מה הדין לטלטל תמונה (-כגון שנפלה) בשבת?
שאלה:
מה הדין לטלטל תמונה (-כגון שנפלה) בשבת, שכל השנה נזהר בה לא לטלטלה, האם זה דומה לכלים שמלאכתם לההיתר שהכניסם לאוצר לסחורה, שאדה”ז כתב ע”ז שהם מוקצה מחמת חסרון כיס?
תשובה:
לא.
הסבר: אין דין מוקצה מחמת חסרון כיס רק בכלי שמלאכתו לאיסור ומקפיד שלא ישתמש, או שעומד לסחורה.
והאיסור רק מה שמקפיד שלא להשתמש, ולא מה שמייחד לה מקום.
וכלי גדול וכבד לא נתבטל ממנו שם כלי מחמת כובדו.
ורק בדבר שאינו כלי בעצם כקורה ואבן צריך לייחדו שישתמש בו ע״י טלטול.
מקורות:
כן מוכח בשו״ע אדה״ז שח, ד שממח״כ הוא רק בכשמל״א או בעומד לסחורה, שבשניהם נעשה כמוקצה מחמת גופו מחמת שאא״פ להשתמש. וראה שו״ת הרא״ש כב, ח, הובא בתוס״ש הקדמה לסי׳ שח. רא״ש גיטין ח, ב. פנ״י שבת מו, א. מ״מ שבת כו, א. תהל״ד שח, א. שו״ת קנה בושם או״ח יח.
וכלי גדול וכבד – אדה״ז שח, יא. וכ״ה בב״י ד״ה וכל דבר. א״ר שם ה. פמ״ג בא״א ד. ועוד.
ומש״כ אדה״ז בקורה שצריך יחוד לטלטלה – כיון שאין לו תורת כלי. אבל בתחילת דבריו לא נזכר שצריך שיהא דבר שדרך לטלטלו. וה״ט דכיסוי בור או דות שבבית אחיזה ה״ז מוכיח שעשוי להטלטל – אדה״ז לז. וכ״כ לחלק בפמ״ג שם.
וסולם של עלי׳ שאסור בטלטול (אדה״ז תקיח, ו. והושמט כאן בהל׳ שבת, אף שהביאו המחבר שח, יט) הוא משום גזירה שיאמרו להטיח גגו הוא צריך. ואם נפרש משום מוקצה (ראה בל׳ אדה״ז שם, ויל״ד שהכוונה משום גזירה) – היינו מפני שאין עליו תורת כלי (רמב״ם שבת כו, ז. ובמג״א שח, לח דהוי כאחד מדלתי הבית), ולא מפני כובדו (אבל ראה משנ״ב תקיח בשעה״צ מז בדעת הרמב״ם ע״פ רשב״א עירובין עז, א בשם ר״ח מחמת כובדו. וכ״כ בתהל״ד שח, כה. אבל בדעת אדה״ז קשה לפרש כן לפי שלא נז׳ ד״ז בשום מקום).
וגם להמחמירים – אכתי יש לחלק בין ארונות כבדים, לתמונה שעל הקיר, שאף שדרך לייחד לה מקום, אבל אינה כבדה כ״כ, וראוי׳ לטלטול, ודרך לטלטל, להראותה לאחרים בשעת הצורך.
#22619
