Can twelve people form two Minyanim if two people need to say Kaddish?

 

They should not use the same congregants for both minyanim at the same time.

They may however have two minyanim consecutively, by only using six congregants to daven at the first minyan, and four people joining without davening. Thereafter, they can have the second minyan with the six that haven’t davened yet, and have the four of the first minyan join them, without davening again.

Of course, the ideal way is to have a minyan of all ten congregants davening at once. But this is acceptable, especially in order to accommodate chiyuvim.

Where even two consecutive minyanim are not possible, a specific shaalah should be asked based on the local circumstances.

 

Sources:

ראה באריכות בשו״ת מנחת יצחק ח”ב סי’ מה להחמיר. וכדבריו כבר כתב בשו״ת דעת סופר או״ח ס״ט. וכ״כ הרב מצישינוב (נדפס בהמאור תשרי תשי”ט ע’ 9, ושוב באלול תשס”ט ע’ ז. וכן באוצרות ירושלים חכ״ה סי׳ תו. והוא הנמען בשו״ת דעת סופר ומנח״י), וראייתו מחולין פב, א, בשוחט אם ובת בתה ואח״כ בתה. ור״ל שכ”ה גם בנדו”ד, דגברא חדא אי אתה יכול לצרפו לכאן ולכאן. והב״ד בשער הלכה (להרז״ד ע״ה סלונים) בנועם חי”א ע׳ רנד.

אבל ראה שו״ת מענה לשון חפוטא ח״ב סי׳ ו שדחה דבריו. והביא שגם בעל ישכיל עבדי הסכים עמו להתיר. ומ״מ כתב דלא אריך למעבד הכי.

וראה גם שו״ת מגדל צופים ח״ט ס״י שנ״ל מסברא שלא לצרף לכאן ולכאן. (ויתירה מזו, ר״ל שגם בב׳ מנינים אא״פ במקום אחד וחש לה משום ברכה לבטלה. אלא, שלא הביא ראי׳ לדבריו. והמנהג הנפוץ אינו כן. ולכאו׳ מזה שעשרים נחלקים בזימון מוכח דלא כוותי׳. ובכ״מ בפוסקים מפורש שכמה מתפללים במקום אחד בכמה מנינים –  ראה ברכ״י נו, א בשם שו״ת הר״י מולכו, והביאו בספרו קשר גודל ט, כח, והב״ד בשע״ת נו, ג, שלמי ציבור פט, א, סידור בית עובד דינים השייכים לאמירת קדיש ט, משנ״ב נה, ד. כה״ח נו, ז. (ולכאו׳ בקשר גודל שם כז, וכן בבית עובד ח, וכה״ח שם ח – מיירי בכמה קדישים במנין אחד ולא בכמה מנינים, מדחילקם לתרתי. וצ״ע הטעם לחלק). וראה גם באר שמעון (שרייבער) סוטה לח, ב – ע׳ קנה.

וראיתי למי שכתב – ימי ברכה (רוטשילד) ח”ב פרק ג – ע׳ קצט – להוכיח דלא מהני, מזה שאין נחלקים בזימון עד שיהיו עשרים. ויל״ד בקל. וגם כתב לדון משום ברכה שא״צ. אבל אין שום סיבה לחלק בין זה לב׳ מנינים בחדר א׳ או אפי׳ בב׳ חדרים. ובכ״מ מצינו שדנו אם מותר לחלק לב׳ מנינים משום ברוב עם. וגם בזה ההכרעה שאין חשש בדבר – ראה שו״ת מקו״ח ג. אפרקסתא דעניא ל. ולא עלה על הדעת לחשוש משום ברכה שא״צ. אלא שי״ל דהתם כל שנתחלקו כבר חל על כל ציבור חובה בפ״ע. אבל הה״נ בנדו״ד אם נאמר שאפשר לצרף העשירי לכאן ולכאן, ודשדינן לה הכא והכא, נמצא שיש כאן גם ב׳ מנינים.

ואף שלכתחילה יש להחמיר, עכ״ז אין למחות ביד הנוהג להקל, שיש לו על מי לסמוך, כנ״ל. ובאמת, נראה שגם המנח״י עצמו בשו״ת ח״ט סי׳ קסא סק״ח שוב נסתפק בדבר. והפליא הראי׳ שהביא השואל מבכורות נט, ב, להוכיח שאפשר לצרף. (ולפלא אצלי, שכבר הביא הרב השואל משם, ראה המאור ואוצרות ירושלים שם, אא״כ לא העתיק ד״ז במכתבו. ובכל אופן, השואל העתיק מגמ׳ רק הקס״ד דלא אמרינן דחזי להכא ודחזי להכא. אבל מסקנת הגמ׳ אינה כן)  ואף שדחה דהתם שאני משום מנין הראוי – מלשונו נראה דאין ולאו רפיא בידי׳. וגם בגוף הענין, מה שדחה ההוכחה – צע״ק, שהרי כאן אינו מדין ראוי אלא שבפועל מצטרף לשתיהם, וחזינן מהתם שאפשר לצרף בשנים, ומאי שיאטי׳ דדין מנין הראוי ששיך גם בצירוף במקום אחד. ואין לומר, שבמנין הראוי אינו סותר שיצטרף לכאן ולכאן, שראוי הוא הכא והכא,  משא״כ בדבר שמצטרף בפועל, ה״ז תרתי דסתרי – שאין טעם לחלק בהכי, שהרי גם בצירוף הראוי אפ״ל שסותרים זל״ז. ועכצ״ל, שאינו סותר וראוי הוא הכא והכא. [ולהעיר עוד, שכ״מ קצת גם בתוס׳ ד״ה לפוטרו ב״מ ו, ב ״וכן יעשה בכל י״א״, שכל י״א במספר נמנה גם כראשון להבא (אא״כ נפרש שמחלק רק לי״א, ובכל פעם מקדש י וי״א. איברא, ל׳ התוס׳ ״ובאחרונה שלא ישאר י״ מורה כפי׳ הראשון. אבל ראה גאון צבי שם)]. ועוד, שבכ״מ מצינו דשדינן להכא ולהכא, ולאו דוקא מדין מנין הראוי. וראה גם שו״ת תורה לשמה סתי״ב שה״ר מבכורות לנדון דידי׳ ולא חילק כנ״ל (איברא, דאיהו מיירי מדין תענית א׳ או קדיש א׳ עולה לכאן ולכאן. וטובא יש לחלק). וראה ציונים לתורה כלל לו, שהוכיח מכ״מ דאמרינן שדינן להכא ולהכא. והביא שם סק״ו גם הא דבכורות. וגם בצפע״נ מתנ״ע פ״ה הכ״ה הוכיח כן, וציין לכ״מ בש״ס, ומבאר שם רק כשיש תרתי דסתרי ממש אא״פ לצרף לשני האופנים. והביא שם גם הך דבכורות שאינו בגדר תרתי דסתרי.

ומה שאפשר לצרף ארבעה שהתפללו כבר – פשוט. וראה גם אגרות קודש ח״ג ע׳ תנט (אגרת תשמו). וראה גם שם חט”ז ע׳ שיב (אגרת ו’פו). וראה בשו״ת לב חיים ח״ב סכ״ה שכתב שלכתחילה לא יעשה כן לצרף מאלו שהתפללו כבר בדרך קביעות.

 

 

#13214