של סיר של אוכל ע״ג בלעך (ואולי יותר חמור מזה כנ״ל), וצריך להסיר הסיר של אוכל מעל הבלעך לפני לקיחת האוכל
בענין לקחת אוכל ישר מה״סטורנו״ בשבת – מצאתי סברא להתיר: ה״סטורנו״, אף אם מחשיבים אותו כאש מכוסה, אפילו אם האוכל מבושל כל צרכו, היה אסור לקחת אוכל ישר מהסיר שעליו, משום מגיס. אף שבבית יוסף משמע שמותר במבושל כל צרכו, מ״מ בא״ר מוכיח מהכל בו שאסור – הו״ד במ״ב ס״ק קיג וכן משמע משו״ע רבינו סעי׳ ל. וזה שאסורה אף באש מכוסה עיין סי׳ שיח במ״ב סוס״ק קיז. הטעם לדבר שאסור אף במבושל כ״צ כתוב בתפארת שמואל ס״ק טו על הראש פרק כירה סי״א והובאו דבריו בשו״ת אגרו״מ ח״ד סי׳ עד בדיני בישול אות ח: ואסרינן מדרבנן אפילו מבושל כל צרכו, שמא יטעה ויראה לו שהיא מבושלת כל צרכה, ויבא לידי חיוב סקילה. אלא שעכ״ז נתחבטו האחרונים להבינו ראה הערת הגרש״ז אוירבאך בשש״כ פ״א הערה פו. אבל יש עוד טעם לדבר: בשו״ת אבני נזר או״ח סי׳ נט כתוב ״ואף דמגיס כמבשל, ובנתבשל כ״צ והוא רותח אין בו משום בישול, מ״מ הלא גם כשעומד על האש יש בו איסור משום ׳שנראה כמבשל׳, וזה האיסור להחזיר המבושל כל צרכו באינו גרוף וקטום, ואפילו המצטמק ורע לו כו׳״. וכן כתוב במאמר מרדכי סק״כ סוד״ה אלא ,ועוד.
לפי הטעם הזה, לכאורה אין בעיה הלכתית בנדו״ד ד״סטורנו״: היות שישנם דעות על פיהם אין כל חשש מיחזי כמבושל בדבר שהיא מיועדת אך ורק לשמירת חום בשבת, ולא לבישול. כן כתוב ביחו”ד (ב, מה) עפ”י כמה אחרונים; מנו”א ח”ב י, כח. ולכך נטה ציץ אליעזר ח, כו, ה; וכתב שכך דעת הרב פרנקל. (הם כתבו שיטתם בנוגע להואיל ואין רגילים לבשל על גבי פלטה וטס נחושת, אלא רק על גבי אש גלויה, אין ההנחה על פלטה וטס נחושת נראית כבישול, ולכן מותר להניח עליהם מאכל מבושל בשבת. ולדעתם אין הנחה על פלטה נראית כבישול, והרי היא ככירה קטומה שיש עליה מכסה נוסף. ויש שהקילו בפלטה חשמלית, שיעודה לחימום בלבד, אבל החמירו בטס נחושת שחומו רב יותר ואפשר לבשל עליו. והם הקילו בפלטה חשמלית בלבד, שאין בה חשש ‘מיחזי כמבשל’, מפני שהיא מיועדת לחימום ולא לבישול, ודינה כצידי המדורה בזמן התלמוד (אג”מ או”ח ד, עד, בישול לה; ועוד). ואף שזה רק דעת כמה פוסקים, יש לסמוך עליהם להקל בנדו״ד לקחת האוכל המבושל כל צרכו מעל גבי ה״סטרנו״ כמו שיש להקל (חזו״א סי׳ לז ס״ק טו) לקחת אוכל מבושל כל צרכו מעל האש בנידון שהיה אסור להחזיר את הקדירה על גבי האש, כגון שהאש אינו מכוסה. ואם האוכל שבסיר יבש ומבושל עי׳ בספר מאור השבת ח״ב פניני המאור מכתב יט (ב) מהגרש״ז אויערבך זצ״ל, דפשטידה מבושלת בקדירה מותר לחתוך גם כשהיא עומדת ע״ג האש, כיון שהמאכל שע״ג האש יבש ומבושל, אין משום הגסה.
והשבתי לו: א געשמאקע סברא אבל לדין יש תשובה שכבר הוכיחו מלשון הכלבו שהכוונה לאיסור דאורייתא וכן כתבו לבאר שהגסה מצרכי בישול כלשון הרמב״ם וע״ד ליבון וניעור מצרכי הכביסה.
עוד יש לצדד בנדוננו, שכיון שהתבנית של המים אינו נוגע באש, אי״ז כעל האש ממש. ותלוי בטעם האיסור על האש יותר מכשאינה על האש. ובפמ״ג רנב במ״ז א, שהגסה אינה פועלת בישול בכ״ר. ולא פי׳ טעמו. וי״ל שהוא כעין בישול אחר בישול, ראה שעה״צ שיח, מו. וי״ל דלא חייל גדר צרכי בישול רק על האש כתחילת הבישול. וגם שצ״ל באופן שהוא דרך בישול. ובא״א מבוטשאטש שיח מהדו״ת שאם אינה על האש ככוחו אז כן עתה. ובחזו״א או״ח לז, טו, שההגסה פועלת שהקדרה מקבלת הבל חדש מהאש. והיינו, שכשאינה על האש ה״ז כאילו מתבשל מחמת עצמו. ויש שכתבו שבעודה על האש גלי אדעתי׳ דלדידי׳ הוא בגדר אינה מבושלת כל צרכה (ולפ״ז יצא שבפינהו והחזירו שוב ליכא מגיס. ויומתק שאין מקפידין בהוצאה בכף כשאינה על האש אף שמחזירו אח״כ) . וראה שו״ת חלק לוי או״ח פג. מגדנות אליהו חידושים קיב, ז. ולכל האופנים אין נפק״מ בעניננו.
אלא שתלוי ג״כ בהבנת עיקר סברת האיסור במבושלת כל צרכה, שנתקשו טובא מה טעם יש בדבר. וכמה דרכים נאמרו בדבר, אם שהגסה פועלת יותר מבישול, ומגיעה לחלקים שלא נתבשלו, ולתוכיות החתיכות (ראה חי׳ צ״צ שבת כב, ו ד״ה וכל הנ״ל), או שכך דרך המבשלים בכדי שלא יתחרך, וג״ז בגדר צרכי הבישול, או שהוא כעין ריפה גוף קשה, ויש שכתבו שההגסה פועלת שבח באיכות הבישול ויפה לה, שנעשה שוה בחמימות ובטעם. ואם נפרש שהוא מדרבנן מחמת שנראה כמבשל או חשש שמא יחתה, או גזירה אטו דאינו מבושל, אם מחשש שיטה או מחמת שנראה בעיני הבריות – ודאי מקום לחלק בכ״ז.
והנה, שקו״ט בכמה אחרונים עד״ז אם מותר להוציא כשהוא על הפח. והאריך בשו״ת דברי שלום א, יט. ב, לב. ד, נא. וראה מנוה״ט רנג, ג, שי״ל שכשאינה על האש אף במקום שיכול להתבשל ליכא משום מגיס.
אבל בקצוה״ש קכד בבדה״ש י כתב בפשטות דלאו דוקא על האש כל שעומד במקום שיכול להתבשל שם. ולכאורה לסברת הכלבו שהיא מה״ת אין סברא לחלק בדבר. איברא, אי משום הא. הרי שכמו שהותר ביורה עקורה למאן דאית לי׳ הכי, אףִ שכ״ר מבשל גם כשאינה על האש, כקושיית פר״ח יו״ד קו״ר סח, כן אפ״ל בזה.
ואולי לענין הוצאה בכף קיל טפי. ובפרט דבהוצאה י״א שהוא רק מחשש שיבוא ויגיס. ויומתק לסברת מרכה״מ חעלמא ברמב״ם שבת ג, יא, אפילו באינה מבושלת כל צרכה, שבמוציא בכף כוונתו רק להוציא (ראה גם שו״ת רדב״ז ג, סוסי׳ תיא) ואי״ז פס״ר שמקרב הבישול, ורק בעודה על האש אסור מפני שנראה כמבשל. ובסגנון אחר שקרוב לודאי שיגיס. וכ״כ באו״ש שם.
ועכ״פ במבושלת כבר כל צרכה וגם מוציא בכף ולא מגיס, מהיכא תיתי להחמיר כולי האי אף במקום שיכולה להתבשל.
ואכן מצינו שבס׳ המאורות ובמאירי שבת יח, ב כתבו להתיר כשהכירה גרופה וקטומה. (אלא שבמאירי נראה שההיתר מטעם אחר שאינה הגסה ראשונה. ומש״כ שהיא קטומה היינו רק לענין שהי׳, דוק היטב שם. ולפ״ז מוכח שאילו היתה הגסה ראשונה הי׳ אוסר גם בגו״ק). אלא שי״ל שתלוי בטעם איסור הגסה והוצאה בכף. ולמדידי׳ אפשר שהוא מטעם אחר. וראה חידושי הר״ן שבת מ, ב, אבל טעמו שכבר שם מחמת שכבר נתבשל כמאב״ד.
ויש שהקלו להדיא, כשהוא על הבלעך שלא כנגד האש, ראה שו״ת אג״מ או״ח ד, עד, בישול יא, להקל. וכ״כ עוד אחרונים. ויש שהחמירו עכ״פ בהגסה ממש.
ובנדו״ד, עדיף בצד מה כיון שיש הפסק אויר ממש. והמקילים בסמוך לאש, אף שיכול להתבשל, אפשר שיקילו גם בכגון דא, אלא שי״ל שכאן ה״ז דרך בישולו. ולאידך, בהפסק אויר גרע בצד מה מגו״ק.
ובחוט שני ב, כט, ג, עוד ענינים באיסור מגיס ח, החמיר גם בקדרה ע״ג קדרה אם היס״ב בקדרה עליונה.
ולמעשה, כמה מקילים להוציא מהקדרה כשמרימה מעל האש.
ולהעיר שבצד החומרא מצינו שיש החמירו כשמעקם הקדרה ורק קצתה נוגע באש (או בבלעך) אף שאינו יכול להתבשל כך – ראה הליכות אבן ישראל שבת א, לט, ד. שבו״י מא, ה. וכנראה טעמו שתלוי רק במציאות אם הוא על האש. ודון מינה להיפך לקולא, שגם כשנמצא באויר ישר מעל האש אף שיכול להתבשל אינו בגדר על האש לענין זה. וראה הנסמן בשיעורי המלאכות מלאכת מבשל שילוני ד, צד. ולהעיר שבפמ״ג רנג בא״א לה, החמיר שגם בקערה שהיא כלי שני אם הוחמה ריקנית נגד התנור ויס״ב דינה ככ״ר לענין הגסה.
כן להעיר מהשקו״ט בנוגע לכיסוי באינה מבושלת כל צרכה, אם מקום להתיר כשאינו על האש. וראה שו״ת מחזה אליהו א, מא.
בענין איסור הטמנה – ראה קו״א לשו״ע אדה״ז רנח סק״א: מיני עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה וכו׳ דהוה ליה הטמנה ממש. וראה שו״ת מנח״י ח״ח סי״ז.
והנה, בקצוה״ש עא בבדה״ש כט שבהטמנה בדבר המוסיף הבל מחמת דבר אחר צ׳ שיהא כולה טמונה. וראה שבת כהלכה פרקש פי״א בבי׳ סקי״ג ובתוספת בי׳ מה שהעיר בזה, ושקו״ט בדברי אדה״ז במהדו״ב בכ״מ.
ואף שיתכן כמה צדדי קולא ע״פ מהדו״ב הנ״ל, עיי״ש – מ״מ קשה להקל בדבר שלא מצינו להדיא להיתרא. ובמהדו״ב גופא י״ל בכמה אנפי.
ואף שיש שכתבו סברות להיתרא, שי״א שהטמנה צ״ל בדבר גמיש שיכול לעטוף הקדירה – אשמרה שבת ב ע׳ קיז. וכן בחזו”א לז, לב: “ואפשר דכלי מרוצף סביבו בבגד לא חשיב הטמנה דלא גזרו אלא להטמין את הכלי בבגד אבל ליתן בתוך כלי אינו בכלל הטמנה דהרי כל כלי מגן על מה שבתוכו שלא יצטנן במהרה ולא אסרו ליתן בתוך הכלי בשבת – מ״מ סברות הנ״ל אינן עולות יפה עם דברי שאר הפוסקים, ודעת אדה״ז בקו״א. ומצו״ב מה שכתבנו בנוגע לקראק-פאט. והדברים דומים מאד בכמה פרטים. והיא מהדורא מתוקנת מהנמצא במראי מקומות שבלינק הנ״ל.
בנוגע לדין הטמנה בקראקפאט – הנה, ידוע ומפורסם מה שרעשה הארץ וירתיח כסיר וכמרקחה, ושקו״ט בזה בעלי תריסין בשנים שעברו. וראה שו״ת מנחת שלמה הנ״ל. קובץ תשובות שם. אוצרות השבת (שם ע׳ תקיד ואילך). שלחן שלמה סרנ״ז בהערות אות ה. שו״ת שבה״ל ח״ט סנ״ב. חזו״ע שבת הל׳ שהי׳ והטמנה ס״ה (ע׳ סד). וראה מסורת משה ע׳ קי ואילך. וראה הנסמן והנת׳ באורך בשבת כהלכה פי״א סכ״ד ובבי׳ לשם. ועוד .
ולכאו׳ בהשקפה ראשונה מוכח לאיסור מדין השו״ע או״ח סרנ״ח ס״א במה שמותר להטמין קדירה ע״ג קדירה רותחת לפי שחומה הולך ומתמעט, הא לא״ה אסור.
אלא, שכמה צדדי היתר נאמרו בדבר. ונו״נ בכ״ז בסברות ובידים מוכיחות לכאן ולכאן. ואף שבכמה מהם יש לפקפק, מ״מ בצירוף כולם יחד מקום להקל. ומהם: שבפי׳ מגולה אי״ז הטמנה; שהכלי אינו מיועד וראוי להטמנה כ״א לבישול; שבדבר שדרך בישולו בכך והניחוה שם לשם בישול אי״ז הטמנה; שאינו דבר המיטלטל והוא מחובר לקרקע; יש שכתבו שאין לאסור הטמנה בתוך כלי כ״א בבגד (אלא שמפורש הפכו בכ״מ); שחלק החיצוני נחשב גוף א׳ עם הכלי הפנימי ואי״ז בגדר הטמנה; שיש הפסק אויר בין הסיר החיצוני לפנימי. (ובחזו״ע שם צירף לזה גם דעת המקילים בהטמנה לצורך מחר, וגם הסברא דל״ש שמא יחתה בתנור חשמלי שאינו נכבה). [וראה בס׳ על הפרק שי״ל לאחרונה מטעם קובץ אור ישראל ע׳ יו״ד – כמה סברות מחודשות בענין זה. ויל״ע].
ולאידך, בכמה מסברות מהנ״ל יש לפקפק טובא, וגם שחלקם הם רק לדעות אחדות ואינם עולים בקנה אחד עם שאר הפוסקים. ולדוגמא בטעם הראשון להיתרא לפי שפי׳ מגולה, דהנה בשו״ע אדה״ז (סרנ״ג ס״י. סוסי׳ רנט. סרנ״ז בקו״א סק״ג. סרנ״ח בקו״א סק״א. ושם להדיא בנוגע למיני עיסה בקדירה קטנה שבתוך קדירה גדולה) נקט שאם אין כל הקדירה מכוסה מכל הצדדים וגם מלמעלה אי״ז הטמנה. (ובהל׳ שהי׳ והטמנה בקצרה כ׳ בזה״ל: כלל הדבר עכשיו שאנו מניחים הקדירות בתוך התנור מגולות ואין אנו עושים שום הטמנה סביב דופנותיהן ועל פיהן א״כ אין להם רק דין שהי׳ ולא הטמנה. וצ״ע בלשונו, באופן שהוא חדא מגו תרתי, שמוטמן בצדדים ולא על פיו). וכ״ד הפמ״ג סרנ״ג בא״א סקי״ז. וכ״פ בקצוה״ש סע״א סי״ג ובבדה״ש סקכ״ט. (ושם שגם להסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה (כדעת המחבר), במוסיף הבל מחמת ד״א צ״ל טמונה כולה).
אמנם במהדו״ב לשו״ע אדה״ז סרנ״ט כ׳ שבדבר המוסיף הבל עיקר פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה וגם סביבותי׳ ולא ע״ג מלמעלה. ואפשר דתלוי בהטמנת רוב הקדירה, ועכ״פ אין פי׳ מגולה מדבר המוסיף מועיל כלום וכו׳ ואפי׳ אם אין ג״כ גחלים תחתי׳ רק כל סביבה ל״מ וכו׳ והטעם שכיון שכל צדדיה או רובן ככולן טמונים בדבר המוסיף מיקרי עיקר ההטמנה בדבר המוסיף, גם אם פי׳ מכוסה בדבר שאינו אפילו מעמיד אלא ככל כיסוי קדרות וכן הקרקע מלמטה, משום שהצדדים הם הרוב ועיקר. ובדעת הרמ״א מספק״ל שם. וראה גם בפמ״ג סרנ״ט במ״ז סק״ג. ובכ״מ כתבו לפרש כן גם בד׳ החיי״א והמשנ״ב. וצ״ע בדעת אדה״ז להלכה למעשה. ובקצוה״ש פסק כד׳ אדה״ז בשו״ע, ולא הביא מד׳ המהדו״ב כלל.
ועוד יש שכתבו שבמכוסה בכיסוי הקדירה אי״ז בגדר פי׳ מגולה (אבל בד׳ אדה״ז הנ״ל מוכח שאינו). או שבדבר שדרכו בכך ומטמין באש ממש אסור גם בפי׳ מגולה.
ובנוגע להפסק האויר, כתבו לפקפק שהוא רק הפסק מועט, ושכך דרכו, וממילא אי״ז סותר לההטמנה.
ועד״ז כתבו לפקפק בשאר הסברות האמורות. ואכ״מ עוד. ומ״מ, סתימת ההלכה להתיר בכגון דא. והרוצה להחמיר יחמיר כבפנים, שע״י האבנים וכיו״ב אינו מוטמן ברובו (וגם גורם להפסק בין הקדירה לדבר המטמין. ובאופן כזה נפל גם בבירא הסברא להחמיר מצד זה שמטמין בדרך הרגיל ושדרכו בכך).
ומה נאה ומה יאה שהתקינו במיוחד קראקפאט המהודר לשימוש עבור ש״ק, באופן שהכלי הפנימי מונח ע״ג כלי התחתון (ולא בתוכו כלל), בכדי להינצל מכל דררא דהטמנה. ועוד הוסיפו בו כמה הידורים מיוחדים למנוע משאר חששות הנזכרים. וראה מזה בעץ חיים חו׳ כ ע׳ קל ואילך.
#1343
