My wife lights 9 candles and last Shabbos she skipped one candle by accident and lit 8. Does anything need to be done about it?

 

There is a disagreement whether in this case she is required to light another candle. Usually, we recommend in such a case just to add a candle for one week, the following week. Certainly, if it was a total accident, then there’s no need to be concerned.

 

Sources:

נחלקו אחרונים בד״ז: שבפמ״ג רסג בא״א ג כתב שחייבת להדליק נר נוסף גם בכה״ג כדי שתהא זהירה מכאן ולהבא. וכ״כ בדה״ח זמן הדלקת הנר ה. והב״ד בכה״ח רסג, יא. ועוד אחרונים חביבים. אבל במשנ״ב רסג בבה״ל א ד״ה ששכחה, הקשה עליו, וכתב שכיון שהוא רק ממנהגא הבו דלא לוסיף עלה. וכדבריו כתבו כמה אחרונים – ראה שו״ת מהרם בריסק ב, מז. כוכבי יצחק ב, לב, א. שארית יהודה בלום כג. מנחת שבת עה במנחה חדשה יג.

וניחזי אנן, דהנה בתורת חיים סופר רסג, ד כתב שאם נאמר שהוא משום כפרה, וכמשמעות מהרי״ל, ולא משום קנס א״ש שגם בהפחיתה ממספר הנרות צריכה כפרה כיון שה״ז כנדר. אמנם, ילה״ע בדבריו, שבמג״א ג כתב שא״צ להוסיף באונס עפ״ד הב״ח שאינו משום כפרה אלא קנס. וראה במחה״ש שם. וכ״כ כל הפוסקים ואדה״ז שם א בתוכם. והו״ע כת״ש בתו״ח שמכל דברי רבותינו משמע דלא כהפמ״ג. ולאידך, בפמ״ג גופא מפורש שהטעם שתהא זהירה מכאן ולהבא. גם י״ל שאף אם ה״ז כנדר אדעתא דהכי לא נדרה, שיהא כחובה לגבי דין שכחה. ובמכ״ש ממה שהתירו כמה פוסקים שתפחית ממספר הנרות גם לכתחילה באקראי בעלמא, או כשנמצאת בדרך וכיו״ב. ולא גרע נידון דשכחה מזה. וכנ״ל לשון כל הפוסקים מורה דמיירי ששכחה לגמרי – ראה שו״ת מור ואהלות אהל ארץ נוד קפג, ז (פב, ג) בלשון רמ״א. חזו״ע שבת א ע׳ קעד בל׳ מהרי״ל. וכ״כ בקצוה״ש סח״ג בהערות לדרה״ח נ, ד להוכיח מלשון אדה״ז.

וכש״כ באופן שהדליקה שתי נרות כדת, ורק הפחיתה ממה שנהגה מצד עצמה להוסיף – ראה גם מור ואהלות שם. והב״ד בארחות חיים החדש רסג, ב. וכדמוכח גם מל׳ הרמ״א ״מדלקת כל ימי׳ שלשה נרות״ דבהכי מיירי. והיאך אפשר לקנוס בדבר שאינה מחוייבת בו. ומש״כ מהרי״ל וד״מ להדליק נר אחד יותר ממה שרגילה להדליק, ולא ממה שחייבת להדליק – היינו לומר, שגם במדלקת יותר משני נרות אם שכחה לגמרי מדלקת יותר מרגילותה. ודלא כמ״ש בשו״ת משנ״ה ז, לה. ואת״ל שחייבת כן גם בפיחתה ממספר הנרות, עדיפא הול״ל ובכלל מאתים מנה.

ומכיון שעיקר הדבר ממנהגא לחוד, ולא מצינו בפוסקים ראשונים שנהגו בכך, וכבר כתב בד״מ שהן חומרות רחוקות אלא שנהגו בכך. ודברי הפמ״ג במחלוקת שנויים. ועיקר המנהג נהגו בו הנשים מצד עצמן לקנוס עצמן – ראה ערוה״ש סי״א. ובהיות, והדבר גורם להיפך כבוד הבריות כידוע, ולזות שפתיים, וגם רגיל הדבר שהגרעון ממספר הנרות נובע מטעות ובלבול המוחין ורוב הלחץ זה הדחק בשעת זמן הדלקת נרות, אין לנו לקנוס עליהם. וגדול כבוד הבריות שדוחה אפי׳ ל״ת שבתורה.

ומ״מ, לרווחא דמילתא הורינו כבפנים שיהא לה לזכרון על העתיד ולכפר על השכחה. וכ״כ בעל שבה״ל למעשה בקובץ מבית לוי יא ע׳ לב.

 

 

#12791