מה הדין אם הבעל קריאה טעה וקרא במגילה ב’אמרם תחת כ’אמרם, או קרא ב’פניהם תחת ל’פניהם?

 

אינו צריך לחזור ולקרות המגילה עוד הפעם. אבל אם לא גמר הפסוק נכון לחזור ולקרוא כדבעי.

 

מקורות:

ראה בשו״ע או״ח סי׳ תר״צ סעי׳ ט״ו ובמג״א ס״ק ט״ז. ובמקו״ח להחו״י שם שצ״ע אם יצא בשינוי קרי וכתיב והביא דוגמא מבאמרם, ולא הכריע. אמנם, כיון שספק בדבר הן בקרי וכתיב בכלל (אף שמשמעות הפוסקים שגם בקרי וכתיב חוזר בשינוי הענין, מדשקו״ט בטעות דיהודים יהודיים, ונקטו רק מטעם שאי״ב שינוי משמעות. וראה חכמת שלמה תרצ, והובא בילקוט הגרשוני תרצ, ב – בדברי השו״ע שם יד – שהוא לעיכובא. וראה דברי אור דלקמן), והן בנדו״ז אם הוא בגדר שינוי משמעות (וי״ל ולחלק בין הנידונים לכאן ולכאן. ואכ״מ. ולהעיר מהחילוק ביניהם בתרגומים), ובלא״ה י״א שכצ״ל גם לכתחילה, ועוד שלכמה דעות גם בשינוי משמעות אינו חוזר, ובפרט בשינוי אות אחת (והמחבר בשו״ע הביא תחילה בסתמא שאין מדקדקין בטעויותי׳, ורק אח״כ הב״ד הי״א לחלק בין שינוי המשמעות לטעות שהלשון והענין אחד, והרי סתם וי״א בד״כ הלכה כסתם. אלא שי״ל דפרושי קא מפרש להסתם), וגם בספק אם קרא המגילה בכלל לא ברירא מילתא להפמ״ג להצריכו לחזור ולקרא – ראה פמ״ג תרצב במ״ז ג, והב״ד במשנ״ב תרצב, טז. ובראשונים מגילה ה, ב נקטו לקולא בספק בחובת מגילה. וראה שו״ת זרע אמת א, צח. וראה פמ״ג תרפח בא״א ד. והארכנו במק״א. וגם  למחמירים כאן אינו ספק במציאות אלא ספיקא דדינא. ובפמ״ג שם מיירי לענין ביה״ש. ומה גם בקריאת הלילה דקיל טפי. ועד״ז כתב בפסקי הגר״ש סאלאנט בנידון שספק אצלו אם קרא בשינוי.

ובכ״מ מצינו ששינויים כגון דא הם בגדר שלא נשתנה המשמעות, אף שלמלה עצמה יש מקום למשמעות אחרת, כגון אשר על מידבא במקום עד מידבא – ראה שו״ת דבר משה ג, ד. ראש משביר ט. יאודה יעלה קובו יב. וראה גם שו״ת זרע אמת או״ח יז (לענין ישגלנה וישכבנה. והרי במו״נ ג, ח פי׳ שהכוונה אחרת. אבל ראה רמב״ן כי תשא ל, יג. וכן לענין בעפולים ובטחורים – ראה רד״ק ש״א ה,  ו). וגדולה מזו מצינו בכמה דוגמאות בא״א מבושטשאטש מהדו״ת קמב להקל שאינו בגדר שינוי משמעות (וצע״ג בכמה מהם. ואולי ס״ל דקריה״ת קיל טפי ממגילה. וצ״ע, שבכ״מ משמע להיפך. ואולי תרוויהו איתנהו, שמגילה חמורה שצריך לקרותה כולה, וגם חובה על כל יחיד. אבל לאידך דינה כאגרת ואין מדקדקין בטעויותי׳. ואכ״מ).

ושוב מצאתי בשו״ת דברי אור ד, נז, שר״ל שבקרי וכתוב חמור טפי, וגם בלא נשתנה הענין חוזר. וטעמו ונימוקו עפמש״כ בשו״ת יכין ובועז סט ושו״ת זרע אמת שם. וראה אג״מ ג, מא. אבל נוסף על החילוק דהתם מיירי בקרא בכוונה שלא כפי המסורה, שכ״ה בעובדא שבשו״ע או״ח קמא, ח, וי״ל שמחזירין מחמת שינוי המשמעות ומנדין מחמת שינוי המסורה, נדו״ד עדיף שי״א שכצ״ל לכתחילה. ועוד, דמאי אולמא מיהודים ויהודיים דקיי״ל שאין מחזירין. ומסתבר שבשו״ת הנ״ל קאי רק בס״ת ולא במגילה. ועוד דהתם ה״ז חסרון תיבה שלימה. ובשו״ת דברי אור הנ״ל לא נחית לכל סברות הנ״ל.

וראיתי שנו״נ בגוף הענין כמה מאחרוני זמננו – ראה לדוגמא ברורי הלכות סי׳ עז. קרית ספר גליון ל״ג-ל״ד ע׳ ט. אגרת הפורים ע׳ כ׳ הע׳ ל. ועוד.

 

#12693