Article: Is a Minor Permitted to Place the Parshiyos in the Tefillin?

The father of a boy who was approaching Bar Mitzvah wanted him to see the process of how the parshiyos (selections from the Torah) are inserted into the batim (the containers of Tefillin): how they are rolled up and wrapped with sa’aros (hairs) from the tail of a cow, tied with a matlis (single piece of plain parchment), and then tied with sa’aros again before being placed into the batim. It’s definitely a good idea to have a Bar Mitzvah boy involved in the process. A while after his Bar Mitzvah, this boy related masiach l’fee tumo (matter-of-factly) how he was not merely present, but had participated in the process by placing the parshiyos into the batim.

This raised the following halachic question among contemporary poskim: Is inserting the parshiyos into the batim something that should be done only by a gadol (one who is Bar Mitzvah, and has physically matured) lishmah (for the sake of the mitzvah)? The consensus reached was that certainly l’chatchilah*, inserting the parshiyos into the batim should be done lishmah by someone over the age of Bar Mitzvah; the sofer should bear in mind throughout every stage of the process up until he sews up the Tefillin, to do everything lishmah, for the purpose of fulfilling the mitzvah of Tefillin.

* L’chatchillah means from the outset. The halachah tells us what our approach should be initially, before any action was taken. In the case of inserting tefillin into the batim, initially we must insist that it be done by a gadol. However, bedie’ved (after the fact), if the parshiyos were inserted by someone who is not a gadol, there might be room for leniency to consider the tefillin kosher, without needing to resort to removing the parshiyos and having a gadol reinsert them.

Sources:

ברמב״ם תפילין פ״ג הט״ז: אין עושין תפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן. ובב״י או״ח סל״ט שאין לחלק בין קצת עשי׳ לקצת עשי׳. ועיי״ע בט״ז סק״ב ובפמ״ג במ״ז שם בבי׳ הענין.

ובפרטיות יותר, בשו״ע אדה״ז שם ס״ג (ע״פ המג״א סק״ו): כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן [ומגדיר שזהו דוקא] כשעושה מעשה בגוף התפילין. ועייע בביה״ל שם ד״ה בכל.

והנה, לכאו׳ מילתא דפשיטא היא, שגם הכנסת הפרשיות בכלל. וראה גם בדע״ק סל״ב סל״ח (לענין אחר) שעיקר עשיית הבתים היינו הכנסת הפרשיות. וכ״כ בעניננו במשנת הסופר (לקסה״ס ס״א ס״א).

[ולא זו בלבד, אלא שרווחא שמעתתא בי מדרשא לפרש בדיוק ל׳ הרמב״ם (פ״ב ה״א) שההנחה בבתים היא חלק מגדר מעשה כתיבת תפילין, והוכיחו כן מכ״מ – ראה פי כהן (אייכהארן) שמעתתא דתפילין ס״ה. וכ״כ עוד כו״כ עד״ז.

וכעי״ז, ויתר על כן, בנוגע לקביעת המזוזה על הדלת – שג״ז בגדר כתיבה, ושם כתיבה עלה, וכלישנא דקרא: וכתבתם על מזוזות וגו׳ (וראה אבן האזל תפילין פ״א).

ואוי״ל עפ״ז בל׳ אדה״ז בסידור הל׳ תפילין לכוון לפני הנחת תפילין (ועד״ז בשו״ע אדה״ז סכ״ה סי״א) ״שצונו הקב״ה לכתוב ד׳ פרשיות אלו״, דלכאו׳ מאי שיאטי׳ דכתיבה הכא בנוגע למצות הנחת תפילין (ראה במכתבי קודש (שנשלחו במענה לשאלות הר״י ע״ה הוטנר, ונדפסו בכ״מ): ח״י טבת וח׳ שבט תשכ״ח (בסיום המכ׳. ולהעיר שכללות השקו״ט שם בהגדר והחפצא דמצות תפילין (הפרשיות או הבתים או שניהם יחד) שייך ג״כ לעניננו). מכתב כללי י״א ניסן תשכ״ח (נדפס בהגש״פ) הערה ד״ה שולחן ערוך. לקו״ש חי״ז ע׳ 188 בהע׳ בשוה״ג. שיחת מוצש״ק בשלח תשכ״ח) – שי״ל דהכוונה לגוף ההנחה על זרועו וראשו [או״י דקאי על ההכנסה לבתים כנ״ל], וג״ז בשם כתיבה יכונה. ובדוחק י״ל שגם בשיחה הנ״ל איכא למשמע מינה כה״ג (ועכ״פ, קרוב לאופן זה).

[ולפום ריהטא, צע״ק מש״כ בשיחה הנ״ל (את״ל שנאמרו להלכה ולמעשה), שלכאו״א מצוה לכתוב תפילין בעצמו, אבל יוצא יד״ח ע״י שלוחו, ואפי׳ ע״י תיקון הקשר וכיו״ב (כ״ה בר״ד באידיש. ויש לברר בסרט ההקלטה). ועיי״ש שהוא ע״ד כתיבת ס״ת שבמגי׳ ה״ה כאילו כותבה (ולהעיר מדע״ק יו״ד סרפ״ח סק״ג בנוגע למזוזה להדר לעשות הסופר שלוחו לכתיבתה. וראה גידוה״ק סרפ״ח סק״ב. מק״מ יו״ד סרפ״ה סק״ב. ולהעיר מל׳ הטושו״ע יו״ד סרפ״ה: מ״ע לכתוב וכו׳ ולקובען. וראה בי׳ הגר״י פערלא לרס״ג עשין, מילואים ג-ד) – דהרי סתמא דמילתא באופן הרגיל שכתיבת התפילין לא נעשה דוקא עבורו. ואת״ל שבשעת ההנחה לראשונה מתקן הקשר וכיו״ב, וכנ״ל – הרי במניח לפני הברמ״צ (כמנהג הפשוט), פסול הוא אז לכתיבה. (ואכן, לכמה דעות פסול הוא באמת גם לתיקון הקשר). וגם כשהגדיל, כלומר בזמן (ויום) הברמ״צ – אינו בהכרח שהביא ב״ש. וגם להנת׳ שם בשיחה שגם בקונה מן השוק יוצא, וכהדעות בנוגע למצות כתיבת ס״ת, הרי ג״ז לא נעשה בגדלותו.

אבל, באמת ילה״ק כן גם על גוף מצות כתיבת ס״ת, שהרי מתחייב מיד בגדלותו לכתוב ס״ת לעצמו (ועכ״פ מדרבנן, צ׳ שיהא אצלו ס״ת מיד בגדלותו, ובהתאם להחקירה בחיוב מצות בגדלות, באם חל עליו חיוב מדאורייתא לפנ״ז שיהא מוכן מיד בגדלותו – ראה לקו״ש חל״ה ע׳ 62. ושם ע׳ 65 באו״א. ובעניננו, במצות כתיבת ס״ת, בלקו״ש חכ״ד ע׳ 209: בסמוך צום זמן החיוב במצות. ושם ע׳ 210: תיכף ווי ער ווערט ברמ״צ) – דהיאך יכול לקיים המצוה, שהרי פסול הוא לכתיבה עד שהגדיל. ותן לחכם ויחכם עוד].

אלא, שכ״ז מן הדוחק להעמיס כן בלשון אדה״ז. ועוד ועיקר, שמיד לאח״ז ממשיך: ״וצונו להניחן״ (וי״ל בזה. ועוי״ל, להנת״ל באו״א, דכתיבה דהכא – היינו ההכנסה לבתים). ועוד שאת״ל לדייק בלישנא דקרא, הנה בתפילין – לה״כ הוא ״וקשרתם וגו׳ והיו״.

איברא, שבלא״ה פשוט שהנת׳ כאן לעיל הוא רק ע״ד הדרוש והחידוד, ולא לדינא. והרי אפי׳ במזוזה גופא, מפורש בד׳ הפוסקים (ראה שו״ת חת״ס יו״ד סרע״א. ועוד) שאשה כשירה לקבוע מזוזה אף שפסולה בכתיבה. (אבל להעיר מישועות מלכו מזוזה פ״ה ה״י. וי״א שכשירה גם לכתוב – ראה דרישה הובא בש״ך יו״ד סרפ״ב סק״ו). וכש״כ לענין תפילין, דמפורש בגמ׳ (ע״ז לט, א) שכשירה להנחתן].

ומ״מ, מקום לומר שההכנסה היא רק מכשיר לעשי׳ ואינה מגוף העשי׳, שעד שלא הכניסן לא חל ע״ז גדר תפילין כלל ועיקר, וממילא אי״ז בגדר ״עשיית התפילין״. ובסגנון אחר, שכיון שזקוקים לתפירה להשלים ההכנסה, ממילא ההכנסה אינה בכלל העשי׳, וה״ה רק מכשיר לעשיית התפילין, וכשירה בפסולין, והה״נ שאצ״ל לשמה. וגם בל׳ הרמב״ם (תפילין רפ״ג. ושם: ואח״כ מכניסן בבתיהן) מוכח שההכנסה אינה מכלל ההלמ״מ. והלא דבר הוא שהפוסקים הזכירו כמה פרטים בדבר, והשמיטו פרט זה. ושו״מ שכ״כ בשפ״א מנחות (מב, א) ובשו״ת חלק״י (ח״א מהדו״ת ס״ד) שאפי׳ ע״י גוי כשר. וראה בפאר המלך תפילין (גרינבערג) פ״ג הט״ז.

ועוי״ל לפ״ד המג״א שם סק״ו (וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם) שהוא מצד השי״ן, וא״כ הרי הכנסת הפרשיות ל״ש כלל ועיקר לעשיית השי״ן (אבל לפ״ד הט״ז שם סק״ב (עיי״ש בפמ״ג במ״ז) מקום לאסור מדרבנן גם בשאר תיקונים. וראה בשו״ת מהר״ם מלובלין – הובא בבה״ל שם).

ובנדו״ד: מעליותא טפי שהרי גדול עוע״ג, באם אומר לו שיעשה לשמה (ראה בפמ״ג סוסי׳ לב ד״ה מי הוא).

וי״ל עוד בזה לפמש״כ בפמ״ג (סל״ט במ״ז סק״ב) שבשאר תיקוני תפילין חוץ מעשיית השי״ן פסול רק מדרבנן (וכ״כ במק״מ שם סק״ב. אבל לכאו׳ לפמ״ש המג״א שם סק״ו הוא מדאורייתא. וא״כ כ״ה גם לדעת אדה״ז שם שנקט כהמג״א), וא״כ בקטן שהגיע לחנוך שחייב בתפילין מדרבנן, שפיר י״ל דכשר לזה.

וראה גם בקובץ קול התורה חו׳ סז. וש״נ.

From Halacha2Go Archives
#389 (#38769)